הישראלים עובדים הרבה, אבל הפריון בקיפאון. ומי שולט בעשירון העליון

אחת הבעיות המבניות הקשות של הכלכלה הישראלית היא הפריון הנמוך לשעת עבודה שנובע ממיעוט הון, ובגללו אנחנו עובדים הרבה ומרוויחים מעט ביחס למערב, כך עולה מדוח מצב המדינה לשנת 2022 של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. בנוסף עולה מהדוח כי ההתאוששות של ישראל מהקורונה הייתה מרשימה: צמיחה גבוהה, צמצום חובות, יותר תעסוקה ויותר שכר. אבל הפערים המגזריים והמגדריים בישראל עדיין גדולים מאוד, ובמקומות מסוימים רק מתרחבים. פערים גדולים יש גם בין ההייטק הישראלי לכל שאר הכלכלה בישראל, במסגרת "כלכלה דואלית" שאחת מצליחה מאוד והשנייה נשארת יחסית מאחור.

הדוח עוסק גם בשאלה מי מרכיב את העשירון העליון בישראל. כך, בעשירון המרוויח ביותר בישראל יש רוב גדול (73%) של גברים, וחלקם הגדול יהודים-אשכנזים, אך נראה שהשכלה גבוהה מצליחה לצמצם דרמטית את הפערים.

התאוששות מהירה מהקורונה

פרק נתוני המאקרו מראה הישגים מרשימים בהתאוששות ממשבר הקורונה: הצמיחה הכלכלית, היצוא והיבוא נמצאים מעל קו הממוצע ארוך-הטווח מאז 1995, האבטלה ירדה עד אוקטובר 2022 ל-4.3% (ובחודש נובמבר, שלא נכלל במחקר, האבטלה ירדה עוד ל-4.1%), והיחס בין מספר המשרות הפנויות לכמות המובטלים עומד היום על 1.2 משרות למובטל, אפילו יותר מאשר פחות מ-1 טרום המשבר ב-2019.

במהלך המשבר, הוצאות הממשלה האזרחיות גדלו משמעותית כדי לתמוך בנפגעי הקורונה, וגם לאחר סיום המשבר ההוצאות נשארו גבוהות יחסית - 8 מיליארד שקל באוקטובר 2022 יותר מאשר באוקטובר 2019, שזה קצב הוצאה גבוה ב-40% מאוקטובר 2019. מרכז טאוב מסבירים זאת בכך "שמשרדי הממשלה החלו לממש את התקציב של שנת 2022 רק לאחר תקופת הסתגלות של כמה חודשים". לעומת זאת, ההוצאה הצבאית שנשארה ברמה כמעט זהה לזו של 2019.

עם זאת, הצמיחה הכלכלית המהירה והעמידות החזקה של תקבולי המסים (בעיקר עקב הזינוק בענף ההייטק שהתרחש במקביל למשבר) הביאו לרמות גירעון נמוכות בהרבה ממה שציפו. כפי שמנסחים את זה במרכז טאוב: "בעת העברת התקציב חזה האוצר גירעון של 6.7% תוצר לשנת 2021 ו-3.9% לשנת 2022. בפועל בשנת 2021 הסתכם הגירעון ב-4.6% תוצר ואילו בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2022 נוצר עודף תקציבי של 2.6% תוצר". כלומר, לראשונה זה זמן רב, נרשם עודף של ההכנסות ממסים מעבר להוצאות הממשלה. בכך, על פי הערכת קרן המטבע הבינלאומית, נסיים את שנת 2022 עם יחס חוב-תוצר של 61.5%, רק מעט מעל היחס של 60% איתו נכנסנו למשבר. זו אחת הסיבות שלמרות המשבר העולמי ועליית שיעורי הריבית, דירוג האשראי של ישראל נשאר יחסית חזק - מה שעוזר לנו להפחית את תשלומי הריבית על החוב הממשלתי.

