במערב בוחרים לעצום עיניים מול השותפות האסטרטגית מוסקבה־טהרן

הציפייה שפסגה אנגלו־אמריקאית בוושינגטון תתיר לאוקראינה לתקוף את שטח רוסיה בטילים מערביים לא התממשה • האם ההר הוליד עכבר? לאו דווקא, אם כי זה הרושם שרוסיה ואיראן עלולות לקבל • לא ברור כלל אם אוקראינה תחזיק מעמד לאורך זמן

נשיא ארה''ב ג'ו ביידן וראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר בפסגה בבית הלבן ביום ו' / צילום: Associated Press, Manuel Balce Ceneta
נשיא ארה''ב ג'ו ביידן וראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר בפסגה בבית הלבן ביום ו' / צילום: Associated Press, Manuel Balce Ceneta

עברו הרבה מאוד שנים מזמן שוועידות פסגה אנגלו־אמריקאיות חרצו את גורל העולם, או לפחות השפיעו השפעה מרכזית על עתידו. צריך לחזור אל הימים הקודרים ביותר של מלחמת העולם השנייה כדי למצוא אותן, בין צ'רצ'יל לרוזוולט.

לפגישת הנשיא ג'ו ביידן וראש הממשלה קיר סטארמר ביום שישי היה פוטנציאל היסטורי. בבירות אירופיות, מקייב עד לונדון, וגם בוושינגטון, התרוצצו שמועות שבבית הלבן, ב־13 בספטמבר, השניים יסכימו להסיר את הטאבו הגדול של סיועם הצבאי לאוקראינה: האיסור על שימוש בנשק מערבי נגד מטרות על אדמת רוסיה. 

בקורסק שברוסיה, אוקראינה נוטלת על עצמה תפקיד חדש: כובשת
דוח: ישראל במקום הראשון בעולם בהספקת מל"טים מתאבדים

אוקראינה הנצורה, ש־20% משטחה נפלו בידי הפולשים, חייליה מתים בהמוניהם, עריה ותשתיותיה מופצצות יום אחר יום, מנהלת את מלחמת המגן שלה בידיים כבולות. ידידותיה במערב, שהוציאו 175 מיליארד דולר ויותר על הגנתה ועל ייצובה, מגבילות את השימוש בנשק שבידיה לגבולות הבינלאומיים שנמתחו בסוף 1991.

זאת אומרת, היא רשאית לפגוע בשטחים שרוסיה כבשה וסיפחה, כולל חצי האי קרים, אבל לא בבסיסים בתוך רוסיה, שמהם היא מותקפת ללא רחם. האוקראינים אומנם פוגעים במטרות רוסיות באמצעות כטב"מים שהרכיבו או רכשו ממקורות לא מערביים, אך יעילותם מבוטלת לעומת טילים מתוצרת ארה"ב (ATACMS) ובריטניה (Storm Shadow), שסופקו לאוקראינה "על־תנאי".

תספק "ידע מדעי" לאיראן

בשבועות האחרונים, התקפות רוסיה על מרכזי האוכלוסייה של אוקראינה תכפו והחמירו, כולל בקצה המערבי המרוחק שלה, סמוך לגבול פולין. בהתקרב החורף, רוסיה עושה מאמץ מיוחד למוטט את מערכת האנרגיה של אוקראינה, כדי להוריד אותה על ברכיה.

הסאה נגדשה בשבוע שעבר, כאשר הביון האמריקאי חשף את יצוא הטילים הבליסטיים מאיראן לרוסיה, דרך הים הכספי. גם איראן וגם רוסיה הכחישו, אבל ארה"ב עומדת על דעתה. נראה שהטילים האיראניים ישמשו את רוסיה להמשך ההתקפות על אוקראינה, בשעה שהיא תוכל להפנות את טיליה ההיפר־סוניים (פי חמישה ויותר ממהירות הקול), הקשים יותר ליירוט, לשדות הקרב.

בדצמבר 2022, ראש הביון הצבאי של אוקראינה, קירילו בודאנוב, דיבר על התהדקות הקשרים הצבאיים בין רוסיה לאיראן. תמורת עזרה איראנית, רוסיה הציעה לספק "ידע מדעי" לתעשיית הנשק האיראנית. אבל, אמר אז גנרל בודאנוב ל"ניו יורק טיימס", "איראן לא ממהרת לספק טילים בליסטיים מסיבות מובנות. ברגע שרוסיה תשגר את הטילים (האיראניים) הראשונים, לחץ הסנקציות (על איראן) ייגבר".

הנה כי כן, שנה וחצי אחר כך איראן נעתרת, ומספקת את הטילים. ולדימיר פוטין מכריז, שבין רוסיה לאיראן קמה "שותפות אסטרטגית". קשה להמעיט מערך ההתפתחות הזו.

