קצת קשה למצוא מכנים משותפים בבחירות הנערכות בשלוש יבשות שונות בתוך פחות משבוע. בדרך כלל גם אין טעם. אבל אנחנו עומדים עכשיו בעיצומה של השנה האלקטורלית הצפופה ביותר בהיסטוריה (ראו־נא את המוסף המיוחד של גלובס מחודש ינואר, שהציג את לוח השנה המעניין הזה).
● מדענית אקלים, שמאלנית, יהודייה: זו הנשיאה הראשונה בתולדות מקסיקו
● אסף אוני, דעה | רשת המזון שביטלה הגעתה לישראל והעניקה ניצחון לאנטישמים
● באוקראינה מדווחים: כוחותינו פועלים נגד רוסיה בגולן הסורי
בתוך שבוע אחד אנחנו לומדים איפה נמצאות שלוש מן הדמוקרטיות הגדולות והתוססות ביותר עלי אדמות. והואיל ובאופן כללי הדמוקרטיות נמצאות בנסיגה, ולא פעם הן מתקשות להסביר את הטעם בתחרות חופשית, התוצאות של הודו, מקסיקו ודרום אפריקה ראויות עכשיו לעיון מיוחד.
אם ננסה לתת בהן סימנים משותפים אני מציע לראות בהן אישור של מגמה גלובלית: עליית הפופוליזם. אין זה פופוליזם אחיד. בהודו זה פופוליזם ימני, דתי ולאומני; במקסיקו זה פופוליזם חברתי, המעוגן במפלגת שמאל; בדרום אפריקה זה פופוליזם חברתי אבל כנראה גם אתני, או שבטי. שיעורי הדמגוגיה אינם זהים, אבל הם ניכרים.
דרום אפריקה ערכה את הבחירות שלה ביום ד' שעבר, והיא מעניינת אותנו עכשיו מפני שהמפלגה השולטת בה זה 30 שנה ניסתה להפיק תועלת אלקטורלית ממלחמת עזה, גררה את ישראל אל בית המשפט הגבוה בהאג, האשימה אותה בהשמדת עם, וכפרה בעצם זכותה להתקיים.
העניין הזה לא עשה רושם גדול על הבוחרים, לא בגלל אהדתם לישראל אלא מפני שיש להם עניינים הרבה יותר דחופים, כמו אבטלת המונים, התמוטטות תשתית, מחסור בחשמל ובמים, פשיעה אלימה ובעיקר שחיתות מסיבית של פוליטיקאים.
הקונגרס האפריקאי הלאומי (ANC) רב הזכויות לא מילא את חובותיו. הבחירות הנחילו לו השפלה צורבת. הוא נשאר הגוש הגדול ביותר, ויעמוד כמעט ללא ספק גם בראש הממשלה הבאה. אבל בפעם הראשונה יחסרו לו הרבה מושבים בפרלמנט כדי להגיע לרוב בזכות עצמו. המשטר יהיה זקוק לשותפים קואליציוניים, משהו שאינו מתיישב עם הרגליו. הוא יצטרך ללמוד להאזין לאנשים שישבו עד היום באופוזיציה.
מקסיקו, הדמוקרטיה השלישית בגודלה והכלכלה השלישית בגודלה ביבשת אמריקה (רק ארה"ב וברזיל גדולות ממנה), ערכה ביום א' בחירות היסטוריות. בפעם הראשונה בתולדותיה היא בחרה אישה לנשיאה; ולא סתם אישה, אלא יהודייה.
בזה הוארך שלטון השמאל במקסיקו בשש שנים. מערכת הבחירות הייתה איומה ונוראה, האלימה ביותר בתולדותיה. 37 מועמדים נרצחו בידי הפשע המאורגן רחב הממדים. אף על פי כן, שאלת האלימות לא חרצה את גורל הבחירות.
הודו, המתוארת 'הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם', עתה זה סיימה הצבעה שארכה שישה שבועות, בשבעה סיבובים. הודו גדולה מדיי ומסובכת מדיי בשביל בחירות של יום אחד. עצם התרגיל האלקטורלי המורכב הזה מעורר השתאות כללית אחת לחמש שנים. למרבה הפלא הוא בדרך כלל אינו מעורר חשדות של אי־סדרים, אף כי קלפיות מלאות פתקים ממתינות לפעמים במשך שבועות לפני שהן נפתחות לצורך ספירה.