עובדים הרבה, מייצרים מעט

למרות ביצועים מרשימים בהשוואה למדינות אחרות במהלך משבר הקורונה, הבעיות המבניות של הכלכלה הישראלית נשארו בעיניהן - ובראשן הפריון הנמוך של העובדים בישראל. פריון העבודה מוגדר כתוצר ביחס לשעות העבודה במשק, מה שאומר שבמדד זה - דווקא שעות העבודה המרובות של העובד והעובדת הישראלים (מהגבוהות במערב). כלומר, כמה העובד הישראלי יעיל וכמה הוא מסוגל לייצר בממוצע בשעת עבודה אחת. באופן היסטורי, פריון העבודה הישראלי נחשב נמוך, ובעוד שאנחנו מצמצמים את הפער היחסי - אנחנו רחוקים מלסגור את הפער. בשנת 1999, פריון העבודה של העובד הישראלי הממוצע עמד על 54% מהפריון של מקבילו ההולנדי. עד 2009 הפריון עלה רק ל-55.5% מזה של הולנד, אך ב-2019 הוא כבר זינק ל-63.7%. ב-2020, שנת הקורונה, הפער הצטמצם עוד יותר ל-68.4%, אבל זו כנראה שנה יוצאת דופן, בו ענף ההייטק התבטא באופן יוצא דופן ביחס לענפים אחרים.

מה שמביא לבעיית "הכלכלה הדואלית" בישראל, בה יש את ההייטק מצד אחד וכמעט כל שאר הכלכלה מצד שני. ענף ההייטק בישראל תורם לתוצר הישראלי 50% יותר מאשר חלקו במספר העובדים (כ-10%) בישראל. הוא ענף מוטה-יצוא שמתחרה בשוק הבינלאומי ומגייס השקעות עתק מרחבי העולם. בין ינואר 2004 למאי 2022 מספר שעות העבודה בענפי המשק עם רמה טכנולוגית בינונית-נמוכה לא השתנה, התפוקה שלהם עלתה ב-57%. בענפי הטכנולוגיה הגבוהה, מספר שעות העבודה עלה ב-22%, והתפוקה בלא פחות מ-166%.

על פי מרכז טאוב, "פערי הפריון באים לידי ביטוי גם בפערי שכר גדולים מאוד. בשנת 2012 היה השכר החודשי הממוצע בענפי טכנולוגיית העילית גבוה מזה של שאר השכירים במשק פי 2.3. בשנת 2021 גדל הפער ליחס של 2.8. עלייה זאת חלה עקב הגידול המתון בשכר הריאלי של שאר עובדי המשק ב-21% על פני התקופה, בהשוואה לגידול של 44% בענפי טכנולוגיית העילית". כלומר, הפערים בין ישראל של ההייטק לשאר החברה הישראלית רק הולכים וגדלים.

על פי מרכז טאוב, המקור לפריון הנמוך של רוב העובדים הישראלים, ואולי גם המקור לפער מול ענפי ההייטק, הוא שיעור ההון הנמוך לעובדים: הן ההון הפרטי (מכונות, משרדים, השקעות) והן ההון הציבורי (תחבורה, תקשורת, חשמל) לעובד נמוך מאוד בכל ההשוואות הבינלאומיות. על פי מרכז טאוב, "אילו ההון למועסק בישראל היה עולה לרמתו בשוודיה, בדנמרק או בהולנד היה התוצר לעובד עולה בכ-13%, ובכך גם סוגר כמחצית מהפער של התוצר לשעת עבודה בין ישראל לרוב מדינות ההשוואה".

