הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

"וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת. וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה" 

בפרשת מִקֵּץ, פרשת השבוע העשירית בספר בראשית, פרעה חולם על שבע פרות רזות הבולעות שבע פרות שמנות, ועל שבע שיבולים שדופות הבולעות שבע שיבולים מלאות. החלום גורם לפרעה סערת רגשות, ויוסף נקרא לפתור אותו: "הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ. וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד" (בראשית מ"א, כ"ט־ל"א).

יוסף מיד מתווה תוכנית חירום כלכלית להתמודדות עם המשבר: "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב" (בראשית מ"א, ל"ד־ל"ו).

הצפי הוא שהרעב יהיה חריף בעוצמתו מהשפע של שנות השובע. השאלה היא כיצד תציל תוכנית האגירה את מצרים מהרעב? בייחוד כשיוסף עצמו הגדיר: "וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ".

בלב התוכנית יוסף מציע: "וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ", כלומר, לא רק לשמור תבואה, אלא גם לבנות ערים חדשות בהן יהיה אוכל. ואכן בתיאור הביצוע נאמר: "וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים" (בראשית מ"ז, כ"א) וגם: "וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ" (בראשית מ"א, מ"ח). למעשה, יוסף שינה לחלוטין את הכלכלה: הוא הפך אותה מכפרית לעירונית.

העיור מסוכן כמו הרעב

​בספרו "האופטימיסט הרציונלי" מסביר הזואולוג והסופר הבריטי מט רידלי כי בערים אנשים נוטים להתמחות ולהתמקצע - כל אחד לפי כישוריו. ואז, סוחרים, מחליפים ומתחלקים עם האחר. בזכות ההתמחות והמסחר נוצרת רווחה כלכלית עודפת.

באופן דומה, יוסף הבין שבערים הצפופות מתרבות האינטראקציות בין אנשי מסחר, טכנולוגיה ודעת, ושבניית מרכזי רווח חדשים, משנה את היקף התוצר. ההתייעלות בהפקת השיבולים לאוכל, ושיפור חיי המדף באמצעות מחסנים חדשניים, תייצר ערך מוסף. החלום הציף ש"מצרים הישנה" לא מסוגלת לאגור מספיק אוכל בשנות השפע עבור שנות הרעב. אולם, יוסף דאג לכך ש"מצרים החדשה והמשוכללת", תשרוד את המשבר.

בישראל חיים כ־9.5 מיליון תושבים. 75% מהם מרוכזים ברצועת החוף ובאזור ירושלים, בעוד הצפון והדרום דלילים. בהתאם, הפעילות הכלכלית מתרכזת באזורים העירוניים הצפופים, ובראשם בתל אביב. העיור הוא טוב. העיור באזור תל אביב בלבד מסוכן כמו רעב מצרי.

מומחים צופים שלקראת 2048, שנת המאה למדינת ישראל, האוכלוסייה בארץ תמנה כ־17 מיליון תושבים. ניתן לשער שגם אם יבנו הרבה יותר לגובה, מחירי הדיור באזורי הביקוש ירקיעו שחקים. גם אם יפשירו קרקעות בקצב מוגבר, וגם אם ימצאו פתרונות לתשתיות תחבורתיות, מסוכן לשים את כל הביצים בסל אחד.

השעבוד למבנה הנוכחי

לכן, עלינו להשתחרר מהשעבוד למבנה הנוכחי. הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין) פירש את "וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע" כחלוקה של מצרים לחמישה מחוזות.

בדומה לכך, כיום תנועת "אור" שוקדת על תוכנית במסגרתה יפותחו בישראל עוד שני מרכזים כלכליים משמעותיים, ובעיקר עצמאיים. אין להסתפק בבניית דירות על מנת להקל את מצוקת הדיור.

כשרק 25% משטח המדינה מיושב, חובה להשתמש בחלקים מהמשאב האדיר של ה־75% הפנויים בצפון ובדרום, כדי להפוך את המדינה למרובת מרכזים כלכליים. מרכזים שיגדילו את הצמיחה ויעניקו לאזרחים הזדמנויות חדשות.