אישי: נשוי + 3, גר בתל אביב
מקצועי: שותף-מנהל של פירמת הייעוץ הבינלאומית מקינזי בישראל
ילדות ומשפחה: נולדתי בלונדון למשפחה ציונית. סבי היה ממקימי הקרן הקיימת בבריטניה, ואבי היה ממובילי המגבית היהודית המאוחדת באנגליה. אבי עסק ביבוא ומכירת מכוניות, ואמי לא עבדה כי להוריה היה מפעל למעילים.
● פורטפוליו | הניתוח שהוציא אותו מ-8200 והחברה שהקים וכבר שווה 3 מיליארד דולר
● פורטפוליו | מעובדת שלא יושבת בשקט למנכ"לית חברה שבולמת מיליארדי איומי סייבר בשנה
● פורטפוליו | הוא התחיל את דרכו כחקלאי. היום הוא מגדל עשרות סטארט-אפים בעוטף עזה
לימודים: הייתי תלמיד מצטיין, הרבה בגלל הלחץ מהבית. מגיל צעיר רציתי לעלות לישראל, אבל הוריי לא הסכימו שאסע בלי לימודים גבוהים. סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה בקיימברידג', ובשנה האחרונה ניסיתי להקים תיאטרון נודד, קיבצתי שחקנים ויצאנו לסיור של כחצי שנה, שלאחריו פשטנו רגל. אז החלטתי לטוס ולהתאוורר בישראל.
צה"ל: ביקרתי בישראל לראשונה בגיל 22 והחלטתי להישאר כעולה חדש. אחרי כשנה, ב-1991, התגייסתי לצבא, למחלקת מדעי ההתנהגות באכ"א, ושירתי שנה ושלושה חודשים. שם גם הכרתי את אשתי, נילי. היא הייתה קצינה משוחררת ולמדה לתואר שני בטכניון.
מהאקדמיה למקינזי: לאחר שהשתחררתי החלטנו לעבור לארה"ב לטובת לימודיי לתואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית באוניברסיטת פיטסבורג. במהלכם הבנתי שהאקדמיה לא בשבילי ושיניתי כיוון ללימודי מנהל עסקים ב־INSEAD בצרפת. ב-1996 התקבלתי לעבודה במקינזי (תאגיד בינלאומי לייעוץ לחברות - ד"א) בלונדון. הימים היו ימי ראשית האינטרנט ובמשך שלוש שנים ניסיתי לעזור לארגונים גדולים, בעיקר פיננסיים, לחשוב מה עושים עם הדבר הזה. אלא שאז קרדיט סוויס הציעו לי להצטרף אליהם ולהקים בנק אינטרנטי.
קרדיט סוויס: ב-1999 עברנו לציריך עם ילדה בת שבוע, השלישית שלנו. בתוך שנה הקמנו בנק, אבל אז התנפצה בועת הדוט־קום. הבנק נסגר ונאלצנו להחזיר כסף לכ-15 אלף לקוחות, זה לא היה אירוע פשוט. שנתיים אחרי שהצטרפתי לקרדיט סוויס עזבתי וחזרתי ללונדון. שנה אחר כך גם חזרתי למקינזי.
מקינזי, ניסיון שני: ב-2003 קיבלתי פרויקט ששילב עבודה עם צבאות העולם, וזה הפך למושא התשוקה המקצועית שלי. זכיתי להיות שלוש פעמים בעיראק ופעם באפגניסטן, ולמדתי שאפשר לתמוך הרבה יותר טוב בחיילים מבחינה לוגיסטית. מאז העיסוק המרכזי שלי במקינזי הוא לשפר מערכות ציבוריות, בדגש על התחום הצבאי. עבדתי עם צבאות ב-12 מדינות, כולל מערכת הביטחון הישראלית אחרי מלחמת לבנון השנייה. עשינו שם התייעלות במיליארדי שקלים.
ביטחון, סייבר ובריאות: ב-2006 חזרנו לישראל כי נילי רצתה לחזור הביתה, ואני המשכתי בתפקידי במקינזי. אחרי כשלוש שנים שבנו ללונדון מסיבות אישיות.
בתקופה הזאת הפכתי למי שמוביל בפירמה את הייעוץ לגופים ביטחוניים בעולם. בהמשך הקמתי גם את מערך הסייבר בחברה. מאז אני ממשיך לייעץ לחברות וגופים על הגנה ממתקפות סייבר, ובמקביל מלווה חברות הייטק המספקות שירותים בתחום.
ב-2019 גם התחלתי להוביל את תחום המגזר הציבורי והבריאות במקינזי אירופה, ועם פרוץ מגפת הקורונה מצאתי את עצמי מנהל גופי בריאות ממשלתיים ביבשת. תמכנו ביותר מעשר ממשלות באירופה, זה היה מרתק.
שותף-מנהל: לפני קצת יותר משנתיים חזרתי, הפעם כשותף־מנהל של מקינזי בישראל. מקינזי פועלת בארץ כמעט 25 שנה, יש לנו כ-150 עובדים, 80 מהם במשרד הייעוץ והשאר בסטארט־אפ איגואזיו (Iguazio) שרכשנו לפני כשנה ומתמחה ב־AI ולמידת מכונה. רוב הלקוחות הם החברות הגדולות ביותר במשק. בהייטק יש לנו גם חברות בשלבים מוקדמים יחסית. כיום אין לנו הרבה עבודה עם הממשלה, ונכון לעכשיו אנחנו לא עובדים עם צה"ל.
בריחת המשקיעים: המלחמה פגעה בתדמית של ישראל, גם בהייטק. אם משקיעים יחשבו שהכלכלה תושפע באופן דרמטי יותר מאשר מלחמות קודמות, גם המוכנות להשקיע פה תושפע. עם זאת, כמי שגדל במקום אחר ישראל נראית לי תמיד כמו נס או פרדוקס: לא משנה מה קורה, בתי הקפה בתל אביב מלאים ואנשים ממשיכים בחייהם.
פנאי: בזמני הפנוי אני אוהב לצאת לטרקים בהרים. הייתי לאחרונה בדולומיטים בצפון איטליה, בקרוב אסע להרי הרוקי בוויומינג. גם הצלחתי להכניס את המשפחה לזה. זו אהבה אמיתית.
מבט לעתיד: קשה לי לדעת איפה אהיה בעוד עשור, אבל בטוח שלא במקינזי. אנחנו מעודדים עזיבה בסביבות גיל 60. ארצה להיות קשור בפעילות בתחום של ביטחון ישראל והמערב. אנחנו בעיצומה של תקופה קשה וחשוב להגן על דרך החיים הדמוקרטית. זה הייעוד שלי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