אף כי ההצבעה הסתיימה בשבת, הקלפיות עומדות להיפתח רק ביום ג' בבוקר. אבל כל סקרי היציאה חוזים ניצחון עצום ממדים של מפלגת השלטון. אמנם הרקורד של סקרי יציאה בהודו אינו מושלם, אבל בשנים האחרונות הסתמן שיפור ניכר.
נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו בעצרת תמיכה / צילום: ap, Rajesh Kumar
עזה לא עניינה את הבוחרים
הבחירות בדרום אפריקה מעניינות ישראלים אולי יותר מן האחרות, מסיבות עגומות. להיטותו של משטר ה־ANC להתייצב בראש המסע לדה־לגיטימציה של ישראל הפתיעה הרבה ישראלים שהפוליטיקה הפנימית של דרום אפריקה לא עמדה בראש מעייניהם.
מקרית היתה כמובן קירבת הזמנים בין הבחירות הכלליות לבין הדרישה הדרום אפריקאית, שהתנהלות ישראל בעזה תוכרז "ג'נוסייד". משטר ה־ANC לא קבע את לוח הזמנים. אבל הטונים של הפנייה אל בית הדין, במיוחד נאומו של שגריר דרום אפריקה בהאג בחודש שעבר, עוררו את הרושם שלתיק המשפטי־לכאורה צמחו כנפיים פוליטיות ואידיאולוגיות.
עצרת אחד במאי בקייפטאון אישרה את הרושם. היא כללה נאום פרו־פלסטיני נלהב של נשיא הרפובליקה, סיריל ראמאפוסה, והנפה של דגלים פלסטיניים. סביב קייפטאון נמצא הריכוז הגדול והפעיל ביותר של מוסלמים בדרום אפריקה. סביר להניח שהמשטר קיווה לתמורה אלקטורלית על השתדלויותיו.
אבל בשביל ANC זו גם היתה הזדמנות לחזור ולהזכיר את אילן היוחסין האידיאולוגי שלו. בימי המאבק נגד האפרטהייד, לפחות משנות ה־60 ואילך, היה קשה להבחין בין ANC למפלגה הקומוניסטית הדרום אפריקאית. רבים ממנהיגיו היו חברים חשאיים של המפלגה, שהייתה מן הנאמנות ביותר לברית המועצות. ANC שקד במשך שנים על פיתוח יחסים ענפים עם תנועות שחרור אנטי־מערביות באפריקה ובאסיה. לאש"ף היה שמור מקום של כבוד בפנתיאון הזה.
קשה להחמיץ את העובדה, שהתקפות ANC על ישראל מכוונות לא רק כלפי האופן שבו היא נוהגת בפלסטינים כיום אלא בנסיבות הקמתה. בעיני המשטר, ישראל היא חלק של הקולוניאליזם האירופי הלבן, אשר פלש לארצות לא־לו ונישל את ילידיהן. ממילא, ישראל, כמו מושבות קולוניאליות אחרות, צריכה להיעלם מן המפה. אף כי ברור למדי שהאהדה לפלסטינים בדרום אפריקה היא רחבת ממדים, בייחוד באינטליגנציה, הנושא הזה לא הצליח להעפיל לראש סדר היום האלקטורלי. המוני דרום אפריקה התעניינו הרבה יותר באכזבה העצומה שהנחילו להם 30 שנות שלטונו של ה־ANC.
64% מן הצעירים מובטלים
מפלגת השלטון היא עדיין ברירת המחדל של רוב השחורים, אבל הסקרים מראים שצעירים נוטשים אותה בהמוניהם. הם נולדו לאחר ביטול האפרטהייד, ותהילת המאבק המזוין של הדורות הקודמים אינה מדברת אל לבם. ההווה הוא המטריד אותם. דרום אפריקה רושמת את האחוז הגבוה ביותר של אבטלה בעולם (כמעט 29% ב־2022, לפי נתוני הסי.איי.אי). בין צעירים, בני 15 עד 24, האבטלה עומדת על 64%.
