רק בישראל עורכי דין חייבים להיות חברים בלשכה כדי לעסוק במקצוע?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: חנוך מילביצקי

מפלגה: הליכוד

תוכנית: בנימיני וגואטה, כאן ב'

תאריך: 25.6.23

ציטוט: "כדי להיות עורך דין בישראל אתה חייב לשלם דמי חבר ללשכה, אין לזה אח ורע בעולם"

ציון: לא נכון

לאחר הבחירות ללשכת עורכי הדין בהן ניצח עו"ד עמית בכר, קודמה הצעת חוק של חה"כ חנוך מילביצקי שמטרתה הפיכת החברות בלשכה לוולונטרית והקמת מועצה שתסדיר את המקצוע. כשמילביצקי נשאל בראיון לרדיו כאן ב' מדוע יש בכך צורך, הוא ענה: "לשכת עורכי הדין אנומליה. היא ארגון מקצועי שכדי להיות עורך דין במדינת ישראל אתה חייב לשלם לו דמי חבר. אין לזה אח ורע בישראל ואין לזה אח ורע בעולם. זה לא אני אמרתי, זה אמר את זה פרופ' עלי זלצברגר, שהוא היה דקאן בית הספר למשפטים באוניברסיטת חיפה. אין לזה שום הצדקה".

מספר ימים מאוחר יותר, ב-5 ביולי, מילביצקי התראיין גם לתכנית "שבע בערב" של עכשיו 14, ובה אמר: "היום במדינת ישראל, מכוח חוק שחוקק ב-1961, כל מי שרוצה להיות עורך דין במדינת ישראל אחרי שלמד ועמד בבחינות הסמכה, צריך לשלם דמי חברות שנתיים ללשכת עורכי הדין, לארגון מקצועי. זה ממש הפנקס האדום בזעיר אנפין… בשום מקום אחר זה לא קיים שאתה חייב לשלם חברות לארגון מקצועי כדי לעסוק במקצוע… במקצוע עריכת הדין אין עוד דבר כזה בעולם בכלל".

הצעת החוק של מילביצקי (עליה חתומים חברי כנסת נוספים) מציעה להקים את מועצת עורכי הדין. חברי הוועדה יורכבו מיו"ר שייבחר על-ידי שר המשפטים, שלושה עורכי דין שהם עובדי מדינה שייבחרו על-ידו גם כן, שני נציגים של שר האוצר, ארבעה עורכי דין שאינם עובדי מדינה שייבחרו על-ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר סגל אקדמי בכיר המומחה בתחום המשפט שייבחר גם הוא על-ידי הוועדה ושופט מחוזי שייבחר על-ידי נשיא בית המשפט העליון. ראוי לשים לב שמתוך 12 חברים, שישה ייבחרו ישירות על-ידי הממשלה ועוד חמישה על-ידי ועדת החוקה, בה לרוב יש רוב לקואליציה. המועצה אמורה לעסוק במתן הרישיונות לעריכת דין וכמו כן לפקח על ההכשרה וההתמחות ולקיים דין משמעתי לעורכי דין. יש לציין שגם תחת המועצה יהיה צורך לשלם אגרה שנתית של 300 שקל בחמש השנים הראשונות ושל 600 שקל לאחר מכן, כשאי-תשלום יביא למחיקת הרישום מרשימת עורכי הדין המורשים.

כדי לבדוק את טענתו של מילביצקי פנינו לגופי בדיקת עובדות מרחבי העולם וכמו כן למשרדי המשפטים של כמה מדינות נבחרות ב-OECD. הצגנו בפניהם שתי שאלות לגבי המתרחש במדינתם:

1. האם יש חובה להיות חבר בלשכת עורכי הדין כדי לעסוק בעריכת דין?
2. אם כן, האם יש דמי חבר מחייבים?

אלו התשובות שקיבלנו:

מדינות בהן קיימות שתי החובות

בחלק זה מוצגות המדינות שבהן כדי לעסוק בעריכת דין יש צורך לשלם דמי חבר ללשכה.

