אמבה אוכלת מוח | שאלות ותשובות

"אמבה אוכלת המוח": מי בקבוצת הסיכון וכיצד ניתן לטפל?

הבוקר פורסם שילד בן 10 מאושפז במצב קשה, ויש חשד שהוא נדבק בטפיל נגלריה פאולרי - או בשמו הפופולרי "אמבה אוכלת מוח" • לפני כשבועים צעיר בן 26 נפטר מאותו טפיל • איך מאבחנים את המחלה, האם אפשר לטפל בה, וכיצד אפשר להיזהר? • גלובס עושה סדר

צילום מיקרוסקופי של ''אמבה אוכלת מוח'' / צילום: Reuters, CDC
צילום מיקרוסקופי של ''אמבה אוכלת מוח'' / צילום: Reuters, CDC

משרד הבריאות פרסם הבוקר (ד') כי ילד בן 10 מאושפז במצב קשה בחשד שנדבק ב""אמבה אוכלת מוח". הילד, ללא מחלות רקע, מורדם ומונשם בבית החולים זיו בצפת, ודגימות נשלחו למעבדות כדי לבדוק אם אכן נדבק באמבה הנדירה "נגלריה פאולרי".

זאת לאחר שלפני כשבועיים, נקבע מותו של צעיר בן 26 מזיהום מוחי שנגרם מהטפיל. בית החולים נאבק על חיי הצעיר במשך ימים, אך המחלה הזו, שהיא נדירה מאוד, כמעט תמיד קטלנית עבור מי שאובחן בה. הצעיר שהה בחוף גיא בכנרת, וייתכן כי שם נדבק. משרד הבריאות מסר כי בוצע דיגום של המים בבריכות באזור, והתוצאות תקינות (כלומר רמות הכלור, החומציות ועכירות המים תקינות), ואין מניעה להמשיך לשחות במקום. אז האם צריך להיזהר מהאמבה אוכלת המוח? ואם כן, איך? גלובס עושה סדר. 

כלבים משוטטים ברחו לישראל מההפגזות בלבנון: כך הפכו יישובי הצפון לג'ונגל בחסות המלחמה
קיץ של מגפות: כך תיזהרו מגל חדש של קורונה ושל קדחת הנילוס

מהי אמבה אוכלת מוח?

האמבה נגלריה פאולרי היא אמבה נדירה מאוד שחיה במקורות מים מתוקים חמים כמו אגמים, נחלים, נהרות ובמעיינות חמים, וגם באזורים אליהם נשפכים מים חמים ממפעלית תעשייתיים. היא משגשגת בטמפרטורות של בין 42-35 מעלות. לעתים נדירות ביותר ניתן למצוא אותה בבריכות שחייה או מזרקות שלא חוטאו היטב, או במי שתייה. המחלה לא מדבקת בין בני אדם. בכל שנה מתים ממנה פחות מ-10 בני אדם בארה"ב. בישראל היא זוהתה רק פעמיים. 

מה זו בעצם אמבה?

אם מתעלמים מכך שהיא מלחיצה כל כך, האמבה נגלריה פאולרי היא די מעניינת. מדובר ביצור חד תאי זעיר, בערך רבע מעוביה של שערה. היא מתרבה על ידי חלוקה, ושייכת לקבוצת ה"אמבות החופשיות", כלומר אמבות לא פרזיטיות שאינן חייבות לחיות על גבי מארח, ואם לא תפגוש מוח אנושי, היא תסתדר טוב מאוד עם תזונה של חיידקים. כאשר התנאים לא אופטימליים עבורה, למשל אם קר מדי, היא מתכנסת למצב לא פעיל אבל מאוד עמיד לתנאי הסביבה. כשהתנאים משתפרים, היא שבה להיות אמבה חיה, אוכלת ומתרבה, ויכולה לנוע הלוך חזור בין המצבים הללו. 

איך מאבחנים את המחלה?

מחלת PAM הנגרמת מהאמבה אוכלת המוח, מתחילה כמחלת חום, דומה לאחרות, עם כאבי ראש, בחילות והקאות. אחרי כמה ימים מופיעים התסמינים המעידים על זיהום מוחי: צוואר נוקשה, בלבול, אבדן שיווי משקל, רגישות קיצונית לאור והזיות. קיימת בדיקת מעבדה המזהה בצורה מדויקת את המחלה, אך דרוש ניקור מותני כדי להשיג את הדגימה לבדיקה. בדרך כלל אין מצפים למחלה הנדירה הזו, ולכן לעיתים האבחון מגיע מאוחר, אפילו אחרי המוות. 

מי נמצא בסיכון?

המקרה היחיד בו האמבה מסוכנת הוא אם נושמים מים והאמבה נכנסת דרך האף אל המוח, שם היא יוצרת זיהום מוחי. רוב ההידבקויות התרחשו בסוף הקיץ, כשטמפרטורת המים באגמים או במעיינות עולה. שינויי האקלים משמעותם שמאגרי מים מתוקים רבים יותר מגיעים בקיץ לטמפרטורה הבעייתית. שתיית מים המכילים את האמבה איננה מזיקה, אבל היו מקרים בהם אנשים נדבקו בשל שטיפת סינוסים עם מי ברז שהסתבר בסופו של דבר שהאמבה התגוררה בהם. 

בשנים האחרונות נערכו מחקרים המעלים את האפשרות שהאמבה יותר נפוצה מכפי ששוער עד כה. מספר אנשים התגלו כחיוביים לנוגדנים לאמבה, מבלי שאי פעם הציגו תסמינים חמורים של המחלה. ייתכן שמקרים מסוימים אובחנו בטעות כדלקת קרום המוח. 

אלה לא חדשות רעות כל כך, כי מספר המקרים הקטלניים נותר דומה. אם האמבה נפוצה יותר, יכול גם להיות שהגוף של חלקנו יודע להתמודד איתה. אם כך הוא הדבר, ייתכן וההבדל ייתן רמז לאופן שבו אפשר לטפל במחלה, וגם יסביר מקרים בהם אנשים מסוימים נדבקו במקווה מים נגוע וחלו, ואחרים יצאו מאותו מקווה ללא פגע. 

האם אפשר לטפל במחלה?

המחלה מאוד קטלנית בין היתר בשל הקשוי באבחון. עד שמאבחנים את המחלה, לעתים קרובות כבר התפתח נזק משמעותי למוח. בכל זאת נהוג לטפל במחלה בקוקטייל תרופות אנטי-טפיליות. תוצאות טובות נרשמו בשימוש בתרופה מילטפוסין הנפוצה בשימוש לטיפול ב"שושנת יריחו". 

איך אפשר להיזהר?

לא בטוח שצריך. האמבה כל כך נדירה, ככל שידוע לנו כרגע, שהיא כנראה לא צריכה להיות דאגה משמעותית בחיי אף אחד מאיתנו (בעיקר בהתחשב בכמות הצרות השכיחות יותר שאיתן עלינו להתמודד כרגע). אם בכל זאת ברצונכם להיזהר, המרכז האמריקאי לשליטה במחלות ממליץ על הצעדים הבאים: סתמו את אפכם באמצעות אצבעותיכם כשאתם קופצים או צוללים לתוך מים מתוקים טבעיים. במעיינות חמים, השאירו את הראש מחוץ למים. אם אתם יושבים על קו המים של אגם מים מתוקים שקרקעיתו חולית, נסו לא לחפור בחול, כי האמבות אוהבות להתגורר בתוך החול הזה. אם אתם שוטפים את הסינוסים שלכם, העדיפו מים רתוחים או מחוטאים.