הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן ההון סיכון אלף

"וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה" 

בפרשת שְׁמוֹת, הפותחת ספר חדש, נולד משה רבנו - המנהיג הגדול בכל הזמנים, שיוביל את המהלכים מכאן ועד סוף התורה, על פני מאה ועשרים שנה. התורה האריכה בתיאור הרקע ללידת משה, גידולו וקורות חייו, למרות שאת המהלכים המשמעותיים לשחרור עם ישראל ממצרים הוא מתחיל להניע רק בהיותו בן שמונים. אם כן, הרקע של משה והחוויות שצבר, היו חשובים בעיני התורה להבנת פרופיל של מנהיג.

המצרים דיכאו את בני ישראל, ודווקא בעקבות הדיכוי, עם ישראל התחזק: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה… וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שמות א', י"א־כ"ב).

עקב הגזירה, יוכבד, אמו של משה, ניסתה להציל את בנה והחביאה אותו בסוּף שעל שפת היאור. בת־פרעה מצאה את משה ופרשה חסותה עליו. הילד משה התחנך בבית פרעה כשנפשו קרועה: הוא ממשפחת עבדים נרדפת, שנאלצה לנטוש אותו על שפת היאור, והוא גם חלק ממשפחת מנגנוני השלטון המדכא שהצילה את חייו.

משה כיזם־מושיע

החשיפה לשוני, לחיכוך בין תרבויות ולעולמות שמתנגשים, הם מצע לסקרנות. ואכן, כשמשה מתבגר הוא סקרן לראות מה קורה עם אחיו ויוצא לאתרי העבודות. כדברי עמוס עוז: "אני חושב שאדם סקרן הוא אדם קצת יותר מוסרי מאדם לא סקרן, כי לפעמים הוא שם את עצמו בעורו של הזולת".

אלא שלאחר שמשה הורג מצרי שהכה עברי, הוא נאלץ לנוס למדין. במדין הוא מתחיל חיים חדשים: עובד כרועה צאן, מתחתן עם ציפורה בתו של יתרו כהן מדין, ובהמשך נולדים להם שני בנים. השנים נוקפות ולא ברור האם הסקרנות עדיין בוערת בו. במילים אחרות: האם הוא יכול לשמש כיזם־מושיע בעל חזון לשינוי מציאות בת מאות שנים.

לבחינת שאלה זו ה' נגלה אליו מתוך הסנה הבוער: "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ... וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱ־לֹקים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (שמות ג', א'־ד'). רק אחרי שה' ראה שהוא מתעניין ו"סָר לִרְאוֹת", ה' פנה אליו וגייס אותו למשימה.

הסקרנים הם המנהיגים

בספרו Good To Great, הסביר ג'ים קולינס, סופר ויועץ אמריקאי המתמקד בצמיחה של חברות, שארגונים המצליחים לאורך זמן מנוהלים על ידי מנהיגים בעלי שתי תכונות עיקריות: ענווה ורצון עז. אחרי שפגש טירונים מבית הספר הצבאי "ווסט פוינט" בארה"ב, הוסיף קולינס במחקריו עוד תכונה: סקרנות.

הסקרנות היא החוט המקשר בין ענווה לרצון. הענווה מהדהדת תחושה שאיננו יודעים הכל ושיש מה ללמוד. מתוך תחושה זו, הסקרן יחוש ברצון עז לחקור ולמצוא פריצת דרך. ואכן, על משה נאמר: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר י"ב, ג').

סקרנות היא התכונה החשובה ביותר למי שמנווט בעתות משבר. מנהיג ויזם הוא לא רק גנרל, שר או מנכ"ל. סקרנים, השואלים שאלות גדולות וקטנות, ומתעניינים כיצד הפרטים מתחברים לתמונה הכוללת, הם המנהיגים האולטימטיביים. מנהיגים מסוג זה בונים ומנחילים תרבות של סקרנות בעם ובחברה, ומניעים את כולם לצמיחה.