4.3 מיליארד שקל זה סכום שקשה מאוד לתפוס. בוודאי כשמדובר בכסף של 105 אלף חוסכים ומשקיעים שהפקידו את הפנסיות והחסכונות שעבורם עבדו שנים ארוכות, וכעת הגישה שלהם אליו חסומה לחלוטין. עבור אלפים רבים מהם כלל לא ברור אם יקבלו אי־פעם את כספם חזרה.
● "פרשת הבנק למסחר על סטרואידים": כשהכנסת גילתה על פרשת סלייס
● פרשת סלייס: רשות שוק ההון ביצעה ביקורת בסוכנות פינברט
● החיפוש אחר מאות מיליוני דולרים של עמיתי סלייס בחו"ל החזיר עד כה פירורים
● לקופות סלייס הושבו רק 16 מיליון דולר מהכספים שהושקעו בקרנות חוץ
פרשת סלייס הולכת ומתחוורת כהסתבכות הפיננסית הגדולה בתולדות המדינה. במסגרת הפרשה איבדו החוסכים בחברת ניהול הגמל סכומים הגדולים בהרבה מאלה שירדו לטמיון בהונאות הפיננסיות הגדולות שידעה ישראל כמו קריסת הבנק למסחר או חברת המימון גיבוי. אם בשתי האחרונות הסכום שאבד עמד על כ־250 מיליון שקל, בסלייס יש יותר מ־800 מיליון שקל באפלה. ביחס ל־500 מיליון מתוכם לפחות אין בשלב זה אינדיקציות בנוגע להיכן הם, ואם ישובו לבעליהם.
גלובס שוחח עם האנשים שנפגעו מסלייס וההליכים המתנהלים נגדה, ומביא את העדויות של מי שכספם נלקח מהם ואיבדו את העוגן הכלכלי שלהם ביום אחד.
ראשית נעשה סדר בפרשה. בפברואר 2022 החלו לזרום תלונות לרשות שוק ההון נגד סלייס. חוסכים טענו כי סוכני ביטוח שיווקו להם הלוואות בתמורה לניוד כספים לחברת ניהול הגמל. כחצי שנה לאחר מכן הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנושא, וכעבור חודשיים נחשף בגלובס כי רשות שוק ההון פשטה על משרדי סלייס ופתחה בבדיקה.
בנובמבר 2023, למרות הבדיקה, רשות שוק ההון חידשה לסלייס את הרישיון לשווק מוצרי חיסכון והשקעה. בדיון שנערך בשבוע שעבר בכנסת אמרו נציגי הרשות כי החידוש היה "טכני". מבחינת החוסכים זו הייתה אינדיקציה לכך שדברים כנראה מתנהלים כשורה. חודש לאחר מכן נפתחה קופת השרצים, הרגולטור הזיז את בכירי החברה ומינה במקומם מנהל מורשה מטעמו - רו"ח אפי סנדרוב, שהקפיא את כל פעילות הכספים בחברה.
מאז מתחילים להתברר הממדים של הפרשה הזו. סלייס היא חברת ניהול קופות גמל דיגיטליות בבעלותן של משפחות גולדברג וטוקטלי, שהציגה עצמה כמי שמתמחה בקופות גמל בניהול אישי (IRA). מדובר במוצר השקעה המאפשר לחוסכים לשלוט באופן מלא על ניהול ההשקעות שלהם, בניגוד ל"מוצרי המדף" של גופי ההשקעה, מסלולים אחידים שמציעים לכלל הלקוחות. מתוך 4.3 מיליארד שקל שמנוהלים בחברה, 3 מיליארד שקל יושבים בקופות כאלה.
הכספים בסלייס מתחלקים לשלוש דרגות סיכון: הראשונה היא קרנות פנסיה מסורתיות, 1.2 מיליארד שקל שככל הנראה לא נפגעו, בית המשפט אישר למכור אותן, ועתה מחפשים להן קונה. השנייה היא זו המכונה "הקרנות הלבנות", 2.2 מיליארד שקל מכספי הקופות בניהול אישי. הללו, להערכת המנהל המורשה, נוהלו באופן תקין. יתרת הסכום, 890 מיליון שקל, הוא בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר, "הקרנות האדומות". גם הכסף הזה הושקע בקופות IRA, אבל בעיקר בקרנות זרות שלפי החששות נוהלו באופן בלתי תקין. כעת לא ברור מה עלה בגורלם. עד כה, רק כ־60 מיליון שקל מתוכם אותרו. כל הכספים בסלייס - בכל המסלולים ודרגות הסיכון - הוקפאו, ולחוסכים אין גישה אליהם כבר חצי שנה.
