"ערלות לב": עיריית תל אביב חויבה לשלם עשרות אלפי שקלים

סמדר בוכובזה עובדת כמורה לספרות בשליש משרה בבית הספר מקיף ז' באשדוד. החל משנת 2016 היא עובדת ביתר זמנה כעורכת דין בתחום האזרחי. היא פנתה לבקש היתר ממשרד החינוך, אך לא קיבלה, נוכח הוראה האוסרת על מורים לעבוד במקביל בתחום עריכת דין, ראיית חשבון, חקירות, תיווך והוראת נהיגה.

לפני שנה וחצי הגישה נגדה נציבות המדינה תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, והחודש הוא גזר עליה נזיפה חמורה, גביית משכורת אחת והורדה זמנית בדרגה. זאת לאחר שהורשעה בדין משמעתי בכך שעסקה בעריכת דין ללא היתר ובניגוד להוראות התקש"יר (תקנות של עובדי מדינה).

בוכובזה טענה כי ההוראה האוסרת עליה לעבוד בעריכת דין היא בלתי חוקית. לשכת עורכי הדין וארגון המורים תמכו בעמדתה. היא גם טענה כי התלמידים נהנים מההשכלה הגבוהה שרכשה, וכי נוכח המשכורת הנמוכה כמורה נאלצה לעבוד במקביל בעריכת דין. עוד טענה כי משרד החינוך ביקש לפגוע בזכויותיה לקראת פרישה.

בית הדין המשמעתי קבע, כי "החומרה במעשיה של הנאשמת נעוצה בכך שהמשיכה לעסוק באופן פרטי בעריכת דין במקביל לעבודתה כמורה במשרד החינוך, זאת ללא היתר ובניגוד להוראות התקשי"ר ולחוזר המנכ"ל".

נקבע כי היא הפרה באופן מופגן את הכללים, היא אינה לוקחת אחריות ואינה מפנימה את חומרת המעשים. "חומרת מעשיה של הנאשמת מתחדדת נוכח מעמדה כמורה בעת ביצוע העבירות, כשהיה מצופה ממנה להטמיע בקרב תלמידיה ערכים של כיבוד הדין וציות לכללים ולהוראות החלים עליה".

במקביל ציין בית הדין את תפקודה הראוי לשבח בעבודה, והביא זאת בחשבון בקביעת העונש.

בוכובזה הודיעה שתערער, ומסרה: "גזר הדין חוטא לאמת ולצדק. הוראת חוזר המנכ"ל ההזויה היא בניגוד לחוק יסוד חופש העיסוק. התובענה הוגשה נגדי בחוסר תום לב משווע שלושה חודשים וחצי אחרי בקשתי ליציאה לפרישה לפנסיה מוקדמת, שאושרה עקרונית. ערעורי יוגש למחוזי ובעזרת ה' תלמידי ישראל יקבלו מורים איכותיים".

משמעות הפסיקה: מורים אינם יכולים לעבוד כעורכי דין, ומחויבים להוראות נציבות המדינה

מספר תיק: בד"מ 10/23

בשנת 2009 עוקל לפתע חשבון הבנק של עולה חדשה המתגוררת בפרדס כץ, על ידי עיריית תל אביב-יפו. התברר כי העולה נרשמה כמחזיקת דירת 100 מ"ר ברחוב מסילת ישרים בעיר. העירייה טענה שנצבר לחובתה חוב ארנונה ומים משנת 2002. האישה טענה כי מעולם לא החזיקה בנכס. היא עלתה לארץ ארבע שנים קודם, והתגוררה בשכירות בדירת בת שני חדרים בשכונה בפרדס כץ בבני ברק. העירייה טענה כי הרישום נעשה על בסיס הסכם שכירות על שמה, אך לא יכלה להציג אותו כי היא שומרת רק שבע שנים את ההסכמים והאישה פנתה בהליכים מאוחר יותר. האישה שיערה כי נעשה שימוש בתעודת זהות שנגנבה ממנה בשנת 2002.

במשך 15 שנים נאלצה האישה להתמודד עם הליכי הגבייה כאשר העירייה סירבה לטענותיה העיקשות כי היא מעולם לא החזיקה בנכס. פסק הדין מתאר איך המתינה האישה מחוץ לוועדת ערר ולא הוכנסה לדיון, ואת התשובות של העירייה אליה שהתעלמו מטענותיה. נקבע כי הליכי הגבייה דירדרו את מציאות חייה של האישה, ואת הקושי להתמודד עם הליכי הגבייה נוכח קשיי השפה והיעדר תמיכה בארץ.