ממשרד המשפטים של גרמניה נמסר לנו: "כן, חברות (בלשכה) היא מחייבת. כדי לעסוק בעריכת דין כפרקליט, יש להתקבל לאחת הלשכות המקומיות של גרמניה. כל הלשכות המקומיות גובות דמי כניסה וכמו כן דמי חברות שנתיים. התשלומים לא מפוקחים בחוק, אבל הם נקבעים בגובה שמאפשר לכסות את הוצאות הלשכה המקומית". מארגון בדיקת העובדות Correctiv הוסיפו שהלשכות מתפקדות גם כקבוצת אינטרס.

ממשרד המשפטים של הולנד נמסר: "חברות (בלשכה) היא מחייבת לפרקליט או לעורך דין רשום בהולנד. הם זקוקים לחברות הזו כדי לעסוק במקצוע ולספק חיסיון עו"ד-לקוח המוקנה בחוק (legal professional privilege)". הדוברות הפניתה אותנו גם לאתר של לשכת עורכי הדין של הולנד (NOvA), שם מוסבר: "כל עלויות הלשכה מכוסות על-ידי עורכי הדין באמצעות תשלום כספי שנתי ללשכה ההולנדית". המשרד אישר שהלשכה משמשת גם כקבוצת אינטרס כללית עבור עורכי הדין, בנוסף לקבוצות אינטרס של תחומים ספציפיים.

ממשרד המשפטים של ניו זילנד נמסר: "הם (עורכי הדין) חייבים להתקבל (ללשכה). הדבר מעוגן ב-Lawyers and Conveyancers Act 2006 (המונח Conveyancer מתייחס לפרקליט שעוסק בהעברת קרקעות - אב"מ)". לשאלתנו על קיומם של דמי חבר מחייבים הדוברות השיבה בחיוב.

מארגון בדיקת העובדות Les Surligneurs הפועל בצרפת נמסר: "כן וכן. לפי צו מס' 91-1197 מה-27 בנובמבר 1991, הצטרפות ללשכה היא מחייבת (סעיף 93), וכך גם תשלום דמי החבר (סעיף 37). גובה התשלום נקבע על-ידי כל לשכה אזורית". עוד הוסיפו שמועצת הלשכות הלאומית, שמאגדת את כל הלשכות האזוריות, עובדת גם כקבוצת אינטרס. בהצהרת הכוונות של המועצה נכתב שהיא עושה לובינג "כדי להגן על האינטרסים של המקצוע".

מהארגון Pagella Politica הפועל באיטליה נמסר: "התשובות הן כן וכן. לפי חוק 247/2012 (סעיף 2 סעיף קטן 3) חברות בלשכת עורכי הדין (Ordine degli avvocati) מחייבת כדי לפעול כעורכי דין. דמי החברות משתנים מפרובינציה לפרובינציה - הם מוחלטים על-ידי סניף הלשכה המקומי - ויכולים להשתנות לפי הסטטוס הספציפי של עורך הדין (הנחה לצעירים וכו')". עם זאת, נאמר לנו שייצוג המקצוע נעשה על-ידי גוף אחר, מועצת עורכי הדין הלאומית.

מהארגון Maldita הפועל בספרד הפנו אותנו למדריך בלינקדאין בו מוסבר שכדי לעסוק בעריכת דין במדינה יש צורך להיות חבר באחת מלשכות עורכי הדין. מטעם הארגון הסבירו לנו שמעל כל הלשכות האלו נמצאת המועצה הכללית של עורכי הדין של ספרד (Consejo General de la Abogacía Española) וכמו כן מייצגת את עורכי הדין ("זה גוף הלובי העיקרי של עורכי הדין"). החברות באחת הלשכות, הסבירו בארגון, כרוכה בתשלום.

מהארגון FactCheckHub מסרו לנו תשובה לגבי ניגריה: "בניגריה התשובות הן כן וכן. כדי להיות עורכי דין בניגריה, יש ראשית להוציא תואר ראשון במשפטים (LL.B) מאוניברסיטה שהפקולטה למשפטים שלה מוכרת על-ידי נציבות האוניברסיטאות הלאומית ועל-ידי המועצה לחינוך משפטי. לאחר מכן, יש לקבל תעודת Barrister at Law (בקיצור: BL) מבית הספר הניגרי למשפטים, בהנחה שבחינות הלשכה עברו בהצלחה. החזקה ב-LL.B ו-BL מסמיכה אותך לעסוק בעריכת דין בכל מקום בניגריה ומעניקה חברות אוטומטית בלשכת עורכי הדין הניגרית. דמי חבר הם מנדטוריים ומתחדשים מדיי שנה, אם כי הם סמליים עבור בוגרים טריים של לימודי משפטים ועולים בהתאם לשנות העיסוק בעריכת דין". לקריאה נוספת ניתן לקרוא בשני הלינקים האלו. עוד הוסיפו בארגון שמדובר גם בקבוצת אינטרס ולא רק בגוף שתפקידו להסדיר את המקצוע.

