"נער הפוסטר" שעוזר לימין הצרפתי להחליק את התדמית הבעייתית

בן 28 בלבד, התייצב ביום ראשון האחרון ז'ורדן ברדלה, מנהיג מפלגת הימין "האיחוד הלאומי", במראה ובטון־דיבור של פוליטיקאי ותיק הרבה יותר, ובירך את החוגגים באולם בפריז על ניצחון המפלגה בסיבוב הבחירות הראשון לפרלמנט הצרפתי. "אני מברך את העם הצרפתי על כך שבחר בשינוי", אמר בשידור חי, בעוד המדגמים בתחתית המסך העריכו (וצדקו) שהמפלגה קיבלה 33% מקולות הבוחרים, והפכה לגדולה ביותר במדינה.

● כותרות העיתונים | חוקרים מטקסס מאשימים את חיל האוויר הישראלי בשיבושים בשמיים
● פרשנות | ניצחון הלייבור בבריטניה: הציפיות בשמיים, אבל המציאות הגלובלית מעבר לפינה 

ברדלה הפציר באלקטורט להצביע למפלגה גם בסיבוב הבחירות השני, "החשוב ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה החמישית", לדבריו, שיתקיים ביום ראשון הקרוב. הוא גם מנה את הערכים שיקדם אם יהפוך לראש ממשלה: "פטריוטיזם, הגנה על צרפת ומוסדותיה, השבת הביטחון, הקפאת המסים וכיבוד ערכי העבודה". "אם תעניקו לנו רוב מוחלט", הבטיח, "אני אהיה ראש ממשלה של כל הצרפתים".

למעשה, זה היה נאום הניצחון השני של ברדלה בתוך חודש. שלושה שבועות בלבד לפניו עמד המטאור הפוליטי של הימין הצרפתי, והודה לציבור במלים דומות על ההישג חסר־תקדים של המפלגה בבחירות לפרלמנט האירופי, שבו קיבלה כ־32%. התוצאות היו הוכחה ליכולתו "לגהץ" את תדמית מפלגה שבעבר נחשבה לקיצונית מדי, לשונאת־יהודים, לנגועה בשנאת זרים, ולכזו שאינה מצליחה לגרוף תמיכה מנשים ומהשכבות המשכילות. כמה דקות לאחר הנאום שלו, נשיא צרפת עמנואל מקרון עלה לשידור והודיע כי החליט על בחירות בזק, משום ש"הקשיב" לעם.

נאום ניצחון שלישי?

השאלה הגדולה המרחפת מעל המערכת הפוליטית הצרפתית, ואולי האירופית כולה, היא אם ברדלה יישא נאום ניצחון שלישי ביום ראשון הקרוב.

לפי הסקרים האחרונים, ישנה אפשרות ריאלית - בתסריט שעד לאחרונה היה נחשב דמיוני לחלוטין - שאחרי הסיבוב השני והמכריע יודה ברדלה למצביעים הצרפתים על כך שבחרו בו לתפקיד ראש הממשלה. לא סתם ראש ממשלה, אלא כזה הנמצא במפלגה מנוגדת בעמדותיה לאלו של הנשיא, וכזה הצריך לנווט בכישרון "קוהביטסיון" - חלוקת כוח - עם משרד הנשיאות; לראש ממשלה שצריך לשמור על הפופולריות של מפלגת הימין שבראשה הוא עומד דרך משברים, סקנדלים ואתגרים שבוודאי יהיו מנת חלקה של צרפת עד ל־2027. אז, המנטורית הפוליטית שלו, מנהיגת המפלגה בפועל, גם אם לא בתואר, מרין לה־פן, מתכננת לקחת את המושכות ולהיבחר לנשיאת צרפת, במרוץ הרביעי שלה לתפקיד.

ברדלה הוא זה שאמור לסלול לה את הדרך. יריביו מכנים אותו בגנאי "אינפלואנסר" (משפיען־רשת), בשל הופעותיו היעילות והפופולריות בטיקטוק וברשתות חברתיות אחרות. המחנה הרפובליקני, שהתאחד כעת בניסיון של הרגע האחרון לצמצם את הרוב של "האיחוד הלאומי" בפרלמנט ולגרום לכך שלא יוכל להקים ממשלה באופן עצמאי, מפרסם בימים האחרונים כרזת גנאי נגדו: ברדלה נראה בה בחזית, בחליפה וחיוך של דוגמן, אך של שלל המועמדים האנטישמיים, המוזרים והאנטי־מוסלמים ש"מתחבאים" ברשימה מוצגים מאחוריו.

הרעיון ברור - ברדלה הוא הפנים של האיחוד הלאומי, נער הפוסטר שלו, בעוד מאחוריו מסתתרים אותם אלמנטים שהפכו את המפלגה למסוכנת בעבר.

