"שיפודי אולגה - סימו ודובי" היא שיפודייה ישראלית אולד סקול, בית לקרניבורים שאוהבים בשר נטו ומעריכים כזה. ראשיתה של השיפודיה המשפחתית היא לפני 38 שנה, כשהאחים-הקצבים, סימו ודובי שטיוי, פתחו מסעדה קטנה במרכז המסחרי הישן של אולגה וצלו בה קבבים ופרגיות. מאז המסעדה הכפילה את שטחה ואת צוות העובדים שלה, ועל גריל הפחמים שניצב בכניסה למסעדה - קסמו של המקום - כבר צולים כ-25 סוגים של שיפודים.
● ווילד ברד הלכו רחוק עם הפרא ומוכרים ביער אוכל יצרי וטוב
● פאסטל של גל בן-משה היא חוף מבטחים בעיר של טרנדים
● מאחורי צ'נה עומד שף מגובש שמכין אוכל טעים, נגיש וסקסי
זהו כנראה מבחר השיפודים הגדול ביותר שניתן להשיג היום בשיפודייה בישראל, כולל מבחר גדול יחסית של חלקי פנים (טחול ממולא, אשכי הודו, נתח קצבים, שקדי עגל, כבד עגל ועוד).
למה בחרנו בה
כעיתונאית אוכל לא אחת אני נשאלת מהן חמש המסעדות האהובות עליי בארץ? זאת שאלה מורכבת שאינני אוהבת לענות עליה, גם בגלל שאני לא משתגעת על רשימות מהסוג הזה וגם משום שהתשובה היא דינמית או תלויית סיטואציה, קטגוריה, חשקים ומצב רוח. אבל לדבר אחד, מתברר, תמיד יש לי חשק ומצב רוח: לשיפודים של אולגה. זה לא רק בגלל הבשר המצוין, מבחר השיפודים העצום, הצלחות הקטנות והטובות שמלוות את הבשרים ומשאירות להם את הבמה, והשירות החמים, שבאמת רואה את האורחים. זאת הפשטות המנצחת והמשמחת של אוכל בסיסי, מוכר וטוב, שמזין אותך במקום הכי פרימיטיבי שיש: בשר נטו - טרי (שום דבר כאן לא נכנס או יוצא מהמקפיא), צלוי על גריל פחמים עם קצת מלח, מוגש עם עגבניות ובצל חרוכים באש גלויה וזהו. ככה מטפלים בבשר שלא צריך להסתיר או להסוות את טעמיו. ככה מגישים בשר שמתגאים בו. וכשזה טוב - זה הכי טוב. ושל סימו ודובי - זה הכי פשוט והכי טעים.
ביו בעלים
האחים סימו ודובי שטיוי הם דור שלישי של קצבים. סבם היה קצב בטריפולי שבלוב, ממנה עלה לארץ בשנת 1949. הוא התיישב ב"אגרובנק", אחת משלוש מעברות שהוקמו בחדרה, ופתח אטליז ברחוב הראשי של השכונה. בניו ונכדיו עבדו איתו בקצבייה, שהיום מנוהלת על ידי הנכד לילו, האח הבכור של סימו ודובי. כמה מאות מטרים מהאטליז, במרכז המסחרי הישן, הייתה חנות בגודל 17 מ"ר. "היה לי משעמם באטליז", מספר סימו, "וכדי לייצר לי עניין החלטתי לפתוח בחנות מסעדה קטנה ולצלות בה קבב ופרגית. אחי, לילו, היה באותה תקופה פושט עורות של בהמות והייתה לו גישה לחלקי פנים. הוא היה מביא לי כליות, לב, ריאות, אשכים, ביז, שקדים, טחול, והייתי מוכר אותם פה". השמועה על השיפודייה הטובה המתמחה בחלקי פנים עשתה לה כנפיים והסועדים הגיעו בהמוניהם - ועדיין מגיעים - מכל הארץ. בינתיים, הילדים והנכדה של סימו ודובי - ציון, חלי ואליה (של סימו), אלירן וציון (של דובי) - נכנסו לעסק ושומרים עליו בקנאות. לא משנים בו דבר. "מתכון מנצח לא מחליפים", אומר ציון.
מנת הדגל | שיפוד שקדי עגל
אם מוכרחים לבחור שיפוד אחד שאסור להחמיץ כאן הוא יהיה שקדי עגל, "חלוויאת" בשפת השיפודיות והאטליזים. לפרה יש שקדים של מעלה (מהגרון; קיימים אצל עגלים צעירים) ושקדים של מטה (מאזור הלב). בשיפודיות מגישים שקדים של מטה, שמתאימים לצלייה בגריל (להבדיל משקדי הגרון שמתאימים יותר לבישול). השקדים של אולגה נימוחים, עדינים וטובים כל כך, שחוץ מלימון וקצת מלח הם לא זקוקים לשום דבר (180 שקלים לשני שיפודים).
מנת האינסטגרם | עגבניות ובצל חרוכים באש גלויה
זאת לא שיפודייה עדכנית-מודרנית-אורבנית-עם טוויסט. במשפחת שטיוי לא מעוניינים למלא אתכם עם מלא סלטים מוגזמים ולאפות חמות; הם רוצים שתאכלו בשר. כשתתיישבו לאכול, עוד לפני שתזמינו שיפודים, יורידו לכם לשולחן שלושה סלטים פשוטים ומדויקים (טחינה, כרוב וירקות) ושני מטבלים (פלפלים חריף ועמבה), אבל גולת הכותרת בקטגוריית הסלטים, אם בכלל יש פה כזאת, היא צלחת של עגבניות, בצל ופלפל חריף חרוכים באש גלויה. גם בה, הפשטות מנצחת. ואין מתאימה ממנה ללוות את הבשר (17 שקלים לסועד בהזמנת שני שיפודים).
קינוח ואלכוהול
"בקינוחים אני לא מבין ומכיוון שכך, אני צריך להביא אותם מבחוץ ואני לא רוצה - זה תעשייתי, זה לא בשליטתי ולא אוכל להבטיח שהם יהיו טובים כמו הבשר", מסביר סימו מדוע לא מוגשים קינוחים בשיפודייה. גם לא משקאות אלכוהוליים ויין, רק בירות בקטנה. צריך הרבה ביטחון במוצר שלך בשביל לא להיכנע להתניה הפבלובית כמעט של הגשת מתוק בסוף הארוחה. פה תאכלו בשר. קינוח תאכלו במקום אחר. אבל יש קפה שחור אם תרצו.
השירות
הם על הגריל, הם ממלצרים, הם מקבלים את פני האורחים ודואגים להם כמו בני משפחה. השטיוים יודעים כל מה שבעל עסק יודע, שהוא צריך להיות בעסק כדי שזה יעבוד כמו שצריך. והם שם, כל הזמן, עוברים בין השולחנות ומוודאים שלא חסר כלום, ואם חסר - מיד יבוא חדש, בלי שתבקשו אפילו. והכל נעשה בהומור, בלי לחץ, בחן ובחום. הם לא ממליצים על כלום - קחו מה שאתם אוהבים; אין מנת היום, אין ספיישלים, הכל טרי באותו המידה, הכל טעים באותה מידה וממילא, הכל ילך עד סוף היום.
מה אכלנו
פיתות וסלטים (לסועד) - 17 שקלים
שקדים (שיפוד 1) - 90 שקלים
קבב (שיפוד 1) - 38 שקלים
נקניקיית מרגז (חצי מנה) - 35 שקלים
סטייק אנטריקוט קטן - 110 שקלים
סה"כ ל־2 סועדים (ללא טיפ ושתייה): 307 שקלים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
