איראן יוצאת מהבידוד הבינלאומי וישראל צריכה לחשוש

הכותב הוא ראש המרכז למדיניות ישראל-סין ע"ש דיאן וגילפורד גלייזר ב־INSS, ולשעבר ראש החטיבה האסטרטגית בצה"ל

בחודש מרץ נחתם בבייג'ינג הסכם חידוש היחסים הדיפלומטיים בין איראן לערב הסעודית, והפתיע רבים. במישור האזורי הדגישו פרשנים את ההפשרה בין ריאד לטהרן, יריבות אסטרטגיות אשר יחסיהן הדיפלומטיים נותקו ב־2016. במישור תחרות המעצמות הובלט ההישג הדיפלומטי של סין על חשבון ארצות הברית. בישראל הצביעו על היחלשות המשענת האמריקנית, על התחזקותה של טהרן כחלק מציר איראן־רוסיה־סין, ועל התרחקותה של ערב הסעודית מנירמול היחסים עם ישראל ומקואליציה ביטחונית אפשרית נגד איראן.

● הזרועות של סין מתפשטות במזרח התיכון | פרשנות 
● סדקים בציר המערב? צרפת מסמנת לארה"ב את גבולות ההתגייסות נגד סין
● מתחת לרדאר: כך זורמים כספי בית המלוכה הסעודי להייטק הישראלי | בדיקת גלובס

למעשה, ארה"ב אינה עוזבת את המזרח התיכון, והיא עודנה המעצמה החזקה בו. אולם היא ממוקדת במלחמה באוקראינה ובתחרות האסטרטגית עם סין, ונרתעת מהפעלת כוח באזור. ערב הסעודית, שתשתיות הנפט שלה הותקפו על ידי איראן ב־2019, והיא שקועה במלחמה עם תימן, מנסה לצמצם את חשיפתה לסיכונים מטהרן באמצעות דיפלומטיה.

סין נתנה אמנם חסות לשיחות בין הסעודים לאיראנים לאחר שהבשילו כבר בתיווך עיראק ועומאן, אך לא ברור מהן התכולות הממשיות שהוסיפה להסכם. היא מגבירה את פעילותה הכלכלית, וכעת גם המדינית, באזור, אולם איננה מתנדבת להחליף את ארה"ב כעריבת ביטחון בו, ותשמח להמשיך להתבסס עליה באבטחת נתיבי השייט והאנרגיה.

טהרן מינפה את עמידתה בלחץ הסנקציות, התקדמותה לגרעין ולוחמת השלוחים שלה כדי לשבור את בידודה המדיני, באזור ובעולם, ולחזק את מעמד המעצמות הידידותיות לה באזור על חשבון ארה"ב.

ריאד מאותתת לוושינגטון

ריאד אמנם מרחיבה את יחסיה, בעיקר הכלכליים, עם בייג'ינג, אך במקביל מאותתת לוושינגטון כי היא עדיין מבקשת את ערבויות הביטחון ומערכות הנשק שלה, ורוכשת מארה"ב מטוסי בואינג ב־37 מיליארד דולר. למעשה יורש העצר מוחמד בן סלמאן קורא לוושינגטון להתייחס אליו ברצינות, ומזכיר לה זאת בעזרת סין. לא בטוח שזו הדרך הנכונה לתיקון היחסים עם וושינגטון.

מבחינת ישראל, יציאתה של איראן מהבידוד הבינלאומי והתקרבותה לסין ורוסיה הן חדשות רעות, גם אם מוגזם לדבר על "ציר" בין השלוש. מדינות המפרץ, ובראשן ערב הסעודית, חוששות מאוד מעימות עם איראן, ותרומתן הממשית ל"חזית ביטחונית" מולה, לצד ישראל, חשובה אך מוגבלת.

נכונותה של ריאד לנורמליזציה עם ישראל מושפעות כיום פחות מההסכם האיראני־סעודי בחסות סין, והרבה יותר מכך מאיתנותה של המשענת האסטרטגית האמריקנית, מהמשבר הפוליטי החסר תקדים בישראל פנימה, ומהמציאות הביטחונית המתערערת בישראל מול המעגל הראשון, ובעיקר בזירה הפלסטינית.