המזרח התיכון מגיע למערב התיכון, וביידן סופג סטירת לחי מצד ערבים אמריקאים במישיגן

הנשיא ג'ו ביידן ספג אתמול (ג') סטירת לחי מצלצלת במדינת מישיגן, בצפון המערב התיכון של ארה״ב. כה מצלצלת היא הסטירה הזו שהיא צריכה להישמע הבוקר בישראל במידה ניכרת של דאגה. 

● פרשנות | מחלוקת על ביציות מוקפאות באלבמה עשויה להטות את הכף בבחירות בארה"ב
● פרשנות | פוטין מתקן את ההיסטוריה ומבטיח חורבן גרעיני לאויביו

כמעט 14% מן הקולות בבחירות המקדימות לנשיאות במישיגן ניתנו למועמדים "בלתי תלויים". שום מועמד כבד משקל לא התייצב נגד הנשיא, אבל מערכה קולנית לטובת "בלתי תלויים" התנהלה שם בהשראת פעילים ממוצא ערבי, תחת הסיסמא ״האזינו למישיגן״, ובסימן הקריאה "הגידו-נא לביידן, אל תכלול אותי ('אל תספור אותי') בג'נוסייד״.

 כרזת בחירות של מתנגדי ביידן במישיגן קוראת להצביע לטובת ''לא-תלויים'', כדי להתנער מתמיכתו ב״ג׳נוסייד״

"ג'נוסייד" הוא כמובן האפיון שהפעילים האלה נותנים למחיר, שמלחמת ישראל בחמאס גובה מן האוכלוסייה האזרחית בעזה. הפעילים האלה תובעים לא רק ״הפסקת אש מיד״, אלא גם הפסקה מלאה של הסיוע הצבאי לישראל. 

במישיגן יש את אחד הריכוזים הגדולים בארה״ב של ערבים ממוצא אמריקאי. סביבת העיר דטרויט היא מוקד הפעילות הפוליטית הערבית באמריקה. צירת הקונגרס הראשונה ממוצא פלסטיני באה מאזור דטרויט. הצירה, רשידה טלייב, שקרובי משפחתה מתגוררים בגדה המערבית, הנהיגה את המערכה לטובת ה"בלתי תלויים", ואחותה ניהלה אותה.

אמנם ערבים מילאו תפקיד מרכזי במערכה הזו, אבל תמכו בה, במפורש או בעקיפים, גם דמויות מרכזיות בפוליטיקה של מישיגן, כולל ציר קונגרס לשעבר מאחת המשפחות היהודיות המפורסמות של הפוליטיקה המקומית. האיש, אנדי לוין, הוא בנו של ציר קונגרס ואחיינו של סנאטור מפורסם ורב-השפעה. כל אחד מהם שירת בוושינגטון כמעט 40 שנה. 

"מדינות שדה המערכה"

ה"בלתי תלויים" אינם מנסים לסכל את מינויו של ביידן למועמד המפלגה לנשיאות. לזה אין כל סיכוי. במישיגן עצמה ביידן גרף את הרוב הגדול של צירי המדינה לוועידת המינוי הדמוקרטית, שתתכנס בחודש יולי. אבל היוזמים קיוו לקבל די קולות, כדי להוכיח לביידן את שיעור פגיעותו במישיגן לקראת הבחירות הכלליות בנובמבר. 

מישיגן היא אחת מקבוצה מצומצמת של מדינות מתנדנדות. מספרן מוערך בשלוש עד שבע, ועליהן יקומו או ייפלו הבחירות. העיתונות מכנה אותן "מדינות שדה המערכה". דונלד טראמפ חב להן את נצחונו ב-2016. הפרש נצחונו במישיגן עמד על קצת יותר מ-10,000 קולות מתוך 4.5 מיליון ויותר. ביידן ניצח במישיגן ב-2020 בהפרש גדול יותר, 380 אלף קולות, אבל הסקרים רומזים שהפעם ההפרש יחזור ויצטמצם. 

ה"לא תלויים" קיוו להוכיח לביידן שאיבתם כלפיו עלולה להיות גורלית. מבוקשם ניתן להם. על פי ספירה של חצי הקולות, סמוך לשעה שתיים לפנות בוקר במישיגן (נכון לשעה תשע בבוקר בישראל), לאחר ספירת 83% של הקולות, הם קיבלו 13.8%, או 97 אלף קולות. ביידן קיבל 567 אלף קולות".

אם היחס הזה יישמר, מספר המצביעים לטובת "לא תלויים" עשוי להגיע ל-120 אלף. אילו כל 120 האלף היו נמנעים מלהצביע בנובמבר, ביידן היה מתקשה לנצח במישיגן. בהיעדר מישיגן הוא היה מתקשה להגיע אל מספר הקסם, 270, בחבר האלקטורים, שבידיו מסורה הבחירה הפורמלית של הנשיא.

אין זאת אומרת שכך יקרה. הרוב הגדול של המוחים נגד ביידן אינם רוצים לראות את טראמפ בבית הלבן. אבל המסר ממישיגן יהדהד במסדרונות המפלגה הדמוקרטית, מחוף אל חוף.

