מה מיוחד במאפייה התל־אביבית הזאת, שהתור אליה משתרך עד קצה הרחוב?

לפני כמה שבועות עברתי להתגורר בתל אביב, ואני עדיין מהלכת ברחובות העיר כתיירת, נפעמת מהדופק הפועם בה ללא הפסקה, מהקולינריה המסחררת ומהשפע שיש לה להציע ברמה התרבותית. השבוע טיילתי בפלורנטין. יש בה בשכונה הזאת רחובות עם קסם מיוחד, גלריות חדשות לצד בתי מלאכה ישנים, חנויות ריהוט מעוצבות לצד מרפדיות מרופטות, בתי קפה טרנדיים לצד קונדיטוריות של פעם ובעיקר אנרגיה צעירה ומתפרצת המיתרגמת למיזמים חדשים ומרתקים.

● הקפה הגלילי שמגיש טופו הום מייד, קרפ מוצרלה כמו בנורמנדי ועוגת גבינה חלומית
● סוסים ויין בשקיעה: עשר דקות מתל אביב מצאנו חוויית טבע בלתי נשכחת
● המושב בצפון שמאגד שלושה יקבי בוטיק מרעננים

10:00 | משהו לאכול ולשתות: פרלין בצורה כלנית בטעם ילדות

עשרה ימים אחרי 7 באוקטובר ישבנו חברתי מיכל ואנוכי בבית קפה, הלומות מהמצב. היא סיפרה לי אז שחמותה בת ה־80, תושבת קיבוץ נירים, הייתה כלואה בממ"ד 20 שעות ובהמשך פונתה לבית מלון באילת עם כל הקהילה, ושמקץ שבוע התארגנו להם בספונטנית חברי הקיבוץ, ויצרו לעצמם בקצה הלובי בית קפה מאולתר. "הם היו זקוקים למרחב פיזי משלהם, שבו יוכלו להתכנס, לשתוק ולבכות. הקפה היה רק תירוץ", אמרה.

 קפה עוטף רעים / צילום: סיון פרג'

שבוע לאחר מכן כבר נבט במוחה של מיכל החזון המופלא - להקים רשת בתי קפה לקהילות הקיבוצים המפונים של העוטף. בשלב הראשון במקום מגוריהם הזמני, וכשישובו לבתיהם, הוא יעבור עמם, נושא בחובו את סיפורם. "קפה עוטף נתיב העשרה" היה הסנונית הראשונה כשנפתח בשכונת שרונה בתל אביב, ולפני שלושה שבועות נפתח "קפה עוטף רעים" בשכונת פלורנטין, סמוך לקומפלקס המגורים שאליו עברה קהילת רעים.

אנחנו יושבות ברחבת בית הקפה בפלורנטין, לוגמות בירה צוננת מתוצרת מבשלה מהדרום, טועמות מהגבינות של מחלבת בארי ולקינוח מצפה לנו הפרלין "כלניתות" על פי המתכון של השוקלטייר דביר קרפ ז"ל, שנרצח באותה השבת. אני מתקשה להסתיר את התרגשותי. בכל ביס טמון סיפור טראגי. אני יושבת עם רעות קרפ, זוגתו של דביר, שמנהלת את "קפה עוטף רעים" והיא מספרת לי את סיפורו של אותו בוקר מסויט.

בית הקפה הפך בשלושת השבועות לקיומו מקום מפגש הן לקהילת רעים והן לצעירי השכונה, שרואים בו בית. את המקום מפעילים תחת עינה הבוחנת של קרפ צעירי רעים, המגישים בחיוך המסתיר נהרות של כאב כריכים נהדרים, מאפי בוקר וגולת הכותרת מבחינתי - הפרלינים המשובחים.

אני נוגסת ב"כלניתות", פרלין מעוצב ככלנית, ולא יכולה לעצור את הדמעות. מעורבלים בו טעמי ילדות נשכחת, טעמיו הנוגים של קץ עידן התמימות אבל גם טעמים של תקווה.
קפה עוטף רעים

12:00 | משהו לראות: נברשות כמו ברובע ה־11 של פריז

ברחוב הסמוך לקפה עוטף רעים אני מגלה את Baboo, חלון ראווה שבמבט ראשון יוצר תעתוע ומעיף לרובע ה־11 של פריז. מדובר בבוטיק תאורה, עסק ותיק שקיים 20 שנה וחי ונושם "מאהבה שלי לעיצוב פולקלור ויצירה", אומרת בילי ברגר, הבעלים.

 גופי תאורה ב-Baboo / צילום: Allina fellin

כשפוסעים אל תוככי החלל הקטן, העין מתבלבלת ומקבלת מכה גדושה של צבע ויופי. כל פריט בחנות בעל אופי ונשמה ויחיד מסוגו.

ברגר אוצרת בקפידה חלקים ומנורות משווקים וספקים ברחבי העולם, מביאה אותם לבית המלאכה הזערורי והיפה, ופוצחת במלאכת ההרכבה על פי טעמה או על פי רצונות לקוחותיה. "כל מי שבא לכאן שותף ליצירה של גוף התאורה שעליו הוא חולם", היא מספרת, "קצת כמו להרכיב לגו".

גם למי שלא מתכנן לרכוש, מומלץ להיכנס, להתבשם מניחוחות פריז ולקשור שיחה מרתקת על עיצוב, תאורה ומה שביניהם.
Baboo

14:00 | משהו לקנות: בריוש מחמצת משובץ שזיפים

לחמים רבים נאפים בציון, אבל לחמים כמו אלה של חגי מעולם לא באו אל פי.

לפני שנים סיפרה לי חברה שמבינה דבר או שניים במחמצות, שאת פת לחמה היא רוכשת מאופה צעיר בשוק האיכרים. "אם לא תבואי מוקדם, זה נגמר", סיפרה לי ואני נותרתי וחצי תאוותי בידי. והנה עם הגעתי לעיר הגדולה התברר שאותו חגי פתח מאפייה בפלורנטין - "חגי והלחם" שמה.

הוזהרנו לבל נגיע בימי שישי בבוקר, אז משתרך התור עד קצה הרחוב, והגענו בשעת הצוהריים של יום חמישי, או אז הדיף המקום ניחוחות חמצמצים של לישה וחדוות אופות ואופים.

 לחמים של חגי / צילום: דור קדמי

טעמנו את טעמו המופלא של בריוש מחמצת עתיר חלמונים וחמאה ובו משובצות חתיכות נוטפות עסיס של שזיפים סגולים. שלא נדבר על פרוסה פתוחה של לחם כפרי דשן מרוח בחמאה צהובה כפלומת אפרוח ועוד שכבה של ריבת משמש בצבע של שקיעה.

מעבר לטעמי הלחמים המופלאים מקדיש חגי זמן לחקר מעמיק של שימור זני חיטה קדומים, וגם חלון הראווה של המקום ראוי להתפעלות.
חגי והלחם