מארגון בדיקת העובדות Aos Fatos הפועל בברזיל נמסר לנו שהתשובה לשתי השאלות היא חיובית. גם מהארגון Internews Kosova הפועל בקוסובו, מהארגון Myth Detector הפועל בגאורגיה, מהארגון Fakt Yoxla הפועל באזרבייג'ן, מהארגון PressOne.PH הפועל בפיליפינים (מקור; הוסבר לנו שבנושאים מסוימים הלשכה מתפקדת גם כקבוצת אינטרס, אך לרוב שומרת על ניטרליות) ומהארגון Observador הפועל בפורטוגל (מקור) מסרו תשובה זהה.

פדרציות

לגבי שתי מדינות קיבלנו תשובה שמדובר בפדרציות שנושא עורכי הדין לא מוסדר אצלן ברמה הפדרלית אלא ברמה המדינתית.

ממשרד המשפטים של אוסטרליה נמסר: "באוסטרליה, הדרישות לעיסוק בעריכת דין הן עניין לכל מדינה וטריטוריה. באופן כללי, כדי לעסוק בעריכת דין אדם חייב להיות מורשה לעסוק בכך ולהחזיק ברישיון עריכת דין במדינה או בטריטוריה הרלוונטית. העלות של הנפקת רישיון נקבעת על-ידי המדינה או הטריטוריה הרלוונטית".

מטעם מכון פוינטר, המקים של ארגון בדיקת העובדות Politifact ושל הרשת הבינלאומית של בודקי העובדות (IFCN), השיבו לנו לגבי ארצות הברית: "הדבר נעשה על בסיס מדינתי (כמו הרבה דברים), אבל כל המדינות דורשות מעורכי הדין להיות חברים בלשכה למעט אחת, ויסקונסין, שמאפשר משהו שנקרא 'diploma privilege'". באתר בית הספר למשפטים באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון מוסבר ש-diploma privilege מאפשרת לעסוק בעריכת דין בלי לגשת לבחינות הלשכה.

מדינות בהן אין חובה

מארגון בודקי העובדות Bolivia Verifica השיבו לנו לגבי בוליביה: "בוליביה היא מקרה מיוחד. הממשלה ביטלה את החובה להירשם ללשכת עורכי הדין ויצרה את ה-RPA (הרשמות הציבורית של עורכי הדין) שתלויה במשרד המשפטים. זה היה נושא פוליטי, כדי לשלוט בעורכי הדין ולהימנע מתביעות נגד המדינה".

מארגון בודקי העובדות Boom שלחו לנו תשובה לגבי הודו: "בהודו אין צורך בחברות באף אחת מלשכות עורכי הדין כדי לעסוק בעריכת דין. עורכי דין נהיים לחברים במועצת עורכי הדין של הודו שהחברות בה היא חובה. הלשכות הן ארגונים וולונטריים לכל בית משפט, כדי לפעול למעשה כקבוצת אינטרס של עורכי הדין".

ייצוג המקצוע

מאחר שמילביצקי מעוניין שתהיה אגרה גם למועצת עורכי הדין ומפני שדיבר על "פנקס אדום", למרות שהדבר לא עולה באופן מפורש מדבריו, ייתכן שהוא התכוון שהמצב בו הלשכה אחראית על ייצוג המקצוע בזמן היותה מחייבת הוא זה שייחודי. לא הצלחנו לקבל מרוב הפניות תשובה האם הלשכה גם אחראית על ייצוג המקצוע, אך מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) מ-2010 שסקר את מעמד הלשכה מול לשכות מקבילות בעולם באמצעות בדיקה מדגמית של 11 דוגמאות, מעלה שבהולנד, יפן וצ'כיה ישנה לשכה סטטוטורית עם חברות מנדטורית שעוסקת גם בהסדרת המקצוע, ובדנמרק הלשכה משמשת כארגון יציג בעניינים מקצועיים בלבד, כך שבכל מקרה הדבר לא עולה בקנה אחד עם דבריו של מילביצקי.