דוח של הבנק העולמי מתאר את דרום אפריקה כארץ הלא־שוויונית ביותר עלי אדמות. לבנים מוסיפים לעמוד בראש הפירמידה. 10% מן האוכלוסיה מחזיקים ב־80% של המשאבים.
זו קביעה מכאיבה מאוד בארץ שקיוותה להיחלץ מן הסיוט הרב־דורי של אפליה גזעית ממוסדת. והנה, אף כי המושכות הפוליטיות נמסרו לידי הרוב השחור עוד ב־1994, הכלכלה מיעטה להשתנות. אפשר לייחס את זה לבחירה, זאת אומרת החלטת ה־ANC להימנע מלחולל שינוי מהפכני מהיר; אבל זו גם תוצאה של חוסר מיומנות ושל שחיתות. אין סיבה שדרום אפריקה תהיה אלופת העולם בהפסקות חשמל, למשל.
ההצבעה בשבוע שעבר הפחיתה את ייצוגו של ה־ANC בפרלמנט ב־71 מושבים. יש לו עכשיו רק 159 מתוך 400. 58 מן המושבים האבודים הגיעו לידי מפלגה שזה מקרוב קמה - uMkhonto weSizwe ובקיצור MK. בראשה עומד נשיא לשעבר, ג'ייקוב זומה, מגיבורי המאבק נגד האפרטהייד. אבל לזומה יש גם תואר של אי־כבוד. הוא היה הפוליטיקאי המושחת ביותר של הדור האחרון, והואשם שמסר נכסי־מדינה, בזה אחר זה, לידי מקורבים בעולם העסקים. ANC סילק אותו מן הנשיאות, ואחר כך גירש אותו מן המפלגה. הוא נידון ל־15 חודשי מאסר על בזיון בית־המשפט, כאשר סירב לשתף פעולה בחקירת שחיתותו.
נשיא דרום אפריקה לשעבר ג'ייקוב זומה, מפלגתו החדשה ערערה את מונופול השלטון של ANC - ממנה הוא גורש בשל שחיתות / צילום: ap, Themba Hadebe
בית המשפט החוקתי של דרום אפריקה אסר על זומה להתמודד בבחירות בגלל עונש המאסר שלו. אבל גם בלי להתמודד בעצמו, הוא הוביל את מפלגתו אל הישג מדהים: 15% מן הקולות, אם כי רובם באו מחבל מולדתו, קוואזולו־נאטאל, שבו מתגוררים בני עם הזולו.
מצעו של זומה כולל הפקעה של קרקעות בבעלות לבנים והלאמת מכרות. הוא הקדים להודיע, כי יסרב להשתתף בקואליציה אם בראשה יוסיף לעמוד שנוא נפשו, הנשיא ראמאפוסה.
זה האחרון צריך להקים קואליציה בחיפזון. החוק בדרום אפריקה מחייב את הפרלמנט לבחור נשיא (ביצועי) ביום התכנסותו. זה יקרה בעוד שבועיים. ANC קיווה שיוכל להסתמך על מפלגות קטנטנות ולא־תובעניות. אבל עכשיו ברור שהוא יהיה זקוק למפלגות מרכזיות, יריבות מרות משכבר הימים, שלא יסתפקו בפירורים.
שותפת פוטנציאלית אחת היא מפלגת האופוזיציה הראשית, 'הברית הדמוקרטית' (DA). היא עומדת ימינה מן ה־ANC, ורוצה רפורמות כלכליות ליברליות. שורשיה טמונים במפלגה ליברלית לבנה של ימי האפרטהייד. היא אמנם התנגדה חד משמעית לאפליה הגזעית, אבל היא חשודה שהיא מוסיפה לייצג את האינטרסים של הלבנים, אף כי יש לה תמיכה ניכרת גם בין 'צבעונים', צאצאים של זיווגים בין־גזעיים.