יש שתי ארצות שאנטנות ההזהרה שלהן הזדקפו בימים האחרונים, או היו צריכות להזדקף, אוקראינה וישראל. הן מוצאות את עצמן עכשיו בחזית משותפת מול ציר מוסקבה־טהרן. מיופה הכוח האיראני בקייב הוזמן למשרד החוץ האוקראיני לשמוע הזהרה נוקבת מפני הנזק ארוך הטווח העומד להיגרם ליחסי איראן־אוקראינה.

שום דבר דרמטי מן המין הזה עדיין לא נשמע בירושלים כלפי רוסיה, לפחות לא בפומבי, אף כי אפשר לטעון שבזה נשמט עוד מרכיב מהמשוואה האסטרטגית של ישראל, זו שקדמה ל־7 באוקטובר וסללה את הדרך אליו. במשך שנים, ישראל השתבחה בהבנה המיוחדת שלה עם רוסיה בשמי סוריה, גם בשעה שרוסיה איפשרה חדירה מסיבית של משמרות המהפכה ושל חיזבאללה.

אין זה מן הנמנע שהגיע הזמן להעמיד את אזרחי ישראל ואת העולם החיצון על מציאות חדשה: רוסיה הופכת לאויבת פעילה ומסוכנת של ישראל. ממילא, יכולתה של אוקראינה להחזיק מעמד חיונית לא רק לביטחון אירופה, כי אם גם לביטחון ישראל. האומנם צריך לחכות להופעתם של מטוסי סוחוי 35 בחיל האוויר האיראני, או להתמודד עם טילי s-400 נגד מטוסים בידי איראן ושלוחיה, או לגלות את היתרונות הבליסטיים שה"ידע המדעי" הרוסי עומד להנחיל לאיראן, בשדה הקונבציונלי ובשדה הגרעיני?

"המשאבים לא אינסופיים"

הפסגה האנגלו־אמריקאית לא הניבה את ההודעה הצפויה. מוקדם להודיע שההר הוליד עכבר, אבל בעינו עומד הרושם של פסיחה על שני הסעיפים. אוקראינה סמוכה מאוד למיצוי הפוטנציאל האנושי והכלכלי שלה. "לא נוכל להמשיך כך עד אין קץ", צוטט ראש הביון בודאנוב בתחילת החודש. "אין לנו משאבים אינסופיים".

כתבנו כאן רבות על השימוש שדונלד טראמפ עושה במה שהוא מתאר כסכנת "מלחמת עולם שלישית", שלדעתו הדמוקרטים מלבים. בעימות הטלוויזיה בשבוע שעבר הוא התחמק משאלה מפורשת איזה צד הוא אוהד במלחמת אוקראינה, והסתפק בהבטחה לסיים את המלחמה, אם ינצח, עוד לפני שיושבע.

ואף שביידן התייצב חד משמעית לצד אוקראינה, ואיפשר מימון חסר תקדים של צורכיה (לא רק צבא והגנה, אלא גם כלכלה וחברה), הוא שותף לחששות מפני התפשטות המלחמה. את אופי חששותיו אנחנו מכירים היטב גם מענייננו: Don’t, הוא אמר לאיראן ולחזבאללה, לפחות פעמיים - אבל Don’t דיסקרטי יותר הוא חוזר ומשמיע גם באוזני ישראל.

איש לא יודע איך לנהוג באיומי פוטין. נשיא רוסיה חזר ומתח קווים אדומים לתמיכת המערב באוקראינה, ולא עמד בהם. עכשיו הוא אומר ששימוש אוקראיני בטילים מערביים נגד מטרות בתוך רוסיה יהיה שקול כנגד "התערבות נאט"ו במלחמה", ורוסיה תגיב בהתאם.

מה זאת אומרת "תגיב"? האם היא תנסה לפגוע בנתיבי האספקה המערביים, החוצים את שטחי פולין ורומניה? הנטייה בוושינגטון, בלונדון ובבירות מערב אחרות היא להניח שפוטין לא יקבל עליו סיכון כזה. אבל מה יקרה אם הוא יחליט להסתכן?

בכלי התקשורת בארץ מעריכים שאת מדיניות החוץ של ארה"ב מניע הרצון שלא לפגוע בסיכויי בחירתה של קמלה האריס. בעיני זו הערכה לא מלאה ולא מלומדת של מניעי ביידן. אף כי ישראלים רגילים להניח את ההפך, לא הכול בארה"ב פוליטי ומפלגתי. יש שאלות רחבות יותר, הנוגעות לשלום העולם ולשלום אמריקה.

בהכרח, שאלה הנשאלת בוושינגטון מאחורי דלתיים סגורות בימים אלה היא אם שלומן של ישראל ואוקראינה חשוב מספיק כדי להסתכן במלחמה גלובלית, או במלחמה אזורית שתצא מכלל שליטה. אין תשובה חד משמעית. אילו הייתה, הפסגה האנגלו־אמריקאית הייתה מסתיימת בהכרזה ברורה על הסרת החישוקים מאוקראינה.

ההתלבטות היא כנה, אך גם מסוכנת, כי היא מעניקה לאויבי המערב רושם של חולשת הדמוקרטיות. רושם כזה תמיד קירב עימות, לא הרחיק אותו.