ראש המל"ל לשעבר: רק כך אפשר להבטיח פירוז של הרצועה מנשק

ביממה האחרונה, נפלו ברצועת עזה תשעה לוחמים ורבים אחרים נפצעו, המוכר ביניהם הוא הזמר עידן עמדי. קולות רבים הנשמעים בציבור מביעים חשש ממהלכי המלחמה ומתחושת הדשדוש. זאת, יחד עם העובדה כי שר הביטחון ודובר צה"ל הודו בפני התקשורת האמריקאית כי ישראל עוברת לשלב פחות עצים בלחימה ברצועה.

● "אפקט ההפתעה נאבד": המומחה שמעריך - מה הסיכוי לחזית צפונית
● סיכול ממוקד הוא כלי אפקטיבי, אך האם בהכרח משנה את פני הלחימה?

כדי להבין לאן הדברים הולכים ומה המשמעות של האמירות האחרונות של בכירי מערכת הביטחון מבחינת המשך המערכה, שוחחנו עם ראש המל"ל לשעבר וראש מכון משגב לביטחון לאומי, מאיר בן שבת.

בנוסף לתפקידו כראש המל"ל, נמנה בן שבת עם צמרת השב"כ, ובין השאר, פיקד על המרחב הדרומי ועל האגף הארצי לסיכול טרור וריגול. שאלנו אותו מה עומד מאחורי ההצהרות על מעבר לשלב חדש בלחימה, והאם זו לא למעשה הודאה בכך שלא ניצחנו ומטרות המלחמה לא הושגו.

"המלחמה לא תמה", אומר בן שבת בתקיפות. "אנחנו אמנם מציינים את סיומם של שלושה חודשי לחימה אינטנסיביים, בהם הושגו הישגים מבצעיים יפים, אך לפנינו עוד מלאכה רבה עד להשגת המטרות. עלינו לגלות נחישות, להמשיך לחזק ולתמוך בכוחות הפועלים בשטח ולא לעמוד עם סטופר ביד. עלינו לדבוק במטרות שנקבעו, בלי להתפשר. צריך לִצְפּוֹת ערב ובוקר בסרטים מאירועי ה-7 באוקטובר ולזכור כי זוהי מלחמת אין־ברירה, שנכפתה עלינו והחלה בתנאי פתיחה קשים ביותר, ודווקא משום כך אנחנו חייבים לסיים אותה בניצחון מובהק".

לדברי בן שבת, "יש שורה של אתגרים ודילמות בנוגע להמשך. קודם כל, ההתמודדות עם רשת המנהרות - איננו יכולים להרשות את קיומה של רשת המנהרות המפלצתית של חמאס, על כל תכולתה. מצד שני, המחיר על חשיפת הרשת הזו והשמדתה הוא יקר. המשך המאמץ לטיפול שיטתי במנהרות יאריך את הלחימה, יגבה מחירים נוספים מכוחותינו ויגביר את הלחץ המדיני. כדי לא להיכנס לסדר של זמנים ועל־מנת להפנות את הלחצים בעניין זה אל האויב, עלינו להבהיר שכל עוד יהיו מנהרות, מצב הלחימה יימשך".

בן שבת הוסיף כי "מרחב שיש בו מנהרות הוא 'מרחב מזוהם'. יש להגדירו כ'אזור לחימה' ומי שיימצא בו ייחשב אויב ויטופל כך, ללא תלות בנוכחות פיזית של כוחות היבשה באזורים הללו, למשל, על־ידי תקיפה מהאוויר. כל זאת, עד לפירוק המנהרות, וללא הגבלת זמן. תושבי העיר עזה וצפון הרצועה לא יוכלו לחזור לבתיהם כל עוד יש מתחתן מנהרות. מלבד התועלת שבכך להתמודדות עם המנהרות, יש להניח שהדבר יגביר את הלחץ על חמאס".

לפי בן שבת, האתגר השני הוא מרחב רפיח וציר פילדלפי: "למדנו על בשרינו שלא ניתן למנוע הברחות אמל"ח לעזה, בלי שליטה אפקטיבית על ציר פילדלפי ומעבר הגבול בין עזה למצרים. ההסתמכות על הסדרים אחרים בתחום הזה נחלה כישלון חרוץ. כל עוד תימשך זרימה חופשית של אמל"ח מסיני לרצועה, לא ניתן יהיה להבטיח את פירוזה הביטחוני של הרצועה ולא יהיה ערך רב למאמצים שצה"ל והשב"כ ישקיעו באיתור האמל"ח שברצועה ובהשמדתו. לכן, נדרש חיץ אפקטיבי בין עזה למצרים, בפיקוח או בשליטה ישראלית".

