הדיון שממשיך להסעיר את עולם המחשבה היהודי: האם הפילוסופיה והיהדות משלימות זו את זו?

שוֹעִי רז ד"ר שוֹעִי רז הוא חוקר ומלמד פילוסופיה והיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב; יוצר, מתרגם, עורך ובלוגר 

אתונה וירושלים. שתי ערים, שתי תרבויות, שני אפיקי מחשבה. עד כמה עוררה המערכת הפילוסופית, הנסמכת על חקירת המציאות באמצעות התבונה הטבעית, את התנגדותם של מורי ההלכה היהודית? עד כמה הם חששו, אם בתחום ההוראה לקהל, ואם מבחינת עולמם הפנימי, להציג את המערכות, הפילוסופית והיהודית, כבעלות ברית שוות ערך?

● מדוע העולם היהודי נידה את ברוך שפינוזה, מהפילוסופים החשובים בעולם?
●  השאלה הגדולה שהעסיקה את הפילוסופית הצרפתייה יהודייה סימון וייל
● מה ההבדל בין אדם בודד בחברה דמוקרטית לבין אדם מבודד בחברה טוטליטרית?

להציג את הייחוד היהודי בלשון הפילוסופים

עמנואל לוינס, הפילוסוף היהודי־צרפתי, שנפטר לפני 27 שנים (1995-1906), בנר שמיני של חנוכה, כתב בספרו L'au-delá du verset (מעבר לפסוק) מ־1982 כי: "משימה גדולה היא לנסח ביוונית אותם עקרונות שהיוונים עצמם לא הכירו". וכן: "הייּחוד היהודי עדיין מחכה לפילוסופיה שלו".

לוינס דיבר על הצורך להציג את הייחוד היהודי בלשון הפילוסופים ולהפתיע באמצעותו את המסורת הפילוסופית המערבית; בד־בבד, לשיטתו, הצגת ייחודה של היהדות בלשון הפילוסופים, תקרב יהודים לקיים מצוות מתוך מעלתן האתית בלבד, ותקומם יהדות רציונלית, החתומה בחותם האחריות לאחֵר, כפי שכתב בספרו, Difficile Liberté (חירות קשה): "הסדר האתי אינו הכנה לאלוהות אלא עצם הגישה אליה. כל השאר הזיות".

עם זאת, האם נוכל לומר, בפרפרזה על דברי לוינס, כי המשימה הגדולה היא לנסח בעברית עקרונות שהעבריים עצמם לא הכירו? העברת גופי ידע, שמקורם בתרבויות ובדתות שונות, לעברית, ציינה את פעילותם של פילוסופים יהודיים מאז פילון האלכסנדרוני, שנולד בשלהי המאה הראשונה לפני הספירה והאריך ימים עד סוף המחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. בספרו "על חיי משה" פילון הציג את משה כמי שלמד עם פילוסופים מצריים ורכש מהם את השכלתו המדעית. עם זאת, פילון הציג את משה כאדון הנביאים וככותב התורה - שהיא פרי־השגה שכלית עליונה, שאין כדוגמתה.

הקיטוב בין הפילוסופים היהודיים ומתנגדיהם

המתח בין הרחבת־הדעת הפילוסופית ובין ההצטמצמות במסורת - המשיך ללוות את דיוניהם של הפילוסופים היהודיים ומתנגדיהם בימי הביניים. הקיטוב בין עמדת סעדיה גאון ובין עמדת רבי האי גאון, אחרון גאוני בבל וראש ישיבת פומבדיתא, ובתקופה מאוחרת יותר הקיטוב בין עמדת שלמה אבן גבירול ורבנו בחיי אבן פקודה ובין עמדת יהודה הלוי יעידו על כך. באחד משיריו אבן גבירול הביע תרעומת על כך שאחדים מנכבדי העיר סרגוסה בספרד רואים בו "יווני", על שום עיסוקו בפילוסופיה ובספרות מדעית־ערבית.

זאת ועוד, על אף תפישתו הפרשנית של הרמב"ם את כתבי הקודש, כמי שפשרם עולה באופן הרמוניסטי עם המערכת הפילוסופית והמדעים, לא הייתה ראייתו את המדעים האריסטוטליים נקייה מביקורת. כך גם באשר לגופי־הידע האסטרונומי של תקופתו. תפישתו של הרמב"ם הייתה, על פי הצהרתו, שבנוגע לשאלות שאין בהן הכרעה רציונלית, יש ללכת אחר נביאי ישראל ולקבל את סמכותם.

לא זו בלבד שהרמב"ם ראה בחז"ל פילוסופים הבקיאים במדעי תקופתם, אלא הוא גם השווה בין התחומים האזוטריים של מחשבת חז"ל - "מעשה בראשית" (בריאת העולם) ו"מעשה מרכבה" (התגלות אלוהים והשתלשלות העולמות העליונים) לפיסיקה ולמטאפיסיקה, על פי דרכם של פרשני אריסטו הערביים, אבו נצר אל־פארבי ואבו בכר אבן באג'ה.