נשים עובדות יותר, ההייטק יצא מחוזק

בפרק על שוק העבודה, מרכז טאוב אומרים כי "קצב השיקום של שוק העבודה הישראלי בשנת 2022 עלה על מרבית התחזיות, ושיעור דורשי העבודה ירד מתחת לשפל ההיסטורי של 2019 .חזרה לרמת התעסוקה של שנת 2019 תועדה בכל המחוזות כבר בתחילת 2022, ועלייה בשיעורי התעסוקה ניכרה גם בקרב אוכלוסיות שונות". ואכן, שיעור התעסוקה הישראלי שירד מ-79% ל-75% באמצע המשבר, חזר ל-79% בנובמבר 2022. בהשוואה בין טרום המשבר לאחריו, שיעור התעסוקה של גברים חרדים ירד ב-1%, אך זה של נשים חרדיות עלה ב-3% ובכך אלו הגדילו עוד יותר את פערי התעסוקה המגדריים לטובת הנשים החרדיות. בכלל, נשים הגדילו משמעותית את חלקן בשוק התעסוקה: נשים יהודיות לא-חרדיות מועסקות ב-1% יותר, ותעסוקת נשים ערביות עלתה ב-4%. בסך הכל, נשים עלו מ-75% תעסוקה טרום המשבר ל-77% תעסוקה אחריו, וגברים ירדו מ-83% ל-82%.

מבחינת ענפי המשק השונים, ישנם פערים ניכרים בהתווספות המשרות: על פי מרכז טאוב, "עיקר המשרות שהתווספו במשק מאז 2019 היו בענפי הבריאות, הרווחה והסעד (כ-59% מהמשרות שהתווספו במשק) וההייטק (32%) לצד תוספות לא קטנות גם בחינוך (10%) בענפי הבריאות וההייטק ניכר גם הגידול הרב ביותר במשרות ביחס לעצמם (26% ו-19% ,בהתאמה)". לעומת זאת "גידול יחסי צנוע יותר, אם כי משמעותי כשלעצמו, נרשם גם בבינוי (9%) ובנדל"ן (8%).

הענף בו השכר עלה בצורה הניכרת ביותר הוא ההייטק (18%), ועל פי מרכז טאוב - עלייה זו גררה אחריה עליה בשכר בכלל ענפי המשק. נראה שבעוד הפערים בין ענף ההייטק לשאר המשק הולכים וגדלים, התחרות על עובדים מוכשרים מביאה לעליית שכר עבור כולם. נתון זה חשוב במיוחד תחת האינפלציה הנוכחית, ששוחקת את שכר העובדים ברוב העולם - מלבד בישראל, בה עליית השכר ועליית המחירים נעים בצורה דומה מאוד.

מה המאפיינים של האנשים בעשירון העליון בישראל?

בפרק נוסף על מאפייני העשירון העליון בישראל, הנמדד לפי הכנסה למשפחה, וכדי להגיע אליו נדרשים להרוויח מעל כ-50 אלף שקל בחודשה, ממצא הבולט ביותר הוא תרומתה של ההשכלה הגבוהה לסיכויים להגיע גבוה בסולם הכלכלי. מבין העשירון העליון, 74% מחזיקים בתואר אקדמי, ו-41% בתואר שני ומעלה. זאת לעומת 27% בעלי השכלה גבוהה כלשהי בעשירונים 1-8, וכ-8% עם תואר שני ומעלה. תשואה זו להשכלה הגבוהה מתבטאת גם בבחירת המקצועות: 58% מהעשירון העליון מתפרנסים ממקצוע שדורש הכשרה אקדמית, ו-20% מהם הם מנהלים. זאת לעומת 20% בלבד של בעלי מקצוע אקדמי בעשירונים 1-8. בעשירונים אלו, סוג המקצוע הנפוץ ביותר הוא עובדי מכירות ושירותים, שמכיל 22% מהעובדים בעשירונים 1-8.

עם זאת, הגעה לעשירון העליון אינה רק פונקציה של השכלה או מקצוע, אלא לעיתים פשוט של גיל וניסיון. בעוד שרק 3% מהעובדים בני 25-29 משתייכים לעשירון העליון, בגילאי 40-44 מדובר על לא פחות מ-18% מהעובדים. על פי מרכז טאוב, "ככל שהעובד מתבגר, ההסתברות שיעבור את המשוכה וייכנס לעשירוני השכר העליונים גדלה לפחות עד גיל 40-50 .במילים אחרות, הגעה לעשירוני השכר העליונים דורשת זמן בדרך כלל". למעשה, אותו אדם כנראה יגיע למגוון רחב של עשירונים לאורך חייו והתפתחות הקריירה שלו.

