אמ;לק
את הגבול הארוך ביותר שלה ישראל חולקת עם ירדן, עמה חתמה על הסכם שלום לפני 30 שנה. למשטר הירדני יש אינטרס לשמור על ההסכם ושיתוף הפעולה הביטחוני נמשך, למרות דעיכה בתחומים אחרים, הסתייגויות מנתניהו אישית ודאגה משינוי הסטטוס קוו בהר הבית. אבל ברקע ישנם אזרחים שמקצינים ורואים באסלאם פתרון מדיני, משבר כלכלי וגם גורמים איראנים שמנסים לנצל את המצב. הפיגוע בו נרצחו שלושה ישראלים במעבר אלנבי היה יוצא דופן אך מדליק נורות אזהרה, כמו גם העלייה בהברחות לאורך הגבול, שבישראל מבינים שיש לחזק ולהפוך אותו לבטוח יותר.
"בוקר טוב לך, האם הירדנית, שלום לך, האם הישראלית, השלום שנולד היום נותן לך תקווה גדולה שהבן שנולד לא ידע עוד מלחמה - ואת לא תדעי עוד צער". את המילים האלה אמר ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בטקס החתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן, שבחודש הבא ימלאו לו 30 שנה. בפרספקטיבה של זמן ניתן לומר שרבין צדק - הגבול הירדני נחשב לאחד מהגבולות השקטים והבטוחים של מדינת ישראל, וגם שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות, שעוד יפורט בהמשך, מלמד על חשיבות ההסכם.
● ראיון | "אני נלחם להוריד את המחירים, אבל העבודה עם משרדי הממשלה היא גיהינום"
● אחרי שהפך לשם נרדף להונאה: פסטיבל פייר חוזר
● הצוללת | "משברים הם הזדמנות למנהיגים אוטוריטריים לאחוז ביותר כוח. אבל הדמוקרטיה הישראלית חזקה מזה"
ולמרות זאת, בשבוע שעבר קיבלנו תזכורת לקלות שבה השקט הזה יכול להתערער. היה זה כאשר מחבל הגיע למעבר אלנבי ורצח שלושה ישראלים, עובדי רשות שדות התעופה. אם לא די בזה, אז את האסון הנורא היו מי שחגגו ברחובות הבירה הירדנית עם חלוקת ממתקים, הפגנות המוניות, קריאות "מוות לישראל" ושריפת דגלים.
הפגנת תמיכה בפלסטינים אחרי הפיגוע בגשר אלנבי. גילויי שמחה בבירה / צילום: Reuters, Alaa Al Sukhni
אפשר היה אולי לחשוב שמדובר באירוע נקודתי וחד־פעמי, אך הבחירות שנערכו במדינה בהמשך השבוע עלולות להעיד שהמציאות בממלכה ההאשמית מורכבת ומדאיגה יותר: מפלגת חזית הפעולה האסלאמית התחזקה משמעותית, השיגה 31 מושבים מתוך 138 והפכה לגדולה ביותר בפרלמנט. ברקע, צריך לזכור, גורמים איראניים מנסים כל הזמן להשפיע על הממלכה, וגם בתוך ירדן יש רוב פלסטיני שמקצין בעקבות המלחמה. כעת נשאלת השאלה לאן זה הולך, ובעיקר - האם מדינת ישראל יכולה לישון בשקט סמוך לגבול הארוך ביותר שלה?
"מדינת ישראל אולי עושה שלום עם מדינות ערביות, אבל לא עם התושבים הערבים", מסביר ד"ר עידו זלקוביץ', ראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל. "מבחינת האזרח הירדני ישראל מעולם לא נתפסה כשותפה אמיתית או כישות פוליטית אמיתית בעלת זכות קיום. למעשה, חלקים גדולים במדינה עדיין רואים בנו אויב".
ד''ר עידו זלקוביץ' / צילום: מיכה בריקמן
"הירדני הממוצע לא חובב ישראל", מוסיפה ד"ר איריס פרוכטר־רונן, היסטוריונית של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. "צריך להבדיל בין שלום לנורמליזציה - יש לנו שלום איתם אבל אין יחסים נורמליים. יש סקרים שלפיהם 80% מהירדנים מתנגדים לנורמליזציה עם ישראל. וזה אכן מה שקורה - כיום אין שיתופי פעולה בתחומי האקדמיה, גם התיירות בשנים האחרונות דעכה. השגרירות שם בשגרה היא כמו צוללת - השגרירים באים ולא יוצאים, לא נפגשים עם חברי פרלמנט ולא מתערים ברחוב".