ספרים ממולצים בנושא

the popularization of philosophy in medieval islam judaism and christianity
עורכים: מארייקי אברם, סטיבן (שמואל) הרוי ולוקאס מוהלטלר
שנה: 2022
הוצאה: Turnhout Belgium
מס' עמודים: 465

 The Popularization of Philosophy in Medieval Islam, Judaism and Christianity

חירות קשה: מסות על היהדות
שם מחבר: עמנואל לוינס
שנה: 2007
הוצאה: רסלינג
מס' עמודים: 435

 חירות קשה / עמנואל לוינס

עליון על כל הגויים: ציוני דרך בפילוסופיה היהודית בסוגיית העם הנבחר
שם המחברת: חנה כשר
שנה: 2018
הוצאה: אִדְּרָא
מס' עמודים: 248

 עליון על כל הגויים

אנשי הלכה ורבנים מגנים את הפילוסופיה

פעילותם של הרמב"ם וממשיכיו, שביקשה לקרב את העם היהודי אל המסורת המדעית־פילוסופית ואף הביאה את לימוד המדעים הפילוסופיים בכלל מצוות תלמוד תורה, זכתה לתגובתם של אנשי הלכה והוגים רבניים, חלקם מקובלים: הם ראו בגישה זו סכנה מהותית, שעתידה להביא לנטישת קיום המצוות ולטמיעה בעמים.

מתוך כך, נקטו לשון חריפה באשר לפעילות הפילוסופית, בהציגם את הפילוסופים כמתיוונים, הרודפים אחר חכמות זרות, הזונחים את קיום המצוות, ושדעותיהם מסכנות את קיומה של האמונה. בכך ביקשו להרחיק את אתונה מירושלים, ולטעון כי אין כל יחס או שוויון ביניהן.

בין היוצרים וההוגים הנודעים שהביעו דעות חריפות בגנות העיסוק בפילוסופיה היה למשל הרמב"ן, כימי דור אחר פטירת הרמב"ם. לטענתו, מה שידעו הפילוסופים על הנפש, הבריאה ועל הנבואה, דל הוא ממה שיודע "קטן בישראל" אודותיהן.

הרמב"ן לעג לפילוסופים המצייתים, בלא ערעור, לכתבי אריסטו, וכתב כי מידתם היא "כאהבת הכלבים לבעליהם". המהר"ל מפראג, בן המאה השש־עשרה, טען כי אדם המתבסס אך ורק על מושכלות הפילוסופים בכדי לבסס השלימוּת וההצלחה, סופו שייפול, כמי שמטפס על־גבי סולם רעוע. לשיטתו, "אין ראוי לקנות את ההצלחה הנצחית אלא בידיעת התורה".

הגאון מוילנה ביקר בחריפות בהערותיו על שולחן ערוך את הרמב"ם, על כך שנמשך יותר מדי אחר "הפילוסופיה הארורה". ואילו ר' נחמן מברסלב כתב בליקוטי תִּנְיָנָא שלו כי הפילוסופים דומים לעמלק. לדבריו: "עמלק היה פילוסוף ומְחַקֵּר וכפר בעיקר".

התקפה אחרת על הפילוסופים היהודיים באה מצדו של הפילוסוף, ברוך שפינוזה, שעזב את הקהילה היהודית. במאמר תיאולוגי־מדיני הוא הביע ביקורת כלפי פילוסופים ההופכים את הפילוסופיה לשפחת התיאולוגיה, דווקא משום שהם טוענים כי התורה תואמת למדעים, אבל במקרים בהם אין זה כך - הם מעדיפים את מסורת התורה.

המאבק בין התורה לפילוסופיה ממשיך

כמובן, מנגד, היו בכל הדורות פילוסופים יהודיים שניסו לקרב את הציבור היהודי אל עולם הידע הכללי הרחב, ובפרט אל חידושי הרפואה, המדע ואל השיח הפילוסופי. מהמאה ה־12 ואילך נכתבו כמה וכמה אנציקלופדיות של המדעים הפילוסופיים, מתוך רצון להנגיש לציבור ידע רחב, מדויק ועכשווי. המאבק בין הטענה לפיה התורה והפילוסופיה מתאימות זו לזו ומשלימות זו את זו, ובין הטענה לפיה מדובר בשני עולמות שונים ונפרדים לחלוטין שרצוי שלא יהיה ביניהם כל־מגע, עודו שריר וקיים בעולם היהודי. הואיל והוא התקיים ועדיין מתקיים, יש להניח, כי יתקיים גם בעתיד.