עלייה בסולם החברתי

ברדלה הוא חלק מהאיחוד הלאומי, עד לאחרונה "החזית הלאומית", מאז שהיה בן 16. הוא הצטרף למפלגה בגיל זה, וכמה שנים לאחר מכן כבר כיהן כראש אגף הצעירים שלה, תפקיד ממנו התקדם לדובר, עבד צמוד עם לה־פן, נבחר לפרלמנט האירופי ב־2019, ומאז כיהן בשורת תפקידים בכירים במפלגה, עד שמונה לנשיאה, במקום לה־פן, ב־2022. היא עצמה טורחת להתפטר מתפקיד ראשת המפלגה לפני כל מרוץ שלה לנשיאות. הפעם, היא לא שבה רשמית לתפקיד, והשינוי סייע למפלגה להציג פנים חדשות, מרכזיות יותר מבחינה פוליטית. במקרה או שלא, ברדלה נמצא בזוגיות עם אחייניתה של לה־פן, בתה של אחותה הגדולה.

ברדלה רגיל לתדמית "נער הפלא", הוא היה חבר הפרלמנט האירופי השני הכי צעיר אי פעם, ונציג האיחוד הלאומי הצעיר ביותר בגיל 19. הוא בן למשפחה שהיגרה ברובה מאיטליה, עם ענף אחד שהגיע מאלג'יריה, ומציג בגאווה את העלייה שלו בסולם החברתי כמי שהצליח להיחלץ מהבנלייה, הפרברים האלימים וחסרי החוק של צרפת, שבהם חיים מהגרים רבים. הרטוריקה שלו, עם זאת, היא נגד הגירה באופן מובהק. הוא הכריז, בהתאם לקו המפלגתי, כי לא ימנה לתפקיד רשמי בממשלה שלו, אם תוקם, אף שר בעל אזרחות כפולה. הוא גם שואף לבטל בממשלה בראשותו את הזכות האוטומטית לאזרחות צרפתית למי שנולד בשטח המדינה.

עדייו, בהשוואה לעמדות העבר של המפלגה, נגד האיחוד האירופי ונאט"ו, אלו של השבועות האחרונים הן מתונות בהרבה. המפלגה מתרכזת בנושא ההגירה הלא־חוקית ובהבטחת "גזרים כלכליים" לציבור. למעשה, היא מבטיחה לממן את הגזרים בעזרת הקשחת מדיניות ההגירה. כך, למשל, ברדלה מבטיח לבטל את ביטוח הבריאות לו זכאים מבקשי מקלט ומהגרים לא־חוקיים בזמן שבקשותיהם נדונות, ולהחליף אותו בשירות "חירום בלבד".

ביחד עם קיצוץ בהעברות הכספים לאיחוד האירופי ו"הגברת הגבייה" בתחום המסים, ברדלה טוען כי הכסף יספיק כדי להוריד את המע"מ על דלק ואנרגיה, וגם יאפשר להעלות את הפנסיות ולהשיב את גיל הפרישה ל־62, כפי שהיה לפני הרפורמה הלא־פופולרית שיזם מקרון.

מאמצים לחסום אותו

את הדברים הללו הוא מבטיח לבוחרים, לדבריו, רק אם הוא יצליח להקים ממשלה עצמאית. לשם כך, על המפלגה לזכות ביותר מ־250 מושבים בסיבוב הבחירות השני והמכריע (מתוך 496 מושבים שנותרו לא מוכרעים). ברדלה ולה־פן מתמודדים כעת עם קואליציית אד־הוק נגד המפלגה, ועם דינמיקה ציבורית שעיקרה הוא למנוע בכל מחיר את שלטון הימין הפופוליסטי. במקומות שבהם ישנו מרוץ משולש, מועמדי השמאל פרשו כדי להעניק סיכוי למרכז של מקרון.

המועמדים של מקרון פרשו רק אם נציגי השמאל אינם מ"LCI", מפלגת השמאל הקיצוני של ז'אן לוק מלנשון. המרוץ פתוח, וההערכות האחרונות מדברות על כך שההתגייסות תצליח למנוע ממשלה מהאיחוד הלאומי. לה־פן אמרה בראיון כי לא תהסס במקרה כזה לפנות לחברי פרלנמט אחרים כדי לגבש רוב, במיוחד ממפלגת הימין הרפובליקנים, אולם ייתכן שלא יימצאו מספיק תומכים.

ואם מאמץ המרכז־שמאל לחסום ממשלת ימין פופוליסטית יעבוד, הרי שהטוב ביתר שניתן לקוות לו הוא סוג של פרלמנט תקוע, וייתכן כי ממשלת מומחים, כמו זו שהוקמה השבוע בהולנד, תהיה פתרון. לראשונה אי פעם מדברים בצרפת גם על "קואליציה רחבה", השמאל יחד עם מקרון, הירוקים עם הרפובליקנים - כולם חוץ מה"איחוד הלאומי" והשמאל הרדיקלי. שני מנהיגי ה"איחוד הלאומי", לה פן וברדלה, מסמלים את השינוי שעברה המפלגה מעסק משפחתי, כמעט מונרכי, שעובר מאב לבת, לעבר מפלגה הנמצאת בימים אלו, כפי שאמר ראש הממשלה המכהן של צרפת גבריאל אטל, "בשערי השלטון".