ובכל זאת, אין ספק שבתקופה האחרונה השנאה מתעצמת - הן בגלל המלחמה ברצועת עזה (יש לזכור שרוב האזרחים בירדן הם פלסטינים), הן בגלל ההסלמה ביהודה ושומרון (פיגועי הטרור המתגברים ופעילויות צה"ל במחנות הפליטים) והן בגלל ההתפתחויות בהר הבית (בין היתר העליות התדירות של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר), שעשויות להיתפס בעיני הירדנים כשינוי בסטטוס קוו.
גבול ירדן-ישראל
אורך: 309 ק"מ, ממפרץ אילת ועד חמת גדר
מעברי גבול: מעבר רבין - סמוך לאילת ולעקבה; גשר אלנבי - משרת בעיקר פלסטינים תושבי יו"ש; מעבר נהר הירדן (מכונה גם גשר שיח' חוסיין) - סמוך לבית שאן ולארביד
הסכם שלום: נחתם ב-26 באוקטובר 1994
היקף הסחר בין המדינות: 448 מיליון דולר (2023)
מלבד המחאות, שהפכו למראה שגרתי ברחובות, גם בעיתונות הירדנית הממסדית ניתן לראות את ההקצנה. "בשנה האחרונה יש כל הזמן קריאות של כותבים לא לקבל מים מישראל ולצמצם את הנורמליזיציה", מציין ד"ר מיכאל ברק, חוקר בכיר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור ומרצה באוניברסיטת רייכמן. "בדצמבר 2023 פורסם סקר בעיתון 'אל־רד' המקומי ובו צוין ש־93% מתושבי ירדן תומכים בחרם על מוצרים של מדינות המערב שמשתפות פעולה עם ישראל. זה מתבטא גם בקריקטורות שבהן ביבי מוצג כהיטלר. יש הרבה מאוד רעל".
שנה של הקצנה
את הביטוי הכי טוב להלך הרוח בירדן היה אפשר לקבל, כאמור, בבחירות שנערכו בשבוע שעבר. אמנם תנועת האחים המוסלמים התפרקה בעבר והוצאה מחוץ לחוק במדינה, אך המפלגה שתומכת באידיאולוגיה שלה - חזית הפעולה האסלאמית - הולכת ומתבססת במדינה. בבחירות הקודמות היא זכתה לעשרה מושבים בפרלמנט, וכעת שילשה את מספרה. "מבחינה מעשית זה מראה שהאסלאם חזק ומתחזק בכל ירדן", אומר פרופ' רונן יצחק, ראש החטיבה ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית גליל מערבי ומומחה לירדן. "אם ההנחה בעבר הייתה שזה רק בערים הגדולות, כעת מתברר שזה גם בכפרים, בפריפריה. זה אומר שגם השבטים הבדואים, שכביכול נאמנים לשלטון, גם הם רואים באסלאם פתרון מדיני.
"צריך להבין שעל פי הסקרים שני שלישים מאזרחי ירדן תמכו בהתקפת חמאס. זה קשור גם לעובדה שב־2002 הפריטו בירדן את ערוצי התקשורת והחלו לשדר ערוצים נוספים, כמו אלג'זירה. למעשה, היא התחנה הנצפית ביותר בירדן, באופן משמעותי. כשמדברים על מגמה של רדיקליזציה אסלאמית בירדן השורשים שלה נמצאים גם באלג'זירה".
ובכל זאת, מה החשיבות המעשית של תוצאות הבחירות?
"ברור שהפרלמנט עכשיו יהיה יותר לאומי. הוא ישמיע יותר קולות, אנחנו גם נשמע קריאות לביטול הסכם השלום, אבל בסוף המלך הוא שקובע".