המאמר של זלצברגר

כאמור, מילביצקי הפנה למקור עליו הסתמך: מאמר של פרופ' עלי זלצברגר. פנייה לזלצברג ולמילביצקי העלתה שמדובר במאמר "קשר המשפטנים הישראלי: על לשכת עורכי הדין בישראל ובעלי בריתה", שפורסם בכתב העת "משפטים" בשנת תשס"ב (2001/2). המאמר אכן אומר שהלשכה ייחודית ביחס לעולם: "ההסדר הישראלי הוא, כאמור, כמעט חסר תקדים גם בפרספקטיבה השוואתית, הן באשר להיקף המונופול של המקצוע והן באשר לאוטונומיה של ארגונו - וביתר שאת, באשר לשילוב ביניהם". גם בסיכום המאמר נכתב: "ביקשתי להראות כי ההסדר הסטטוטורי בנוגע למקצוע עריכת הדין בארץ הינו חסר תקדים, הן בהשוואה לפרופסיות אחרות בישראל, והן בהשוואה להסדרת מקצוע עריכת הדין בארצות אחדות. לפרופסיה המשפטית בארץ מונופול כמעט מוחלט על השירותים המשפטיים, מחד, ואוטונומיה כמעט מוחלטת בהסדרת המקצוע, מאידך". עם זאת, בשום מקום במאמר לא מדובר על כך שבמדינות אחרות אין גבייה של דמי חבר או שהחברות בלשכה אין חובת חברות.

אנו מביאים כאן בצקרה את הדוגמאות הקונקרטיות שהובאו במאמר, שאמורות להראות כיצד ישראל נבדלת ממדינות אחרות בכל הנוגע לכוחה של לשכת עורכי הדין. באנגליה (יש לזכור שבריטניה מורכבת מארבע אומות שונות, שלעתים המשפט עשוי להשתנות ביניהן), יש הפרדה בין שני סוגי עורכי דין - solicitor (המבצעים את כל העבודה המשפטית למעט הופעה בבית המשפט) ו-barrister (שתפקידם הוא הופעה בבית המשפט) - מה שכבר מחליש את המונופול של הלשכות. בנוסף, ה-solicitors חברים בלשכה שהחברות בה וולונטרית. כמו כן, בניגוד לישראל, באנגליה אין מונופול של הלשכות על מתן ייעוץ משפטי. בבלגיה אין לשכה ארצית אלא לשכות אזוריות שיש להתקבל לאחת מהן, מה שמחליש את המונופול, וכמו כן יש לשכות נפרדות לעורכי דין ולנוטריונים. כמו כן, בדומה לאנגליה, אין צורך בחברות בלשכה כדי לספק ייעוץ משפטי. בהולנד, שכאמור יש בה דמי חבר מחייבים למבקשים לעסוק בעריכת דין, האוטונומיה של הלשכה קטנה יותר (למשל, דין משמעתי לא נעשה רק על-ידי נציגי הלשכה). כמו כן נכתב שם שבהולנד החברות בלשכה היא רק למי שמבקשים לספק ייצוג בבית המשפט. באיטליה, שכאמור גם בה יש דמי חבר מחייבים, המונופול חלש יותר בגלל חלוקת מקצוע עריכת הדין לשני מקצועות משנה. בארצות הברית, בגלל שהדברים משתנים בין מדינות, המונופול מלכתחילה חלש יותר.

לסיכום: בשלל מדינות יש חובת חברות בלשכת עורכי הדין וכמו כן דמי חבר מחייבים, ובחלקן הלשכה מתפקדת גם כארגון יציג. המאמר של זלצברגר לא טען שמדובר בחובה ייחודית למדינת ישראל, אלא שכוחה של הלשכה הישראלית חריג ביחס לכוחן של לשכות אחרות בכל הנוגע למונופול ולאוטונומיה שלה. לכן דבריו של מילביצקי לא נכונים.