"אמרו לי שחסר כסף כי דמי הניהול נגבים מראש"
רבים מהנפגעים עימם שוחחנו מתארים נזקים קשים, כלכליים, נפשיים ובריאותיים. לילות ללא שינה, התנתקות מהסביבה והיזקקות לכדורים. תיבת הפנדורה נפתחה ממש בסמוך לפרוץ המלחמה, אירוע שלכשלעצמו מצריך מלא מעט אנשים היערכות כלכלית מחודשת. אבל עבור חוסכי סלייס, כשהגיע יום הפקודה, הכסף נעדר. העדויות חושפות כיצד שווקו ללקוחות מוצרי השקעה, מבלי שהוסבר להם מה הם כוללים או היכן יושקע הכסף בפועל.
סוכנים, שרבים מהעמיתים הכירו זמן רב, שכנעו ולעתים אף שידלו ממש לנייד את הכספים לסלייס, תוך פיזור הבטחות על השקעות "בטוחות" או בתמורה למתן הלוואות. בתובענה הייצוגית שהגישו כאמור באוגוסט עורכי הדין עדיאל זימרן ונימרוד אליהו לוי, הם תיארו דפוס כזה בדיוק של הסכמה לניוד בתמורה להלוואה בתנאים שנראו נוחים. העמיתים לא ידעו שהמימון של ההלוואה יינתן, דה־פקטו, מתוך החסכונות שלהם עצמם, ואולי לא ישוב.
"זה התחיל מזה שנכנסתי לאתר של סלייס, ולא הייתה לי גישה לאתר או סיסמה", משחזרת אחת החוסכות, שניידה את הכספים לסלייס בתמורה להלוואה. "כשפניתי, התחילו 'לסבן' אותי בסיפורים. עבר חודש, עברו חודשיים, ובכל פעם שניסיתי לדבר עם סלייס, לא היה מענה".
בשלב כלשהו הפנו אותה למנהל הקרן - והוא עצמו שלח לה קוד עם סיסמה, "אבל הוא נשלח עם קישור צדדי, ולא ישיר. כשהעליתי את הנתונים, ראיתי שזה לא כמו נתונים רגילים. היה לי הרבה פחות ממה שהעברתי". במענה לשאלה שלה בעניין הזה, אמרו לה כי דמי הניהול נגבים ממנה מראש ארבע שנים קדימה.
קווי דמיון מחברים בין העדויות. בראש ובראשונה באותה הסתמכות על סוכנים שנחזו להיות אמינים, אך גם באמון שנתנו כולם ברגולטור ובמדינה - והתבדו. אלה התעוררו למעלה משנה אחרי שהוגשו התלונות הראשונות.
חנה (השם שלה ושל בעלה שמור במערכת) היא פנסיונרית בת 76. שמעון, בעלה המבוגר ממנה, מתמודד עם מחלת הסרטן. החיסכון הפנסיוני של חנה ישב שנים בבית השקעות גדול ונוהל דרך סוכנות. בתם מספרת כי סוכני הביטוח שהגיעו אליהם הביתה "היו מאוד נחמדים והשרו ביטחון" ושכנעו את הוריה לתת בהם אמון.
"יום אחד פשוט קיבלנו מכתב שהכסף הועבר לסלייס", טוענת חנה. כספים של 25 שנות עבודה גולגלו לקרנות בחו"ל - אותן קרנות אדומות. לדבריה, היא לא שמעה על החברה קודם לכן, אך סמכה על הסוכן. "הוא אמר שהם משקיעים את הכסף בקרן בריטית אמינה מאוד, ושלא תהיה עם זה כל בעיה".
לדברי שמעון, בהתחלה הכסף צבר תשואות יפות, אך יום אחד המידע ביחס אליו הפסיק להגיע. "אתה מנסה להתקשר ולא מצליח. כששאלנו פה ושם, אמרו לנו שהם בצרות". כשביקשו לנייד את הכסף, כבר לא יכלו.
