בית הדין בהאג: מדיניות ההתנחלויות מנוגדת למשפט הבינלאומי

17:30

בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג ציין כי ישראל חייבת לשים סוף לנוכחות בגדה: "ישראל מחויבת לשים קץ למעשיה הבלתי־חוקיים ולעצור את כל הפעילות בהתנחלויות [...] לישראל יש מחויבות לבטל את כל החוקים שמאפשרים את המצב הבלתי־חוקי הזה - כולל אפליה כלפי פלסטינים בגדה וצעדים שמשנים את המצב הדמוגרפי בשטחים".

עוד נקבע כי "ישראל מחויבת לספק פיצוי על הנזקים שגרמה ועל שימוש במשאבי טבע. ישראל מחויבת להשיב את האדמה וכל הרכוש התרבותי שנלקח ממוסדות פלסטינים. זה מחייב פינוי של כל המתנחלים מההתנחלויות ופירוק חלק מהחומה שנבנתה על השטח הפלסטיני. יש לאפשר לכל האוכלוסייה הפלסטינית שפונתה לשוב לבתיהם".

17:00

בית הדין קבע כי ההתנחלויות מנוגדות למשפט הבינלאומי: "מדיניות ההתיישבות של ישראל מפרה את אמנת ז'נבה, לפיה כוח כובש לא יעביר את האוכלוסייה האזרחית שלו אל תוך השטח הכבוש". לעמדת בית הדין, "במקרה הנוכחי, יש הוכחות שישראל נותנת תמריצים למתנחלים לעבור לגדה ולפתח חקלאות. מבחינה חוקית, המאחזים ובנייתה של ישראל בהתנחלויות מלווה בתכנון מיוחד בגדה המזרחית ובמזרח ירושלים. לאור זאת, בית הדין מצא שהעברת אזרחים לגדה המזרחית ולמזרח ירושלים, עומדת בניגוד לאמנת ז'נבה. ההתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים מבוססת על לקיחת אדמות נרחבת. המדיניות של ישראל מנוגדת לאמנת האג".

"בית הדין סבור כי ישראל הפעילה כוח של בדרך שאינה עולה בקנה אחד עם כללי האג ואמנת ז'נבה הרביעית. בית הדין מציין שמניעת משאבים טבעיים מהאוכלוסיה המקומית מונעת פרנסה מאוכלוסייה זו. האמצעים הננקטים על־ידי הצבא הישראלי גורם לחלק מהאוכלוסייה לעזוב את השטחים בניגוד לרצונם. בית הדין קובע כי אסור לגרש אוכלוסייה מהשטח הכבוש לשטח הכובש מכל סיבה שהיא. כל גירוש חייב להחשב כדבר זמני, עד שהמצב הצבאי נרגע". עוד נקבע כי "ישראל מפקיעה אדמות כדי להקים התנחלויות, וניתן לראות שאמצעים אלה אינם זמניים כלל וכלל, ולכן התנהלותה של ישראל עומדת בניגוד לאמנת ז'נבה הרביעית".

עוד קבע בית הדין כי פעולותיתיה של ישראל בגדה הם סיפוח דה־פקטו. נקבע כי "מדיניות ישראל ומעשיה, בהם גירוש כפוי, הריסת בתים והטלת מגבלות תנועה, משאירים מעט אפשרות לאוכלוסייה הפלסטינית שחיה בשטח C לעזוב את אזור המגורים שלהם. הריסת בתים לטובת הקמת התנחלויות אינן בעלות אופי זמני - ולכן, אינם נחשבים כפינוי חוקי תחת אמנת ז'נבה. מעשי ישראל מנוגדים לאיסורים על העברה כפויה של אוכלוסייה מוגנת באמנת ז'נבה הרביעית".

בית הדין התייחס לאלימות מתנחלים וקבע כי מדיניות ישראל הביאה לאלימות מתנחלים כלפי האוכלוסיה הפלסטינית בשטחים. "מדיניות ההתנחלויות של ישראל נתנו זכות להפעלת אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים. אלימות מתנחלים וכישלונה של ישראל למנוע אותה או להעמיד לדין, יוצר סביבה עוינת כלפי פלסטינים. הימנעותה של ישראל מלפעול נגד אלימות מתנחלים נגד פלסטינים, והשימוש המופרז של ישראל בכוח נגד פלסטינים - מנוגד למחויבויות שלה".