"אינני סבור שהמצרים יתנגדו לכך", הוסיף בן שבת, "ההיפך הוא הנכון. חיץ כזה ישרת גם את האינטרס המצרי למנוע הגעתם של מחבלי חמאס למצרים. תנועת 'האחים המוסלמים' היא היריב המר של השלטון המכהן, וחמאס היא הקבוצה המזוינת החזקה ביותר של תנועה זו. יתרה מכך, האינטרס המצרי הוא למנוע את הגעתם של אנשי חמאס אפילו לסיני. בעבר הלא רחוק, הקשר בין חמאס עזה לגורמי הג'יהאד בסיני העצים את האיום הביטחוני כלפי הכוחות המצריים. בהנחה שניתן יהיה להגיע עם המצרים להבנות בסוגיה, עדיין יידרש מענה לשני אתגרים מבצעיים: האחד נוגע לאופן בו ניתן יהיה לפעול צבאית ברפיח, שקלטה לתוכה אלפים רבים של תושבים שפונו מצפון הרצועה. האתגר השני קשור לשיטה בה ניתן יהיה להגן בבטחה ולאורך זמן על רצועת הגבול הצרה".

האתגר השלישי שמונה בן שבת נוגע לצמצום נזקי הסיוע ההומניטארי: "רבות דובר על המחיר שישראל משלמת על הכנסתו של סיוע הומניטארי לרצועה. בהנחה שזהו תנאי בל יעבור לתמיכתה ולסיועה של ארה"ב, עדיין ניתן להשפיע על כך שחמאס לא ייהנה מהרווחים הרבים שהוא מפיק מכך כיום".

"הלחץ הצבאי - הדרך היחידה בה ניתן לקדם שחרור חטופים" 

מה אתה מציע?
"ראשית, עוד לא מאוחר להגדיר בתוך הרצועה אזור 'דה־אסקלציה', שבו ורק בו ניתן יהיה לקבל ולהושיט סיוע הומניטארי. ישראל תוכל לאפשר לכל המעוניין בכך להכניס לאזור זה סיוע הומניטארי ולהזמין את תושבי הרצועה לבוא ליהנות מכך, בתוך גבולותיו של אזור זה. שנית, גם במתכונת הנוכחית, אין סיבה לאפשר לחמאס לשלוט בחלוקת הסיוע וכך לשמר את כוחה ושליטתה. על ישראל לפגוע בכל שוטר או פעיל חמאס שמשתלט על הסיוע ההומניטארי או מעורב בחלוקתו. ובכלל, בעניין הזה צריך לזכור: אי אפשר למוטט את הממשל אם משאירים את שוטריו להמשיך לאכוף את מרותו ולשלוט במשאבים שמיועדים לציבור. צריך לתקוף את מתקני המשטרה, בתי הסוהר וכל מי שפועל מטעם ממשל חמאס. אין לחשוש מחוסר הסדר שייווצר בשל כך. זו הדרך היחידה שתביא למיטוט אמיתי, ולא למראית עין, של הממשל".

לאחרונה, דווח ש־50 חטופים נמצאים במצב מסכן חיים. מה לדעתך צריך לעשות והאם יש איזשהו סיכוי לשחרר חטופים במבצע צבאי?
"לעניות דעתי, הלחץ הצבאי הוא הדרך היחידה שבה ניתן יהיה לקדם את הסיכויים לשחרור חטופים. טועה מי שחושב שחמאס יסתפק בעסקה בנוסח 'הפסקת המלחמה וכולם תמורת כולם'. זה לא יספיק לו מול החורבן שהוא המיט על הרצועה, ולכן הוא ישתמש בחטופים כדי לסחוט התחייבויות ליציאה מוחלטת של צה"ל מכל הרצועה, למניעת פעולות סיכול ומעל הכל לתהליך שיקום. היענות לכך תשאיר את עזה על מנהרותיה וחימושה, ללא פירוז ביטחוני, עם הגבלות על פעילות צה"ל, כאשר חמאס ממשיך להיות גורם הכוח הרצוני. האם ישראל תוכל לקבל עמדה כזו? כנראה שלא. לכן, צריך להגביר את הלחץ הצבאי בזהירות המתחייבת, אבל באופן שיוביל את חמאס למציאות דומה לזו שדחקה אותה לבקש את העסקה הקודמת. הפעילות הצבאית בשטח, כמובן, יכולה לייצר גם הזדמנויות מבצעיות".

