האם המערכת המשפטית בישראל אסרה על שחייה בהפרדה בבריכות?

שם: יצחק פינדרוס
מפלגה: יהדות התורה
תוכנית: המטה
ציטוט: "המערכת המשפטית… משתמש[ת] בשוויון כפסיקה לאסור שחייה בהפרדה"
תאריך: 7.1
ציון: לא נכון ברובו

על רקע השיח על הרפורמות המשפטיות שמתכננת הממשלה, התראיין ח"כ יצחק פינדרוס לחדשות 13 ונדרש להתמודד עם הטענה לפיה בית המשפט העליון מגן על קבוצות מיעוט. פינדרוס דחה את הטענה הזו, לפחות בכל מה שנוגע לציבור החרדי: "עד היום, במה שנוגע לציבור החרדי והציבור הדתי, ביהמ"ש העליון השתמש… אפילו בחוקים לא קיימים בשביל לפגוע בציבור החרדי ולא בשביל להגן עליו", אמר פינדרוס - והביא דוגמה לדבריו: "יש נשים חרדיות שרוצות לשחות בלי גברים. רצון נשי פשוט, רצון לשחות לבד… במעיינות, בבריכות… המערכת המשפטית משתמש[ת] בשוויון כפסיקה לאסור שחייה בהפרדה". האם המערכת המשפטית אכן אסרה על רחצה נפרדת במעיינות ובבריכות?

נתחיל ממקורות המים בשמורות הטבע. בספטמבר 2020, דווח שרשות הטבע והגנים (רט"ג) תתחיל פיילוט של רחצה נפרדת לנשים וגברים במקורות מים שבשמורות הטבע. על פי הדיווח, הפיילוט תוכנן להיערך בשמורת הטבע עינות צוקים שבצפון ים המלח - ושתיים משלוש בריכות המעיינות שבשטחה ייסגרו בשני מועדים שונים לרחצה נפרדת לגברים בלבד, ובשני מועדים אחרים לרחצה נפרדת לנשים בלבד. זאת, לאחר שב-2019 כבר ערכה הרט"ג פיילוט שבמסגרתו, בערב אחד בסוף אוגוסט, היא ייחדה שעות רחצה בגן הלאומי גן השלושה (הסחנה) כרחצה נפרדת לגברים ולנשים, לאחר שעות הפעילות הקבועות.

על פי דו"ח של משרד המשפטים, לאחר הפרסום, התברר כי הפיילוט לא תואם עם המנהל האזרחי ויועמ"ש איו"ש - וכתוצאה מכך החליטה רט"ג להשהות את הפיילוט. מאז הנושא לא קודם, היות שבינתיים התחלפה הממשלה ולתפקיד השרה להגנת הסביבה מונתה תמר זנדברג - שהודיעה כי תתנגד ליוזמה להגדרת שעות רחצה נפרדות לנשים ולגברים באתרי המים ברשות.

אולם במקביל, בדצמבר 2020 ניסחה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, דינה זילבר, חוות דעת שבה נטען כי הרט"ג נעדרת סמכות לאפשר הסדר רחצה נפרדת ואף לקדם פיילוט בעניין. על פי אחד הטעמים לפסילה שמפורט בחוות הדעת, היות שפעולת הרט"ג עולה כדי פגיעה בשוויון - נדרשת הסמכה מפורשת בחקיקה ועמידה בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אולם היות שאין מקור הסמכה כזה בחוק, לרט"ג אין סמכות לקבוע רחצה נפרדת בשמורות הטבע. אולם חשוב להדגיש כי חוות הדעת לא טענה שהסדר כזה הוא פסול מעיקרו, אלא רק שהוא דורש מקור הסמכה מפורש בחקיקה - ומקור כזה, לפי זילבר, אינו קיים. יצוין כי בתגובה, נשלחה למשרד המשפטים חוות דעת מטעם הרט"ג החולקת על העמדה המובאת בחוות הדעת של זילבר. בינתיים הונחו מספר יוזמות חקיקה שנועדו לאפשר רחצה נפרדת בשמורות הטבע (כולל אחת בשבוע שעבר), אולם נכון לעכשיו, אף אחת מהן לא קודמה.

כלומר, בניגוד לדברי פינדרוס, הגורמים המשפטיים לא שללו את האפשרות לקיים רחצה נפרדת במקורות המים בשמורות הטבע, אלא רק טענו שהסדר כזה צריך לקבל הסמכה ראויה בחקיקה. ומה בנוגע לבריכות הציבוריות?