וכאן אולי צריך לצנן במעט את תחושת הכאוס. למעשה, כמעט כל הגופים בירדן - ראש הממשלה, הממשלה עצמה, הסנאט - לא מתמנים בבחירות, כך שאולי הבחירות מבטאות את הלך הרוח במדינה, אך ברמה הפרקטית אין להן השפעה רבה. "הפרלמנט לא באמת חשוב, אין לו משמעות", מסביר פרופ' יהושע קרסנה, חוקר בכיר במרכז דיין ללימודי מזרח תיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, ולשעבר דיפלומט בירדן. "השיטה היא שהממשלה כותבת חקיקה, מעבירה לפרלמנט והוא מאשר או לא מאשר, הוא לא יוזם. וגם מבחינת יכולת האישור שלו - מכיוון שהבית העליון ממונה, כמעט אין מצב שהפרלמנט יהיה מנוגד למלך. זו אמנם ממלכה חוקתית כי יש חוקה, אבל דה פקטו היא נותנת את הכוח למלך".
אז מה לדעתך הבחירות ביטאו?
"קשה להגיד. צריך גם להזכיר שעד לבחירות האלה לא היו מפלגות במדינה ואנשים התמודדו מטעם עצמם (גם אם היו משויכים למפלגה - א"פ). ב־2022 המלך החליט על רפורמה ובמסגרתה שולבו גם מפלגות לאט לאט. מפלגת חזית הפעולה האסלאמית הייתה למעשה היחידה, וכל השאר הוקמו ב־2022, ככה שהיא הייתה היחידה המאורגנת.
"נוסף על כך, שיעור ההצבעה היה נמוך ועמד על 33%. אנשים כבר מאבדים את האמון ולא חושבים שיצא משהו מהבחירות האלה. בניגוד אליהם, בזרמים 'דתיים' אומרים לאנשים לצאת להצביע ולכן הם גם זוכים ליותר קולות. ולמרות הכול, אין ספק שזה מעיד על זרם אסלאמיסטי שחזק מאוד בירדן".
מיליוני מהגרים, 20% אבטלה
מלבד התחזקות האסלאם הקיצוני, אחת הסוגיות שמטרידות את המשטר הירדני היא התסיסה בקרב האזרחים שעלולה בעתיד להתפתח להפיכה שתסכן את המשטר ואת האזור כולו. התסיסה הזאת קשורה כמובן ליחסים עם ישראל, אך יש לה גם לא מעט היבטים כלכליים.
כך למשל, ברבעון השני של השנה שיעור האבטלה בירדן היה 21.4%, לפי הפרסומים הרשמיים של המדינה. נוסף על כך, בעקבות המלחמה הצהיר שר התיירות והעתיקות מכרם אל־קייסי שהמלחמה מסבה אובדן הכנסות צפוי של כ־250 מיליון דולר לחודש. החוב ציבורי של ירדן עומד כיום על כ־56 מיליארד דולר.
"צריך לזכור שירדן היא מדינה שנאלצה לקלוט גלים של מהגרים מעיראק וסוריה, ו־3.5 מיליון פליטים גרים בה היום", מסביר ד"ר זלקוביץ'. "המצב הכלכלי הירוד בדרך כלל מוביל ליתר ביקורת כלפי הממשלה. לעתים הביקורת סביב נושאים כלכליים חוברת לביקורת על אופן ההתנהלות מול ישראל.
"אבל המשטר הירדני באופן כללי יודע לנהל את מערכות הפנים שלו בצורה חכמה. הם יודעים לחבר בין הסקטורים השונים שבונים את החברה הירדנית לצינורות הכלכליים החשובים של המשטר. חלק גדול מהשבטים הגדולים מתפרנס מהסקטור הציבורי הממשלתי. זה אמנם מייצר כלכלה לא יצרנית ומגדיל את הגירעון הלאומי, אבל זו תעודת ביטוח של המשטר".
"איראן לא סובלת את ירדן"
ובתוך המציאות הזו יש מי שמנסה לנצל הזדמנות. "המצב הכלכלי, הפריפריה הנכשלת, התשתיות ההרוסות - זו בדיוק הקרקע הפורייה של תנועות אסלאמיות", מסביר פרופ' יצחק.
מי שבמיוחד מנסה לבסס את נוכחותה ואת המיליציות שלה בשטח הירדני היא כמובן איראן. "לאורך עשרות שנים, מראשית המהפכה, המשטר האיראני חרת על דגלו לפגוע במשטרים המלוכנים החילוניים - סעודיה, ירדן, מצרים", אומר בני סבטי, חוקר איראן במכון INSS. "הוא פשוט לא סובל את הקיום של ירדן. גם ברמה הפילוסופית אומרים שם שזו מדינה מזויפת שהבריטים רצו להקים כדי ליצור חיץ בין ישראל לבין שאר מדינות ערב. הם מאמינים בכל מאודם שהכול קונספירציה ושצריך לפגוע בבית המלוכה. הרבה פעמים כשיש מרידות או הפגנות בירדן, הם מאוד תומכים".
