"מעולם לא חשבתי שאשמע בעירי את הקריאות יהודי מלוכלך"

מארה"ב ועד קופנהגן, ישראלים מספרים על החיים בחו"ל בצל המלחמה והאנטישמיות הגואה • ג'יי רודרמן, שמתגורר בבוסטון, מספר לגלובס על המציאות שהשתנתה בארה"ב מאז השבת השחורה • "סיור האוניברסיטאות של בני היה הצצה לסיוט של כל יהודי בתפוצות" • פרויקט מיוחד

ג'יי רודרמן / צילום: איתי צבקר
ג'יי רודרמן / צילום: איתי צבקר

אודות הפרויקט

הרוחות האנטישמיות והאנטי-ישראליות ברחבי העולם מורגשות היטב בקרב אלה מאיתנו שחיים מעבר לים. איומים והפחדות גררו רבים להסוות סממנים מזהים, אחרים עדיין נאבקים להסביר את העמדה שלנו לקהלים עוינים ויש גם מי שנדחפים לשוב הביתה. גלובס מביא את הקולות שנמצאים שם, אבל בליבם פה.  

מעולם לא חשבתי שאחשוש להלך ברחובות השכונה שבה אני חי, שאפחד לשלום ילדיי כשהם יוצאים מפתח הבית, שאשמע ברחובות עירי קריאות "יהודי מלוכלך" ושכל אחד מקרוביי עלול להיפגע רק בשל היותו יהודי. אומנם ההנהגה האמריקאית הרשמית תומכת בישראל, אך הקול שעולה מן השטח הוא אחר, וחד בקריאות FREE PALESTINE ובמתן לגיטימציה למעשי החמאס. כבר לאחר הטבח של 7.10 עלו קולות בולטים מהאזורים הפרוגרסיביים ביותר של ארה"ב - האוניברסיטאות - שהאשימו את ישראל בנעשה. עם זאת, לא היה ניתן לצפות את ממדי הגל שסחף את ארה"ב, והוכיח אחת ולתמיד שאנטי־ציונות היא אנטישמיות.

ג'יי רודרמן

גיל: 57
מצב משפחתי: נשוי פלוס 4
מקום מגורים: בוסטון 
עיסוק: נשיא קרן משפחת רודרמן

החודש היה אמור להיות ציון דרך לבני, שנסע לניו יורק לסיור אוניברסיטאות. בתרבות האמריקאית נחשב הסיור לאירוע מכריע ורב־משמעות, שבו צעירים מקבלים הצצה לשלב הבא בחייהם. עבור בני זו הייתה הצצה לסיוטים הגדולים ביותר של כל יהודי וישראלי בתפוצות, תזכורת לתקופות חשוכות בהיסטוריה. אחד מחבריו היהודים הותקף בהרווארד, ובמהלך הסיור בקמפוסים חזרו ושמעו קריאות נגד יהודים ונגד ישראל.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

את גל השנאה אני מרגיש גם בבית, בבוסטון, שבה הקהילה היהודית פורחת ומשגשגת והיא אחד המעוזים המובהקים והמרכזיים של האוכלוסייה הליברלית. מתוך הרצון להעלות את המודעות למצב החטופים הישראלים נתלו מודעות להשבתם ברחבי העיר, אך זמן קצר לאחר שנתלו נחרדנו לגלות כי כל השלטים הוסרו. כל זאת נעשה בחסות העירייה, בהחלטה שהתקבלה בחשאי לפני כניסת השבת, כדי שלא נתקומם ולא נוכל לבטלה.

הפגנה פרו פלסטינית באוני' קולומביה, ניו יורק / צילום: ap, Yuki Iwamura
 הפגנה פרו פלסטינית באוני' קולומביה, ניו יורק / צילום: ap, Yuki Iwamura

הרגשות השוררים בקהילה היהודית הם של בלבול ופחד, ואף כעס על סטירת הלחי הכואבת שאנו חווים. היהודים ‏האמריקאים הם ליברלים ברובם, ומעורבים בקידום מטרות של זכויות אדם, וכעת חשים שאלה שנאבקנו לצדם על אותם ערכים ליברליים במשך שנים נטשו אותנו במערכה. למרות התגייסותנו לקידום צדק חברתי, סווגו היהודים בתנועות ה־'WOKE' כלבנים, כמדכאים וככובשים. אותן קבוצות שהיינו לצדן חוזרות על תעמולה אנטי־יהודית במסווה של ביקורת אנטי־ישראלית, הנשענת על שקרים ועל אנטישמיות, תוך פגיעה בוטה באזרחים רק בשל יהדותם. הביטחון האישי שלנו נפגע וכבר שמעתי מיהודים רבים על רצונם להוציא רישיון נשק פרטי.

אני רוצה להאמין שאיננו בנקודת האל־חזור, אך זהו זמן חשוב לתנועה הליברלית. זו חייבת להיות הזדמנות לשינוי ולתיקון, רגע לכייל מחדש את המצפן הערכי של הציבור הליברלי בארה"ב ולהקיא מתוכו את הגורמים האנטי־דמוקרטיים המפיצים שנאה נגד יהודים. ערכיי והאמונה שלי בצדקת הדרך לא השתנו, אם כי חשוב להבין מי הם השותפים האמיתיים שלנו לדרך וכיצד רותמים את אותם הערכים לדרך חדשה. לא אעזוב את ביתי בארה"ב בעקבות המאורעות, אך לאחר שהקרקע מתחת לרגלי הקהילה שלי רעדה כל כך והשורשים שלה נעקרו, אני לא בטוח שאוכל לומר את אותו הדבר באשר לילדיי.