לדברי הבת, תיק ההשקעות של הוריה היה משמעותי. "זה כסף שהם חסכו שקל בשקל. תיק השקעות גדול שהם בנו עליו כדי לצאת לפנסיה מכובדת, בלי שיצטרכו לבקשת טובות או לחשוב פעמיים לפני שהם פונים לרופא פרטי או זקוקים לתקופות שלא מצויות בסל. והנה הגענו לרגע שבו הם צריכים תרופות וטיפולים שלא נמצאים בסל, וזקוקים לכסף הזה - ואין אותו. הדאגה הזו עכשיו, כשלאבא שלי יש סרטן, זה באמת הדבר האחרון שהם צריכים".
"הסוכנת הייתה בת בית, סמכתי עליה"
גם שלומית יצחקי, פנסיונרית שעבדה שנים כאחות בבית חולים כרמל בחיפה, מתארת יחסי אמון של ממש עם הסוכנת מטעם סוכנות פינברט, זו שהעבירה אותה לסלייס. "בעלי עזב את הבית לפני שלוש שנים, והוא התעסק ברכבים ובכסף. פתאום נשארתי קצת עם לשון פתוחה אחרי חלוקת הרכוש, ולא בדיוק ידעתי מה אני עושה. זו הייתה סוג של תמימות, של אמון", היא מתארת.
"צלצלה אליי בחורה שנשמעה נעימה", משחזרת יצחקי את ההיכרות שלה עם סוכנת הביטוח מטעם פינברט. הן נפגשו בדירתה של יצחקי, ולדבריה מאותו יום ביקרה אותה הסוכנת הרבה פעמים והפכה לבת בית של ממש. לטענתה "היא הייתה מאוד משכנעת" והעבירה באישורה את הכספים לסוכנות פינברט.
"אני ביקשתי לשמור על הערך של הכסף. שלא יירד. היא (הסוכנת - נ"ס) אמרה שזו חברת ביטוח ישראלית. לא ידעתי שהכסף יעבור לחו"ל. אף אחד מאיתנו לא ידע". אבל זה בדיוק מה שקרה עם למעלה מ־400 אלף שקל, שהם כל החסכונות שהיו לה, גם הם בקרונות האדומות שגורלן לא ידוע. רק בוקר אחד, בשיחה עם מכרה שהיא במקרה גם בנקאית לשעבר, יצחקי הבינה מה קורה. "כשאמרתי לה איפה השקעתי - הפנים שלה נהיו לבנות כמו סיד. היא אמרה לי 'תמשכי את הכספים ותניידי אותם', אבל ברגע שניסיתי, הכול היה חסום".
גם הכסף שלא מעורב בפרשה הוקפא
מעבר לקרנות האדומות, כאמור, עוד עשרות אלפי חוסכים נאלצים להתמודד עם הקפאה מוחלטת של השקעותיהם. יוסי גייפנר הוא איש כזה, וגם אשתו. שניהם השקיעו את הפנסיה שלהם בסלייס. "לאורך שנים יש לי יועצים פנסיוניים, והם כולם ידעו שאני רק מוכן לשמור על ערך הכסף. לא להרוויח, אבל לא להפסיד".
במהלך 2022 היו להם הפסדים רבים במסלולים הסולידיים בגלל מלחמת רוסיה אוקראינה. "אז פנינו לסוכנת שתמצא לנו מסלול כמו פק"מ (פיקדון קצר מועד), וככה היא הביאה אותנו לסלייס", הוא אומר. "היא מצאה לנו מסלול של אג"ח. אני בכלל לא ידעתי במה מדובר. חשבתי שאגרות חוב זה משהו ממשלתי. בטח שלא ידעתי שזה יכול לעבור לחו"ל. העברנו לשם את הכספים, כמעט 2 מיליון שקל. פנסיה של 38 שנות עבודה". את הכסף הזה הם ייעדו בין היתר כדי לרכוש דירה לבתם הנכה.