קבוצות לחץ, לא דעת קהל

ראש הממשלה אמנם ציטט ביום ג' נתונים מסקר דעת קהל חדש בארה״ב, המראה תמיכה של 82% בישראל מול חמאס. אבל הוא יודע מנסיונו הענף באמריקה, שעל מהלך המדיניות האמריקאית מבית ומחוץ משפיעות קבוצות לחץ פעילות, לא דעת קהל ערטילאית.

זה היה במשך שנים סוד כוחה של ישראל בארה״ב. היא ניזונה מן האינטנסיביות של פעולת השדולה הפרו-ישראלית (אייפא״ק) ומתרומותיהם המסיביות של "ועדי פעולה פוליטיים" יהודיים. הם אלה שהגביהו במרוצת השנים את הפרופיל הפוליטי במידה שהשפיעה על נשיאים ועל חברי קונגרס. חלקם של היהודים באוכלוסיית המצביעים מעולם לא היה גדול מ-2%.

מצב העניינים הזה תיסכל את יריבי ישראל. הם אפילו ניסו בשנות השמונים להפליל את איסוף הכספים של ועדי הפעולה היהודיים. במשך שנים, שדולות פרו-ערביות, כמו "המכון הערבי אמריקאי", חרשו את התלמים בזירה המקומית, ועודדו צעירים ערבים אמריקאים להתמודד על כהונות פוליטיות בכל הרמות. 

הם התקדמו לאיטם. אבל מלחמת עזה הזניקה אותם בן לילה הרחק מעבר ליעדיהם המקוריים. הם מרחיבים את שורותיהם לא רק מתוך הקהילה הערבית, אלא בפעם הראשונה גם מפלח דמוגרפי מכריע בחשיבותו: הצעירים.

הצעירים בין פוליטיקה לפתולוגיה

ראש הממשלה נמנע ביום ג' מלצטט את המספרים האיומים מסקריו של אותו מכון עצמו, האריס, בשותפות עם אוניברסיטת הרווארד. בחודש דצמבר עורכי הסקר שאלו את מרואייניהם אם הם מאמינים ש״היהודים הם מעמד מדכא, ויש לנהוג בהם בתור שכאלה״. עצם השאלה הייתה כמעט מוטרפת, אבל התשובה עליה היתה מוטרפת שבעתיים. בעוד ששלושה רבעים של האוכלוסייה הכללית השיבו בשלילה, שני שלישים של בני 18 עד 24 השיבו בחיוב. 

אנחנו מדברים אפוא לא על פוליטיקה בלבד, אלא גם על פתולוגיה. כאשר שתי אלה מצטרפות, מתעוררת בעיה חמורה. השפעה אלקטורלית וכלים פוליטיים מעניקים משקל חסר תקדים לבעלי הפתולוגיה. 

התוצאות במישיגן אינן פתולוגיות. הן פוליטיות, בלתי נעימות כאשר יהיו. אבל הן ניזונות במישרים מתחושה גוברת של מאיסה בישראל בין צעירים אמריקאים. הסקר החיובי שציטט ראש הממשלה מראה כי כוחה העיקרי של ישראל נובע מאהדתם של אמריקאים מבוגרים או ישישים. ישראל רשאית להתברך בתמיכתם, אבל בוודאי לא להסתמך עליה. 

במשך שנים, ישראל הייתה פרה קדושה בפוליטיקה האמריקאית. היא עדיין נהנית מאהדה ציבורית ומתמיכה בקונגרס. אבל ברור למדי שהיא חדלה להיות פרה קדושה. 

פוליטיקאים מזהים חולשות. זה עניין של להיות או לחדול בשבילם. חולשותיה של ישראל מתרבות והולכות, גם במזרח התיכון שלנו וגם במערב התיכון האמריקאי. לידידי ישראל בארה״ב אין עוד מונופול על שרירים אלקטורליים. 

ישראל נהנתה במידה רבה מפסיביות של רוב האמריקאים. המזרח התיכון לא עניין אותם. אגב, הוא מוסיף לא לעניין אותם. הסקר המצוטט למעלה שאל את מרואייניו שורה ארוכה של שאלות פרטניות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לבסוף, בנפרד, המכון ביקש ממרואייניו לדרג תשעה נושאים על פי סדר החשיבות ״האישי״ שלהם. אינפלציה קיבלה 42%, הגירה - 18%, וכן הלאה. ישראל קיבלה אחוז אחד ויחיד.

אלה היו תמיד פני הדברים. הרוב העצום של האמריקאים מעולם לא התעניינו בענייני חוץ. הם לא השפיעו על התנהגותם הפוליטית, אלא בנקודות קריטיות במיוחד של המלחמה הקרה עם ברית המועצות. פסיביות של ההמונים מקילה על קבוצות לחץ של מיעוטים פוליטיים להשיג את מבוקשן. זה שירת את ישראל הרבה שנים, וזה עשוי עכשיו לשרת את אויביה ואת מבקריה. 

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.