משמאל ל־ANC עומדים זומה הנ"ל ואיש ששמו ג'וליוס מאלמה (Malema), דמגוג קולני, שמפלגתו נקראת 'לוחמי החירות הכלכלית'. היא דורשת הפקעה של קרקעות הלבנים והלאמה של הבנקים. לפני 50 שנה אלה היו דרישות ה־ANC.
קואליציה כי תקום תתחבט בבעיות קיומיות מיומה הראשון מפני שאין היא מתיישבת עם צורת המחשבה של ה־ANC ועם דפוסי התנהלותו. שאלה מסקרנת היא מה יקרה למדיניות החוץ, אם ל'ברית הדמוקרטית' תהיה זכות וטו. הברית לא תמכה בתביעה בהאג, אבל אין זאת אומרת שהיא תרצה להשתדל להפסקתה או לביטולה. אם הקואליציה תכיל בסופו של דבר את השמאל הרדיקלי, אין ספק שהמסע נגד ישראל יימשך, ואולי יגבר.
"בגלל מוצאי היהודי"
מקסיקו לא מילאה תפקיד מרכזי במסע נגד ישראל, אם כי בהחלט גינתה אותה. ביום ג' שעבר נודע שהיא ביקשה להצטרף אל התביעה הדרום אפריקאית. אבל למחרת, הנשיא היוצא של מקסיקו, אנדרס מנואל לופס אוברדור (AMLO, בראשי התיבות הספרדיים של שמו), איש שמאל מובהק, הזהיר כי עצם השימוש במונח "ג'נוסייד" יחמיר את המצב במקום לשפר אותו. במובן הזה הוא סטה מן הקו המקובל על שאר השמאל באמריקה הלטינית.
ביום א' נבחרה יורשת ל־AMLO, ראש העיר לשעבר של מקסיקו סיטי, קלאודיה שיינבאום, יהודייה. היא היתה שותפתו הפוליטית של הנשיא היוצא במשך שנים, ומקובל להניח כי נשיאותה תעמוד בסימן המשכיות. בחירתה מתוארת "היסטורית", מהיותה האישה הראשונה בכהונה מאז עצמאות מקסיקו, לפני כמעט 215 שנה. יהודיותה אינה מעוררת התרגשות.
כרזות תמיכה בקלאודיה שיינבאום, הנשיאה הנבחרת של מקסיקו / צילום: ap, Matias Delacroix
היא לא התבלטה במדיניות חוץ, אבל חיטוט בארכיון מעלה כי היא כתבה מאמר על המזרח התיכון בעיתון מקומי לפני 15 שנה. "בגלל מוצאי היהודי, בגלל אהבתי למקסיקו ומפני שאני מרגישה אזרחית העולם, אני שותפה לשאיפתם של מיליונים לצדק, לשוויון, לאחווה ולשלום", היא כתבה, והוסיפה: "שום סיבה אינה מצדיקה רצח של אזרחים פלסטיניים". היא כתבה את המאמר תחת הרושם של מבצע עופרת יצוקה.
למקסיקו יש עניינים דחופים יותר, בראש ובראשונה כוחם הגובר של תאגידי הסמים. הם רוצחים יריבים פוליטיים, מאיימים על אחרים, משתיקים אותם, ומכריחים אותם לפרוש. בשש שנות כהונתו, AMLO לא הצליח להקטין את כוחם. הוא ויתר על הרעיון של "מלחמה נגד הקרטלים", שניסה לנהל קודמו, איש מפלגת מרכז.
ניצחון שיינבאום אתמול היה עצום: 58%. מקסיקו מאשרת בזה מגמה פוליטית של עליית השמאל בחלקים ניכרים של היבשת. מן הארצות הגדולות של אמל"ט, רק ארגנטינה ואקוודור העדיפו בשנים האחרונות מנהיגים מן הימין, אם כי הימין הזה, כמו השמאל, הוא פופוליסטי. במובן הזה, יבשת אמריקה מאשרת מגמה גלובלית של הקצנה, ימינה ושמאלה. היא אינה מאירה פנים למרכז הפוליטי.
ביום ד', לאחר שייוודעו תוצאות הבחירות בהודו, נעסוק גם בה. נראה שגם היא דוחה לחלוטין מרכז ליברלי ומתינות.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.