מה עמדתך לגבי החיסולים האחרונים בצפון, ולמה נדמה שמצליחים לחסל מטרות יותר בכירות בצפון מאשר בדרום?
"העדות הטובה ביותר לאפקטיביות של הכלי הזה היא התגובה של חיזבאללה. אפשר ללמוד ממנה עד כמה הארגון נלחץ בעקבות החיסולים האחרונים. פגיעה בדרג המפקדים של האויב היא מרכיב חיוני במאבק בו. היא נדרשת כדי לשבש את הפיקוד והשליטה, להפריע להתנהלותו ולמימוש תוכניותיו, להוציא מהמגרש שחקנים יעילים ובעלי ניסיון, להרתיע כל אחד מהמנהיגים והמפקדים שפועלים נגדנו, לשלוח איתות למדינות המארחות אותם ולפגוע במורל האויב וברוח של לוחמיו ואנשיו.

אם ניקח כדוגמה את חיסולו של עארורי, שלגביו לא נלקחה אחריות רשמית של ישראל, זו מכה מורלית להנהגת חמאס; בפרט לאחר שנוצר הרושם שאנשיה בחו"ל נהנים מחסינות מפני פגיעתה של ישראל. זוהי גם פגיעה כואבת ליכולת הארגונית והמבצעית של חמאס. עארורי היה גורם דומיננטי בגיבוש מדיניות הארגון, אבל יותר מכך, הכווין אישית את הפעלת הזרוע שהניעה פיגועים מיו"ש, והוביל תהליכים משמעותיים לבניית הכוח הצבאי של הארגון.

זהו גם איתות למנהיגי חמאס בחו"ל: 'אתם הבאים בתור'. איסמעיל הניה, חאלד משעל, אוסאמה חמדאן ובכירים נוספים מבינים כעת שישראל לא רק מאיימת. יש להניח שזה מאלץ אותם לשנות את דפוס פעילותם, לצמצם את תנועותיהם ולהגדיל את האבטחה סביבם. זוהי משקולת המכבידה על רגליהם.

החיסול גם הוכיח את רצינות ההצהרות של ישראל על כך שהמאבק לא מוגבל גיאוגרפית. מדינות המארחות את ראשי הנחש יצטרכו להניח שכשם שזה קרה בלבנון זה יכול להתרחש גם בשטחן. לא פחות חשוב הוא המסר שהחיסול העביר לחיזבאללה. ביצועו בלב ביירות, למרות אזהרותיו הפומביות של נסראללה, מבהיר שאין יותר אזורים 'חסינים'. היכולות שאפשרו הגעה מדויקת ליעדים אמורות להדיר שינה מעיניו של נסראללה".

האם חיסול סינוואר אפשרי לדעתך?
בן שבת עונה במילה אחת ולא מוסיף - "כן".

אחרי החיסול של בכיר החיזבאללה, לאיזה תגובה לצפות?
"את התגובה שלהם ראינו הבוקר (הפגיעה בפיקוד צפון לצד הירי המוגבר על הצפון, א"ו). חילופי המהלומות באש לא נשארים באותה רמה. גם אם שני הצדדים אינם רוצים להגיע למלחמה, יש דינמיקה של הסלמה שיכולה להוביל לכך. בשום אופן אין להבין מדבריי שעלינו להבליג או להחליש את תגובתנו, ההיפך מכך. עלינו להמשיך במדיניות הנוכחית ולהיות מוכנים לאפשרות שתתלקח מערכה רחבה".

"גם כאן זו מלחמת אין ברירה", אומר בן שבת לסיכום. "חיזבאללה נכנס למלחמה לא לו. הוא ראה זאת כהזדמנות להכות בנו לצד חמאס, מתוך הנחה שהחברה הישראלית מפורקת וחלושה. שני הארגונים רואים מולם עָם שקם כְּלָבִיא, חברה מלוכדת וסולידרית שמתייצבת נגד מבקשי נפשה; צבא שמתעשת במהירות ומפעיל מכונת מלחמה אימתנית ומשומנת; ועורף שמשדר איתנות, תומך בחזית, ונחוש להמשיך עד לניצחון. מתוך אימי הזוועות והכישלון של ה-7 באוקטובר, נחשף גרעין הדנ"א שלנו, בו שזורים יחד גבורה ואחדות. ואת זה רואים כעת גם אויבינו".