בני סבטי / צילום: תמונה פרטית
מה הם היו רוצים לעשות שם? יש להם בכלל יכולת?
"הם היו רוצים לעשות הפיכה. יש על זה הרבה חומרים בפרסית - מאמרים, אמירות של חברי פרלמנט, אפילו המנהיג בזמנו היה מקלל את המלך חוסיין. באיראן אין סיכוי שאתה לא חש את העוינות כלפי ממלכת ירדן. היא לא יכולה לשבת בשקט מול ירדן, זה חקוק על דגלה.
"מכון המחקר האיראני ראסנה פרסם באפריל האחרון מסמך ובו הוא מתאר איך טהרן מנסה להכניס את השיעיות לתוך ירדן, להפוך את האזרחים מסונים לשיעים ולרתום אותם לאינטרסים שלהם. היא בונה מסגדים שיעיים בירדן. והכול ככה כתוב בגלוי - בכלל, מאז 7 באוקטובר יש איזה היבריס והאיראנים מרשים לעצמם להגיד דברים שלא שמעתי 30 שנה קודם בגלוי. הם במקום משיחי לגמרי.
"בסוף התעמולה היא הבסיס לכול. הם לא מתחילים מלהביא נשקים לאנשים ולהגיד להם לרוץ, הם מתחילים מהכשרת הלבבות. גם כשגדלתי באיראן, בתחילת המהפכה, הם עשו מחנות נוער בחינם, ולאט לאט טפטפו על ישראל וארה"ב. הם מאוד ייסודיים".
פרופ' יצחק מסביר שהניסיונות האלה נתקלים בדרך כלל בחומה בצורה. "החברה הירדנית מאוד מלוכדת וחזקה, והיא המדינה עם הריכוז הסוני הגדול ביותר בעולם. אין אפשרות לאיראן לנצל שם ואקום או כאוס שקיים. גם מבחינה פוליטית מוקיעים שם את השיעים".
ובכל זאת, סבטי מדגיש שבטהרן לא יוותרו. "האיראנים רצים לטווח ארוך, לא משנה כמה כישלונות יש בדרך. קחו למשל את ההעברות מסוריה - אנחנו נפציץ אותם מאות פעמים, אבל פעם אחת זה יצליח. אין להם גם שיקולים של כסף - באיראן יש כיום שבע־שמונה שעות של הפסקת חשמל ביום והם עדיין יעדיפו להשקיע במסגד בירדן".
מלבד עניין התעמולה יש גם ניסיונות פיזיים להתערב במדינה. "ירדן היא למעשה שטח הפקר של חוליות סמים וכלי נשק", מסביר ד"ר ברק. "מיליציות פרו־איראניות מבריחות סמים ונשק לירדן מסוריה, ומשם זה מגיע לגדה המערבית". הברחה אחת כזו, למשל, סוכלה לפני חודשיים בגבול, כאשר תצפיתניות זיהו שלושה חשודים שחצו את הגדר ובתיקם נמצאו עשרות רבות של אקדחים וכלי נשק. "יש גם השערות שחלק מהנשק נשאר בירדן כדי לשמש את הגורמים הקיצוניים ביום פקודה, לערער את היציבות של בית המלוכה ולהפוך את ירדן לעוד חזית אל מול ישראל.
ניסיון הברחת נשק מירדן שסוכל בשנה שעברה. בצה''ל מחזקים את הגבול / צילום: דוברות המשטרה
"צריך גם להזכיר את עניין החות'ים, שלפני כמה חודשים הגיעו להסכם שלפיו הם יוכלו לטוס מתימן לירדן כדי לבקר את האימאם שלהם שקבור בירדן. זה עדיין לא קרה בפועל, אבל יש כאן איום אמיתי על ישראל ועל הממלכה הירדנית. הם יכולים לנצל את הטיסות האלה כדי לבסס קשרים עם גורמים חתרניים בירדן, להיטמע באוכלוסייה האזרחית וגם לחצות את הגבול".