לעומת זאת, כאשר מסתכלים בתוך העשירון העליון עצמו, ההשכלה האקדמית ושנות הניסיון מאבדים כמעט את כל כוח ההסבר שלהם. על פי מרכז טאוב, "נראה שתפקידם של הניסיון וההשכלה הפורמלית בניבוי ההתקדמות אל העשירון העליון חשוב הרבה יותר מתפקידם בניבוי השכר בתוך העשירון העליון". כלומר, "ההשכלה והניסיון מסבירים את שכר העובדים רק עד סף השתכרות מסוים".

מבחינת התפלגות המגזרים, ישנה שונות ופערים ניכרים בין העשירון העליון לשאר הציבור. גברים יהודים אשכנזים וגברים יהודים שהוריהם ילדי הארץ או שהוריהם ילידי יבשות שונות מהווים 24% של העשירון העליון, לעומת 15% בעשירונים 1-8. הגברים היהודים האשכנזים, יחד עם הגברים היהודים שהוריהם ילדי הארץ או ילידי יבשות שונות, מדובר על 53% מהעשירון העליון לעומת 24% בעשירונים 1-8. גם גברים מזרחים מיוצגים ביתר בעשירון העליון (15%) לעומת בעשירונים 1-8 (8% בלבד). הפערים המגדריים חזקים במיוחד בעשירון העליון, שמכיל 27% נשים בלבד. הפער גדול במיוחד בקרב לא-יהודים: 6% גברים לא-יהודים בעשירון העליון, לעומת פחות מאחוז נשים לא-יהודיות.

כאשר משלבים נתונים אלו ובודקים את התשואה להשכלה בקרב קבוצות שונות, מרכז טאוב מדווחים כי "השכלה תיכונית ומקצועית, שאין לה משמעות מבחינתם של יהודים לא-מזרחים, מיטיבה עם יהודים מזרחים (ובמידה פחותה עם לא-יהודים). השכלה אקדמית מיטיבה עם כלל הקבוצות, כאשר היהודים המזרחים נהנים מן התשואה הגבוהה ביותר, שאף גדֵלה בתארים מתקדמים לעומת תואר ראשון בלבד. בחלוקה על פי מגדר ניכר כי בעוד גברים נהנים מיתרון בהסתברות להגיע לעשירון העליון, נשים יכולות להדביק את הפער עם צבירת השכלה מספקת. כך יתרונם של הגברים על נשים מצטמצם משמעותית בקרב בעלי תואר ראשון, מתאפס בקרב בעלי תואר שני ומתהפך בקרב בעלי תואר שלישי (שבקרבם ההסתברות שעובדת תגיע לעשירון העליון גבוהה מההסתברות שעובד יגיע אליהם, לפחות בתחילת הקריירה)". נראה, אם כך, שהשכלה גבוהה עדיין טומנת בחובה מקפצה עבור אוכלוסיות חלשות להצליח ולהגיע למדרגות הכנסה גבוהות. עם זאת, יש להיזהר מבלבול בין סיבה למסובב - ייתכן שגורמים חיצוניים שלא התחשבו בהם דוחפים הן לרכישת השכלה אקדמית, והן להכנסה גבוהה במהלך החיים.

עצמאים: עשירים מאוד או עניים מאוד

נקודה אחרונה היא לגבי עצמאים, שנוטים להתכנס לשוליים העליונים או התחתונים של התפלגות ההכנסה - לעומת השכירים שנמצאים יותר במרכז ההתפלגות. כלומר, הבחירה להיות עצמאי טומנת בחובה סיכון נרחב יותר מאשר להיות שכיר. ניתן להגיע להכנסות גבוהות במיוחד או להכנסות נמוכות במיוחד - בהתאם להצלחה או לכישלון העסקי. בקשר לעצמאים יש כמה תופעות מעניינות, כמו הרבה פחות קשר בין ההכנסה להשכלה האקדמית, וחלקם הניכר של לא-יהודים שמצליחים להגיע לעשירון העליון עקב הצלחתם העסקית.