מארבים, איסוף מודיעין וחיסולים: הצד האפל של השימפנזים מוכיח שוב עד כמה הם דומים לנו

אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור  "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים

בשנת 1974, חוקרת השימפנזים המפורסמת ג'יין גודול (Jane Godell), חזתה לראשונה אי פעם במלחמת שימפנזים שהתרחשה בין שתי להקות יריבות בפארק גומבה בטנזניה. זאת תוך שתיעדה אותם במשך ארבע שנים. הקבוצה הראשונה, קבוצת קסקלה (Kasakela), הורכבה משמונה זכרים בוגרים ו-12 נקבות והגורים שלהן. הקבוצה השנייה, קבוצת קהמה (Kahama), הורכבה משישה זכרים בוגרים, זכר צעיר אחד ושלוש נקבות. הקבוצות נהגו להיות חלק מאותה להקה, אך התפצלו אחרי סכסוך בין זכרים יריבים, והתיישבו בטריטוריות שכנות.

● מכה צורבת: האם נוכל לחזות כמה מדוזות יגיעו בשנה?
● קטנה, רועשת ותוקפנית מאוד: כך אפשר להתמודד עם האיום של המיינה

המלחמה ביניהן פרצה כאשר זכר מקבוצת קסקלה חיסל במהלומות סלע כבד זכר בשם גובי מקבוצת קהמה בקרב על טריטוריה. מה גרם לרצח הפתאומי, לא ידוע. אבל הוא היה מתוכנן ונעשה בכוונה תחילה, כשאותו זכר התגנב לטריטוריה, ארב לגובי, חיכה להזדמנות הנכונה והתנפל עליו.

מלחמת ארבע השנים - שהייתה עמוסה במארבים, אלימות תוך שימוש במקלות ובאבנים ובחיסולים אלימים - הסתיימה בהשתלטות של קבוצת קסקלה על השטח של קבוצת קהמה, חיסול רוב הזכרים והנקבות שלהם והימלטות מהאזור של אלה ששרדו את הקרבות.

צופים מבעד לצמרות העצים לפני פשיטה

ג'ין לא היחידה שחזתה בתופעת הרצח בשימפנזים. גם חוקרים אמריקאים שחקרו את מושבות השימפנזים בפארק קיבאלה שבאוגנדה היו עדים לאותן תופעות שתיארה ג'ין בספרה Through a Window: My 30 Years with the Chimpanzees of Gombe. זכרים אכן משתמשים באלימות ומגיעים עד כדי רצח על מנת לכבוש טריטוריות. הם גם מבצעים סיורים לאיסוף מודיעין לפני ביצוע הפשיטה. הם היו צופים מבעד לצמרות העצים ובאופן נסתר אל עבר הטריטוריה היריבה במשך שעות ארוכות. גם תזמון ההתקפות נבחר בקפידה, וההתקפות התבצעו בעיקר עם שחר, בזמן שהשימפנזים נוהגים עוד לנמנם.

אחרי מסע הרצח האלים, הצד המובס היה נמלט מהטריטוריה כל עוד נפשו בו, והטריטוריה הייתה נכבשת. במקרים רבים הגופות היו עוברות התעללות וחלקן היה נאכל. את השאריות השימפנזים נהגו להשאיר במרכז הטריטוריה, אולי במטרה לעורר פחד ואימה בקיני ההתנגדות שעוד נותרה. הצד המנצח, עם חזרתו למחנה, היה מתקבל בקריאות ושריקות של שמחה ועידוד.

אלימים גם נגד יריבים מאותה להקה

האלימות, שכה מאפיינת שימפנזים, לא מופנית רק נגד יריבים מלהקות יריבות, אלא גם נגד יריבים מאותה הלהקה.

תצפיות רבות תיעדו חיסולים ממוקדים ולעתים מפתיעים של זכרים הטוענים לכתר הזכר הדומיננטי בקבוצה, על מנת לזכות בתואר הנכסף.

זכרי השימפנזים הדומיננטיים נוהגים גם להקיף את עצמם בזכרים המגינים עליהם ומשמשים כשומרי ראש לכל דבר ועניין. במהלך התקפה אלימה, הופכים אלה למטרה לגיטימית לחיסול. אלה שהם לא יהססו להימלט אם אדונם נפל בקרב או אפילו להיכנע, להישאר בחיים ולקבל על עצמם את מרות אדונם החדש.

עשרות שנות מחקר לא הותירו מקום לספק: השימפנזים, בדומה לבני האדם, מכירים ומשתמשים ביסודות המלחמה. השימפנזים משתמשים בכלים כמו סלעים ומקלות, אוספים מודיעין לטובת התקפה או הגנה, הם מבצעים שמירות בסבבים על הטריטוריה שלהם, זורעים פחד ופוגעים במוטיבציה של יריביהם על ידי השחתת גופות ואכילת חלקים מהן, ומשתמשים ברצח ככלי לנטרול אויבים.

תופעה חריגה עד לא קיימת במשפחה

התופעה הזאת, של רצח לשם רצח, חריגה עד לא קיימת במשפחת הפרימטים, הכוללת כ-200 מיני קופים. למעשה, להוציא את בני האדם והשימפנזים, אף פרימט, כדוגמת הגורילה או הבונובו הקרובים אלינו, משתמשים ביסודות המלחמה, לרבות רצח בדם קר, שלא למטרת הזנה.

יתרה מכך. הבונובו, שמתנהל תחת הנהגה מטריארכלית וחולק עם השימפנזים 99.6% DNA, מתנהג בדיוק להפך - ופותר את כל המחלוקות שלו בדרכי שלום. כל מחלוקת שלו הופכת לפסטיבל של אהבה.

מנגד השימפנזים, שאיתם אנחנו חולקים 98.8% DNA, חולקים איתנו את אותו צד אפל. צד האלימות, המלחמה והרצח.