"הפתיע שהמחבל הצליח"
אלא שלמרות הזרמים החתרניים וההקצנה בקרב האזרחים הירדנים, אסור לשכוח שבפועל הממלכה ההאשמית היא פרטנרית של ישראל בשלל היבטים. הבולט שבהם בתקופה האחרונה היה הסיוע שלה ביירוט עשרות כטב"מים שעשו את דרכם מאיראן לכאן באפריל.
"בית המלוכה הירדני רואה את השלום עם ישראל כנכס אסטרטגי", מסביר ד"ר ברק. "ישראל לאורך ההיסטוריה סייעה לשמור על בית המלוכה באמצעות שיתוף פעולה. גם צריך לזכור שהוא מחויב להסכמים ביטחוניים עם ארה"ב - כמעט 4,000 חיילים אמריקאים נמצאים בירדן והם גם עוזרים לצבא שלה כלכלית".
"המלך עבדאללה השני מבין היטב את הבחירה האסטרטגית שאבא שלו עשה בשלום עם ישראל", מוסיף פרופ' קרסנה. "מבחינה ביטחונית הירדנים רואים באיראן ובחיזבאללה אויב, ככה שאנחנו רואים עין בעין. גם מבחינה כלכלית - ישראל מספקת לירדן גז, 70% מהחשמל מגיע מישראל, וגם חלקים נרחבים מהמים לשתייה. יש לירדנים תלות רבה בנו, גם בנושאי תשתית. אני חושב שגם רוב הירדנים לא יודעים כמה שיתופי הפעולה בין המדינות חזקים.
"צריך גם להגיד שהסכם השלום הזה הוא נכס אסטרטגי עבור ישראל וצריך לדאוג שאנחנו לא פוגעים בזה. הירדנים אף פעם לא סמכו על ביבי, זה לא סוד, אבל את הממשלה הנוכחית הם עוד יותר לא אוהבים לנוכח האג'נדה שלה בגדה ובהר הבית. הירדנים רואים חשיבות גבוהה לשליטה שלהם בהר הבית והם מרגישים שאנחנו מאתגרים אותם".
"כל עוד הממלכה ההאשמית שומרת על כוחה, ניתן לומר שירדן אינה מהווה איום ביטחוני כלפי מדינת ישראל", מוסיף ד"ר זלקוביץ'. "החשש של הירדנים היה העלייה של הימין הפוליטי־אידיאולוגי שחלקים ממנו דיברו על ירדן כמולדת הפלסטינית החלופית. אבל כל עוד ישראל דבקה בהסכמי העבר - שיתוף הפעולה ימשיך להתקיים".
ולמרות התחושה שהסכם השלום לא בסכנה, לפחות בעתיד הנראה לעין, יש נורות אזהרה בוהקות. קחו למשל את זהות המחבל משבוע שעבר - מאהר אל־ג'אזי, המשתייך לשבט אל־חוויטאת הבדואי. לאחר החזרת גופתו לירדן השבוע נערכה לו לוויה המונית שאף שודרה בשידור חי ברשת אלג'זירה.
"מדובר בשבט של רבע מיליון איש ממחוז מעאן שבדרום ירדן, ולאחר הפיגוע הם גם הוציאו כרוז שהביע תמיכה במחבל", אומר ד"ר ברק. "מה שמדאיג הוא שיש פה שבט שבדרך כלל נאמן לממלכה וכעת הוא מוציא כרוז שעומד בניגוד לאינטרס הירדני ולשלום עם ישראל. זה מעורר סימני שאלה. אני מודאג שיש קולות שיוצאים נגד ישראל, אפילו לא בקרב הגורמים האסלאמיסטים. אני מאמין שגם עכשיו נראה עוד ניסיונות לבצע פיגועים. אמנם כוחות הביטחון הירדניים מנטרים את הפעילות וחשוב להם לשמור על התדמית שלהם, אבל מאוד קשה למשטר להתמודד עם מה שקורה בממלכה".
כוחות ביטחון לאחר הפיגוע החודש. המחבל הגיע משבט שתומך במלך / צילום: Reuters, Saeed Qaq
"בגדול הירדנים יודעים לשמור על הגבולות שלהם", מסביר פרופ' קרסנה. "בנוגע לפיגוע האחרון - לא הפתיע אותי שמישהו רוצה לפגוע בנו, אבל כן הפתיע אותי שהמחבל הצליח לעבור את כל הבדיקות. זה מחדל. אבל צריך להגיד שבאופן כללי החברה הירדנית לא מאוד אלימה מבחינה טרוריסטית ולארגוני הביטחון יש שליטה לא רעה בשטח. גם באביב הערבי כמעט אף אחד לא נהרג. המשטר הירדני מושקע מאוד בלהבין את רחשי הציבור ולהוציא מהם את העוקץ".