16:30

נשיא בית הדין הלבנוני, נוואף סלאום: על בית הדין "לקבוע את המאפיינים הכללים של המדיניות הישראלית והתנהלותה של ישראל ולהעריך האם אלה תואמים את הדין הבינלאומי", ולא לבחון אירועים ספציפיים. ההחלטה מתייחסת ליהודה ושומרון, למזרח ירושלים ולרצועת עזה. "לפי תוכנית ההתנתקות, ישראל הייתה אמור לסגת מרצועת עזה. ב-2005, ישראל השלימה את הנסיגה מרצועת עזה. האזור נותר כבוש, כי אמת-המידה היא לא אם הכוח הכובש שמר על כוחו בשטח, אלא האם הסמכות שלו מופעלת באזור. ישראל נשארה ליישם את שלטונה. בית המשפט חושב שהנסיגה מהרצועה לא שחררה את ישראל מהמחויבות שלה ברצועה". כלומר - לפי בית הדין, למרות שישראל יצאה בהתנתקות מרצועת עזה, היא עדיין נחשבת ככוח כובש, מכיוון שהיא שולטת על היבטים שונים באזור, גם אם פיזית היא לא שם.

עוד נקבע כי על השטחים הכבושים הפלסטינים חלה אמנת ז'נבה, העוסקת בהגנה על אזרחים בזמן מלחמה, וגם תקנות האג".

16:15

תחילה, קבע בית הדין כי יש לו סמכות לדון בסוגיה. "בית דין סבור כי הבקשה היא לפי האמנה וכי יש לו סמכות לתת חוות־דעת. העובדה שלבית המשפט יש סמכות משפטית, אין פירושה שהוא חייב לעשות זאת. יחד עם זאת, לאור הנסיבות, בית הדין לא יכול לסרב". בכך, דחה בית הדין את עמדת ישראל.

16:00

בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג מפרסם כעת את חוות־דעתו המייעצת בנוגע לחוקיות הכיבוש הישראלי בגדה ובמזרח ירושלים. חוות־הדעת ניתנת בעקבות בקשה שהוגשה לעצרת הכללית של האו"ם בסוף 2022, מהלך שהובילה הרשות הפלסטינית. ניתן לצפות בשידור הישיר מהדיון מטה:

בפברואר השנה, קיים בית הדין דיונים במשך שישה ימים. הפלסטינים, עשרות מדינות, וארגונים שונים הציגו את עמדתם במהלך הדיונים. ישראל סירבה להתייצב לדיון, בשל טענתה כי לבית הדין אין סמכות לדון בנושא. לעמדת ישראל, בקשת חוות־הדעת מטעם האו"ם עוקפת את הדרישה להסכמה הנדרשת של שני הצדדים לדון בפני בית הדין. ישראל הגישה עמדה בכתב לבית הדין בנוגע לשאלת הסמכות.

בית הדין הוא גוף של האו"ם ויש לו שני תפקידים. הראשון, להכריע בסכסוכים בין מדינות, כמו ההליך בו פתחה דרום אפריקה נגד ישראל; השני, לתת חוות־דעת מייעצת לגופים של האו"ם. חוות־הדעת אינה מחייבת, אך היא קובעת את המצב המשפטי הנהוג עבור המדינות החברות, וקביעה זו יכולה להשפיע על התנהלות המדינות. חוות־הדעת עשויה להביא את מדינות העולם, תאגידים רב־לאומיים וקרנות, לשינוי המדיניות נגד ישראל, לסבך את ישראל יותר בזירה הבינלאומית, ולגרום להטלת סנקציות נוספות מעבר לאלו שכבר הוטלו.

ההליך נולד בעקבות יוזמה של אבו מאזן, שביקש מהאו"ם לקבל חוות־דעת מבית הדין, במטרה להפעיל לחץ משפטי ומדיני על ישראל. השאלה שהופנתה לבית הדין, טרום השבעה באוקטובר, היא מהו הסטטוס המשפטי של "הכיבוש" הנמשך בגדה המערבית, במזרח ירושלים ובעזה. הפלסטינים מבקשים לייצר תקדים ולהביא את בית הדין לקבוע כי הימשכות נוכחות ישראל בשטחים היא לא זמנית, מלווה בהפרות של המשפט הבינלאומי ולכן אינה חוקית - ועל ישראל לסגת חד־צדדית. הם מנסים להביא לכך שיוטלו על ישראל סנקציות, על־מנת להוציאה מהשטחים.