הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן ההון־סיכון אלף 

"זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן. יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם..." 

בפרשת וַיְחִי, פרשת השבוע האחרונה בספר בראשית, יעקב מברך את בניו: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מ"ט, א'). הבנים זבולון ויששכר, שבעוד מאות שנים יקבלו נחלות סמוכות בארץ, התברכו בזה אחר זה: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן. יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" (בראשית מ"ט, י"ג־ט"ו).

גם משה, בברכותיו שבסוף ספר דברים, חיבר את שני השבטים: "וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל" (דברים ל"ג, י"ח־י"ט).

האוניות בברכתו של יעקב לזבולון מתחברות היטב עם "שפע ימים" בברכתו של משה: פה וגם פה מובלעת רמיזה כי שבט זבולון יהיו הימאים שיצאו למרחקים, ויתפרנסו בשפע מייבוא טובין לישראל. ברכת יששכר קשה יותר לפענוח.

הלוגיסטיקה של יששכר

חכמים חיברו את השבטים באמצעות "הסכם יששכר וזבולון". לפי ההסכם, יששכר יישב באוהלה של תורה, וזבולון יפרנס אותו תמורת חלק מהשכר בעולם הבא על לימוד התורה. לאורך הדורות, היו מי ששבחו את העסקה והיו מי שביקרו אותה בחריפות. הרמב"ם פסק: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את השם…" (תלמוד תורה, ג', י'), ואילו ר' יוסף קארו פסק בעד ההסכם.

המלבי"ם הציע חיבור אחר: "שזבולון היה מסחרו לנסוע על הים ולבוא בארצות הגוים עם סחורתו… ויששכר מסחרו לישב באהלים". בהמשך לדבריו, ניתן לפרש שיששכר מכר סחורה לאורך נתיב הסחר הבינלאומי: "דרך הים", שעברה בנחלתו. "דרך הים" חיברה את מצרים בדרום עם סוריה בצפון, וחצתה את ישראל בציר מזרח־מערב מאזור הכנרת לאזור חוף דור, ומשם לאורך החוף עד מצרים.

בשיתוף פעולה עם זבולון היבואן, החמורים של יששכר יובילו סחורות ביבשה. ואנשיו, הפורקים ומעמיסים סחורות על שכמם, יהיו סבלים טובים. המנוחה שבפסוק: "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה" איננה בטלה. מדובר במקבץ מרכזי שירות, חניה ומנוחה.

האתגר של זבולון הוא הסחר הבינלאומי. שיט באוניות היה מסוכן וזבולון הוא היזם בעל התעוזה. אלא שכל יזם זקוק למנהל שדואג לאספקה, לערוצי הפצה פעילים ולניהול החשבונות. כל אלו נדרשים על מנת ליזום, לפרוץ לשווקים חדשים ולגלגל את המחזור העסקי בתזמון נכון ללא תקלות ועיכובים. יששכר, היושבים במטה באוהלים, הם אנשי הפיננסים, הלוגיסטיקה והמינהל של יזמי זבולון.

הזהות של ימאי זבולון

​מסתבר שחיבור זבולון ליששכר טומן בחובו גם רעיון עמוק. יעקב מדרבן את היזמים משבט זבולון ומפקיד בידיהם את כלכלת הייצוא־ייבוא של המדינה. אבל, ליעקב חשוב שפיתוח הכלכלה לא ירחיק את הבנים באופן מהותי מביתם.

כשהפיניקים, הימאים־סוחרים שישבו בצור ובצידון, התרחבו עסקית, הם התפזרו במושבות בכל אגן הים התיכון (קרתגו היא אחת המפורסמות שבהן). תרבותם הנהנתנית זכתה לגינוי בידי הנביא ישעיה: "דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי סֹחֵר צִידוֹן… בּוֹשִׁי צִידוֹן… הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה מִימֵי קֶדֶם … וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה…יִהְיֶה לְצֹר כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה. קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר זוֹנָה…" (ישעיה כ"ג, ב'־ט"ז).

סוחרי זבולון נחשפים פעם אחר פעם לתרבות זו, ולהזדמנויות עסקיות קורצות במושבות רחוקות. לכן, חשוב לחבר אותם לאנשי יששכר שמחוברים לזהות הישראלית. לא מדובר בתשלומי העברה מזבולון ליששכר. שותפות עסקית־ערכית־לאומית תסייע לשמירת הזהות של ימאי זבולון, ותעזור שהייבוא יתבסס על מוצרים שיקדמו את המשק בהתאם לערכי ישראל.