גדר זה לא מספיק
ואכן, הסיפור הזה מעט מורכב. מצד אחד אזרחים שמקצינים, מצד שני משטר עם אינטרס לשמור על הסכם השלום, מצד שלישי התמודדות עם מצב כלכלי מורכב ומצד רביעי גורמים איראנים שמנסים לנצל את המצב. במציאות הזאת נשאלת השאלה איך מדינת ישראל מתמודדת עם הגבול הזה ואיך היא צריכה להתמודד איתו.
על פי הערכת גורמי ביטחון, שחשף בחודש שעבר העיתונאי קלמן ליבסקינד במעריב, מתחילת 2024 ועד לחודש יולי הסתננו לשטח ישראל יותר מ־4,000 אנשים מהשטח הירדני. רובם, ניתן להעריך, קשורים בעיקר להברחות ולפן הפלילי, אך ברור שחלקם גם משמשים להברחת נשק לגדה. ובכלל, אי אפשר שלא לתהות מה יקרה ביום שבו חוליות או מפגעים בודדים ינסו לנצל את הגדר הפרוצה לצורכי טרור ישיר.
מבחינת צה"ל, כחמישה גדודים נמצאים לאורך הגבול, ובשנה האחרונה, בעקבות האיומים השונים, עמלים בצבא על תגבור ההגנה. זאת באמצעות שיפור ההתרעה, מאמצי איסוף, הכנת עתודות שידעו לקפוץ ברגע האמת, תגבור כיתות הכוננות והמכשול בגדר. מכיוון שמדובר בגבול של 309 ק"מ, בצה"ל מאמינים שיותר מאשר להעביר גדודים נוספים לאזור, יש לחזק את אמצעי האיסוף הרלוונטיים. נוסף על כך, בימים אלה עובדים שם על הצבת אמצעים נוספים וחיזוק הפרצות. כל אלה אמורים להפוך את הגבול לבטוח יותר באופן משמעותי עד סוף השנה.
ובכל זאת, קשה לומר שאפשר לישון בשקט. "אני מודאג מאוד מפעילות הטרור בירדן וגם מההשראה של גורמים קיצוניים שם. יש כאן סכנת השראה מוחשית", אומר יוסי קופרווסר, בעברו ראש חטיבת המחקר באמ"ן וכיום חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ועמית במכון משגב. "כמו כן, מה שצריך להטריד אותנו הוא החשש מהאיום על היציבות בירדן והמאמצים של איראן לערער אותה. אם חמאס יצליח לצאת מהמערכה הזאת כשהוא יכול לטעון שידו על העליונה, זה יתורגם לעוד יותר איומים משמעותיים. צריך גם להבין שכל ההברחות מירדן מתורגמות בסופו של דבר לתופעת מחנות הפליטים ביהודה ושומרון".
יוסי קופרווסר / צילום: המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון
אם היית היום ראש חטיבת מחקר, על מה היית שם דגש בהקשר הזה?
"הייתי שם דגש על הכרעת חמאס, זו התרופה הכי טובה ליציבות בירדן. זה יסביר שחמאס נכשל והרעיון של 7 באוקטובר מסוכן לאינטרס הפלסטיני. אבל בלי קשר צריך לעשות ניתוח מחדש על המתרחש לאורך הגבולות".
ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח שיפעל לבניית מכשול שימנע הברחות בגבול המזרחי. זו לדעתך הדרך?
"זה בהחלט אחד הדברים שצריך לחשוב עליהם, אבל גם צריך לזכור שגדר בלי נוכחות צבאית פעילה היא לא מועילה. נתניהו אכן כיוון לשם, אבל בכל מקום שהוא מבקר הוא מצהיר הצהרות. צריך לבדוק איך זה מיושם בפועל.
"מה שכן אפשר וצריך לעשות הוא להשתדל לא להקשות על המשטר הירדני יותר. צריך לגלות זהירות בדברים הרגישים מבחינתו, כמו מדיניות ישראל בהר הבית".
כתבות
ני"ע