בדצמבר פרשת סלייס עלתה לכותרות, ואז נפלו האסימונים. "פניתי לסוכנת, והיא ניסתה להרגיע ואמרה 'הכול שמועות. אתה יודע איך זה, מתפרסמת כתבה, וכולם נבהלים, אבל אם אתה רוצה בשביל השקט הנפשי, אני אנייד אותך'", הוא מספר. "מה 'שקט נפשי?' אמרתי, 'הכול בוער!'". באותו יום הוא נתן פקודת ניוד, אבל זה היה מאוחר מדי.
"בשלושת החודשים הראשונים זה לילות בלי שינה. לא נכדים, לא ילדים, לא תקשורת עם הסביבה", הוא מתאר. "פשוט סבל. שום סכום לא יפצה את מה שעברנו. אנחנו פנסיונרים, יש לנו כוח למאבקים? להמתין שנים?".
גייפנר נמנה עם אותם אנשים שכספם הושקע במסלולים "המסורתיים", ובכל זאת הם מוקפאים. "זה אבסורד. לא עשינו שום דבר רע, ואנחנו צריכים להצטדק? לבקש את הכסף שלנו? להביא אישורים? סיבות? זה לא ייאמן. אלה כספים שלי שחסכתי כל החיים".
גם אורלי נחום מצויה בבעיה דומה. היא בת 58, עבדה כל חייה בהייטק, ולפני כשנה פוטרה. החסכונות שאותם צברה בעמל רב כל חייה, היו אמורים לשרת אותה בדיוק ברגע הזה, אלא שהם חסומים. "האפשרות שלי להגיד 'אוקיי, אל תעבדי כשכירה במשרה מלאה, אלא תעבדי חלקית' הייתה מתוך מחשבה שיש לי ביטחון, גב כלכלי שאני יכולה לסמוך עליו", היא אומרת. "80% מהחסכונות שלי שם,וזה מאוד מלחיץ, כי אין לזה תאריך", היא אומרת. "אם יגידו שהיעד הוא 31 בדצמבר למשל, אני אדע איך להתנהל, אבל כרגע אני פשוט תלושה לגמרי בסיפור הזה, עם כל החרדות במדינה שכולנו חווים. זה לא עוזר שהעוגן הכלכלי שלך נסחף.
"אנחנו, האנשים שהשקיעו בקרנות המסלוליות (המסורתיות), השתמשנו בפלטפורמה. הכסף שלנו קיים. זה לא הגיוני שלא נותנים לנו לגעת בו. אני מרגישה בת־ערובה בסיטואציה שאני לא שותפה לה. אני לא לקחתי סיכונים. הלכתי על המסלול הכי קלאסי. הכי טבעי, ואני תקועה".
ההקפאה מוסברת, גם בבית המשפט, בניסיון לשמור על הכספים. בעדכון לעמיתים מטעם המנהל המרשה צוין כי ממשיכים להיעשות ניסיונות רבים לאתר את הכספים, בארץ ובחו"ל.
בשבוע שעבר אישר בית המשפט לשחרר כספים לבני 70 ומעלה, לבקשתה של עו"ד יעל הבסי־אהרוני מהקליניקה לזכויות אנשים בזקנה באוניברסיטת תל אביב. אולם המנהל המורשה ביקש לצמצם את ההחלטה, ובשלב זה טרם התקבלה הכרעה שיפוטית.
במקביל דנה הכנסת בשבוע שעבר לראשונה בפרשת סלייס. זה קרה בוועדת הכספים, במסגרת דיון מהיר. ח"כ מירב כהן הגדירה את הסיפור כ"פרשת הבנק למסחר על סטרואידים", וח"כ משה גפני, יו"ר הוועדה, הודה כי שמע על כך לראשונה והופתע מהמספרים. רשות שוק ההון התבקשה להגיש בתוך חודש מסמך שישיב על שלל שאלות. דיון מעקב אין בינתיים. גם לא ועדת חקירה פרלמנטרית.
מפינברט סוכנות לביטוח נמסר בתגובה: "כספי לקוחות סוכנות פינברט שהושקעו נמצאים בחשבונות ההשקעה ובהשקעות עצמן, ומחובתנו החוקית לדאוג כי החוסכים אשר נתנו בנו אמון, יראו את כספם בחזרה".
*** חזקת החפות: החברה, מנהליה והסוכנויות הנזכרות לא הואשמו בדבר, ועומדת להם חזקת החפות.
כתבות
ני"ע