החודש קבע השופט גיא הימן מבית משפט השלום בתל אביב כי אין לתובעת כל חוב עבור הנכס כי היא מעולם לא החזיקה בו. "בעוד שהתובעת תמכה את עמדתה בראיות טובות, לעירייה לא היה דבר להציג מנגד, זולת את עצם קיומו של החוב".

הוא קבע שהתנהלות העירייה מקוממת ותיאר אותה כ"אטימות, התנשאות וערלות לב". "רשות שלטונית, החבה חובת נאמנות מוגברת לציבור ולכל אחד מן הפרטים בו, קשה להלום כי תתנהל כפי שהתנהלה העירייה מראשיתה של פרשה זו".

השופט קבע, כי האישה מצאה את עצמה בפני חומות הבירוקרטיה, בסיוט מתמשך כאשר החוב הנטען הלך ותפח. "במשך שנים ארוכות, שהביאוה אל עברי-פי-פחת, לא זכתה התובעת לכך שמישהו ישמע ברצינות את טענותיה".

הימן פסק לאישה 35.5 אלף שקל פיצוי על נזק לא ממוני ובנוסף חייב את העירייה לשלם לה כ-37 אלף שקל שכר טרחת עו"ד והוצאות, כך שסה"כ תשלם העירייה 73 אלף שקל ותשיב לה כל סכום שגבתה ממנה בצירוף הצמדה וריבית.

מעיריית תל אביב-יפו נמסר כי היא לומדת את פסק הדין.

משמעות הפסיקה: רשות מנהלית מחויבת בחובת נאמנות מוגברת ומחויבת לבחון את הטענות ברצינות

מספר תיק: 60178-05-21

אשת חינוך תבעה את חברת אראייה ובעליה אבי זיו, שממנו רכשה 49% מניות במכללת לפיד להכשרה מקצועית באשדוד, לאחר שרכש זמן קצר קודם את חברת "ש.נ.א.ב המאה ה-21" המחזיקה במכללה. הרוכשת גילתה כי בעוד ששילמה 750 אלף שקל על המניות, החברה כולה נרכשה מבעליה הקודמים בסכום של 150 אלף שקל בלבד, כולל הלוואות בעלים.

בעל החברה סיפר לתובעת כי הוא מנהל מו"מ לרכישת המכללה, והציע לה להצטרף, וייעד אותה לנהל את ההיבטים הפדגוגיים. בית המשפט הכלכלי בתל אביב קיבל השבוע את הבקשה לסעדים זמניים, וקבע כי הרוכשת זכאית לפיצוי על הנזק שנגרם לה כתוצאה מניהול משא ומתן בחוסר תום לב, לאחר שהוסתר ממנה שווייה האמיתי של החברה.

השופט יעקב שרביט קבע, כי חוק החוזים מטיל חובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן, וכי היה מקום לצפות שהמוכרת תגלה את המידע, גם אם מדובר במידע שהצד השני היה יכול לגלות בכוחות עצמו. השופט הדגיש כי היה מוטל על המוכרים לגלות לרוכשת את התמורה ששולמה עבור החברה, לאור העובדה שהסכם ההקצאה והסכם הרכישה נחתמו "גב אל גב".

שרביט קבע, כי רוכשת החברה זכאית לפיצוי בגובה ההפרש בין המחיר ששילמה עבור הקצאת 49% ממניות החברה ובין שווי השוק האמיתי של מניות החברה, שעמד על 150 אלף שקל לכל היותר. בנוסף, החברה ובעליה ישלמו פיצוי של 100 אלף שקל על חוסר תום הלב, ו-40 אלף שקל הוצאות.

נקבע כי המוכר זיו, שמשך את כספי מכירת המניות בגובה 750 אלף שקל אליו, יצטרך להשיב לחברה המשותפת את הסכום.

עו"ד אבירם רחימי, שייצג את החברה ואת בעליה: "בית משפט קבע חובות בלתי סבירות על כל מוכר, כך שעל המוכר להיזהר באופן מוחלט, והסיר כל בדל אחריות רוכש. שוקלים לערער".

משמעות הפסיקה: קיימת חובה על המוכר לנהל מו"מ בתום לב גם אם מדובר במידע שהצד השני היה יכול לגלות בעצמו

מספר תיק: ת"א 18226-03-22, 19887-03-22, 22775-03-22