"מחשבות על שואה 2023 מתחילות לרוץ בראש"

איך זה קרה לנו, לצבא החזק שלנו שיודע הכל.

זו המחשבה שהצלחתי לגבש רק כמה ימים אחרי השביעי באוקטובר. אותו הבוקר התחיל כמו כל בוקר סופ"ש רגוע בביתי בפילדלפיה, עד שאשתי ראתה בחדשות CNN שקרה משהו בעזה וקראה לי לבוא לראות. בהתחלה לא התייחסתי כי אני רגיל שיש טילים או פיגועים, וזה לצערנו חלק מהשגרה בישראל. אבל הפעם זה היה שונה מאוד.

מאותו רגע אני מחובר למסך, לחדשות, לקבוצות ווטסאפ, לסושיאל מדיה ולכל אמצעי שיכול לספק לי מידע מה קורה בזמן אמת. בתוך כל זה, נכנסת דאגה אינסופית למשפחה, לחברים ולמכרים בארץ.

גל תמיכה בטרור ואנטישמיות מצד תומכים פרו־פלסטינים מתעורר. האווירה הזו מגיעה עד אלינו והופכת תוך זמן קצר להיות מאוד מתוחה. ההרגשה היא שהכל עומד להתפוצץ בכל רגע ומחשבות על שואה 2023 מתחילות לחדור לראש. בעיקר ההבנה שמה שקרה לפני כ־80 שנה יכול לקרות שוב אם זה לא ייעצר כאן ועכשיו.

במקביל ללחצים, למחשבות ולדאגות, תחושת חוסר אונים דוחפת לעזור בכל דרך אפשרית. ההבנה הראשונית הייתה שאי אפשר לשבת בשקט, וזה היה המניע לפעולה. אנחנו, חברי הקהילה היהודית והעסקית בעיר, נרתמנו מיד להסברה - זאת שכל כך הוזנחה כל השנים ומתפוצצת עלינו עכשיו - ומצאנו את עצמנו בתפקיד לא רשמי, אך כה חיוני. ובכל פעם שבחזית אחת יש מענה יש עוד כמה חזיתות לא מטופלות - כמו נושא החטופים והעלאתו לסדר היום, גיוס תרומות וכמובן האנטישמיות הגואה. מה שהכי מתעתע באנטישמיות זה כל הגוונים שיש בה, שחלקם מתעתעים ומגיעים בכסות הומנית. שבר את הלב במיוחד לראות תגובות של אנשים שהכרתי והערכתי וברגע אני מבין שלא משנה איך וכמה ייפו את זה - הדעות שלהם אנטישמיות.

חרף כל אלה אני מבין שיש מטרה חשובה. בתוך ימים מצאתי את עצמי במציאות משתנה: עסוק מבוקר עד לילה בתרומות, גיוסים, הפגנות, הסברה. הכל רק לעזור, או לפחות להרגיש עוזר ותורם גם מרחוק. יחד עם חברי הקהילה היהודית המקומית וגם אנשים טובים מהאזור, שליבם נשבר והם רצו לתרום, לתת כתף. מתברר שלא צריך להיות יהודי כדי לגלות סולידריות למעשים כל כך זוועתיים.

 הפגנת תמיכה בישראל בוושינגטון / צילום: Reuters, Kyodo

מבחינה עסקית, מאחר שהמשק בארצות הברית לא עוצר כשיש מלחמה בישראל, צריך להמשיך ולתפקד כרגיל. כל פגישה הופכת מורכבת יותר, ואני לא באמת יודע מה הצד השני חושב על המצב. זה הופך אותי באופן מיידי לחשדן. מה גם שזה עלול לפגוע בקשרים עסקיים, אז למה סתם לפתוח מגירות?

ישנו ניסיון נואש לשדר עסקים כרגיל ולהמשיך בפעילות שגרתית ככל שניתן. בסופו של יום אני מבין שהמלחמה תיגמר ונצטרך להמשיך לרוץ קדימה. לכן אסור לשרוף קשרים גם עם כאלה שלא מסכימים איתי ב־100% - למעט תומכי טרור - וללמוד לתעל אותם ולקחת דברים בערבון מוגבל יותר. גם למדינת ישראל יש קשרים עסקיים/מסחריים עם מדינות שלא תומכות בנו. במיוחד בזירה העסקית, לכולם יש אינטרסים וצריך ללמוד אותם ולתעל אותם לצרכים שלנו. לכן אני מאוד אוהב לראות חברות וסטארטאפים שלא עוצרים גם בימים קשים אלה - למרות אתגרי מימון, כוח אדם, מורל - הם עדיין מגיעים לכנסים בינלאומיים וממשיכים לספק שירותים מחוץ לישראל כרגיל. כמו כל דבר בעולם העסקים, צריך לחשוב אסטרטגית לטווח הרחוק ולהבין שהמלחמה היא עוד מכשול בדרך להתקדמותה ולהצלחתה של מדינת ישראל, בפן הביטחוני וגם בזה העסקי או המסחרי. בדיוק כמו שיצאנו מחוזקים ממלחמות קודמות. אני מאמין בעתיד טוב יותר.