פה הדין יותר ברור. לדברי השופט עמית, אף שהחקיקה מניחה שהכלל הוא שהשחייה היא מעורבת, יש גם יוצאים מן הכלל בהם "הרשות המוסמכת רשאית לקבוע זמנים לרחצה בהפרדה מגדרית כאמור בתקנות ובחוק, ובמצבים מסויימים אף חייבת לעשות כן". ישנן מספר הוראות בחוק המתייחסות לעניין, ביניהן סעיף 4(6) לתקנות הסדרת מקומות רחצה (שהותקנו מכוח חוק הסדרת מקומות רחצה וחוק רישוי עסקים) קובע כי מחזיק בריכה רשאי "לייחד שעות רחצה לנשים או לגברים בלבד".

עניין זה אף הגיע לפתחו של בג"ץ - וזה אפשר רחצה נפרדת בבריכות ציבוריות. ראשיתו של ההליך היא בשנת 2017, אז מספר עותרים פנו לבג"ץ בבקשה לחייב את המועצה המקומית קריית ארבע לאפשר "שעות משפחה", כלומר רחצה "מעורבת" (שחיית נשים וגברים זה לצד זה) בבריכה הציבורית היחידה בקריית ארבע - שעד אז הייתה פתוחה אך ורק לרחצה נפרדת של נשים וגברים. לאחר שהתקיימו שני דיונים, הודיעה המועצה כי ללא צורך בהכרעה שיפוטית, היא תפעל לקיומן של "שעות משפחה" בבריכה הציבורית שבקריית ארבע (בדיעבד התברר כי המועצה הקצתה שבע שעות שבועיות לרחצה משפחתית מעורבת).

אלא שמאז, התושבים הדבקים ברחצה נפרדת החרימו את הבריכה, הפעלת הבריכה נעשתה גרעונית יותר ויותר והבריכה עצמה נותרה מיותמת. אחר כך נערכו בחירות מוניציפליות ראש המועצה התחלף - ובחודש יוני 2020 נפתחה הבריכה לרחצה נפרדת בלבד. משכך, העותרים שבו והגישו עתירה בעניין לבג"ץ. כשהוא נסמך, בין היתר, על העיקרון לפיו שירות לציבור צריך להינתן על בסיס של שוויון מגדרי, בג"ץ קיבל את העתירה והורה כי בכל יום בו הבריכה פתוחה לציבור, יוקצו שעתיים לרחצה משפחתית ("מעורבת"). לענייננו, חשוב לשים לב לכך שבית המשפט בפירוש לא אסר לקיים רחצה נפרדת - ואף קיבל הסדר שמשאיר כרחצה נפרדת את רוב שעות פעילות הבריכה.

על בסיס המקרה בקריית ארבע, בשנת 2018 פנה עו"ד (כתוארו דאז) איתמר בן גביר ליועץ המשפטי לממשלה בטענה לפגיעה בשוויון לנוכח קביעת שעות רחצה נפרדות לגברים ולנשים בבריכה הציבורית בעיר רהט שנפתחה באותה שנה. המשנה ליועץ המשפטי דאז, דינה זילבר, סיכמה כי "בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש מקום להבטיח גם מספר שעות מסוים לרחצה מעורבת". בנובמבר 2021, עתרו לבג"ץ חה"כ (כתארו דאז) איתמר בן גביר, עוצמה יהודית ואילה בן גביר בדרישה לחייב את הבריכה העירונית ברהט לפעול בהתאם לפסיקת בית המשפט, ולאפשר רחצה מעורבת (בעתירה נטען כי הבריכה פועלת במתכונת של רחצה נפרדת בלבד). היות שבג"ץ קבע שעל העותרים לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים, הוא דחה את העתירה על הסף מבלי לדון בה לגופו של עניין, אך כתב שהוא עושה זאת "חרף צדקתה הלכאורית של העתירה".

חבר הכנסת יצחק פינדרוס מסר כי אמירתו על המעיינות היא שהמערכת המשפטית "לא נתנה [לקיים הסדר של רחצה נפרדת בשמורות הטבע - י"א] ושלחה לחקיקה בשביל שגלובס יפרסם שוב: 'חקיקה דתית' ו'כפיה דתית' ו'הפרדה במרחב הציבורי של החשוכים'. לזה קוראים פוליטיקה זולה".

לסיכום, בניגוד לדברי פינדרוס, המערכת המשפטית לא אסרה לקיים רחצה נפרדת. בית המשפט אישר לבריכות ציבוריות לקיים רחצה נפרדת ואומנם חוות דעת של המשנה ליועמ"ש קבעה כי לרט"ג אין סמכות להחליט על רחצה נפרדת, אולם היא לא פסלה את הסדרת הנושא בחקיקה. לכן דבריו של פינדרוס לא נכונים ברובם.