מתי מחליפים את הנבחרת בשעת מלחמה? כשהיא מפסידה

טבען של מלחמות שהן מתארכות, מסתבכות, מגיעות למקומות לא מתוכננים ומצריכות לא רק שינויי כיוון אלא גם שינויי הנהגה. אבל זה לעולם לא קורה מסיבות טובות. נבחרת מנצחת אינה מוחלפת.

● סינוואר מתכונן ל"מלחמת התשה", והאם נתניהו נופל בפח של איראן
● "טרוריסטים בפאניקה": כך מסקרים בעולם את הפיצוצים בלבנון

בעימות הטלויזיה בין קמלה הריס לדונלד טראמפ, הריס ציטטה את בעלי הכהונות הבכירות ביותר במערכת הביטחון הלאומי של נשיאות טראמפ: ראש סגל הבית הלבן לשעבר (גנרל, שדרגתו גבוהה מרב-אלוף), שר הגנה לשעבר ויועץ לשעבר לביטחון לאומי.

כל השלושה הכריזו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי טראמפ אינו ראוי להיות נשיא. טראמפ לא אהב את הציטוט. כן, הוא פיטר אותם. "לא באופן נעים במיוחד. הם עשו דברים רעים, או מילאו תפקיד רע. אני פיטרתי אותם".

כמובן, עצם המלים "אתה מפוטר" (you’re fired), היו סימן ההיכר המפורסם והמכניס ביותר שלו בהיותו המארח בתוכנית הטלוויזיה 'המתמחה' (The Apprentice). טראמפ אהב גנרלים, אבל גם בז להם. הוא אמר למשל שהוא מיטיב לדעת יותר מן הגנרלים שלו איך לטפל בדאעש. הגנרלים חרקו שיניים בזוכרם שטראמפ השתמט פעם אחר פעם מגיוס למלחמת וייטנאם.

הוא לגלג על ג'ו ביידן שהוא מעולם לא פיטר איש. אפשר רק לנחש מה יעץ טראמפ לבני הזוג נתניהו, במועדון הגולף שלו בפלורידה בחודש יולי.

לקבל את הצבא בהשאלה

ההיסטוריה האמריקאית אינה משופעת בפיטורי מפקדים עליונים בזמן מלחמה. הפיטורים המפורסמים ביותר של מפקד בכיר מאוד באו ב-1862, בתחילת השנה השנייה של מלחמת האזרחים, כאשר הנשיא לינקולן הגיע למסקנה (וההיסטוריונים הסכימו איתו), שאין לצבאות הצפון שום סיכוי כל זמן שבראשם עומד גנרל ג'ון מקללן, קצין צעיר והססן, שהאמין תמיד כי כוחותיו עדיין אינם מוכנים.

"אם אין לך מה לעשות בצבא", אמר לו לינקולן על פי הסיפור, "האם אוכל לקבל אותו בהשאלה?". לינקולן פיטר את הגנרל מקץ שנה אחת של פיקוד. רק היורש של יורשו הצליח להוביל את הצפון לניצחון, שלוש שנים אחר כך. אגב, מקללן היה יריבו של לינקולן בבחירות לנשיאות ב-1864, והובס. יורש-יורשו של מקללן, גנרל גרנט, נבחר לנשיא ב-1868.

חילופי המשמרות המפורסמים ביותר של שתי המלחמות המפורסמות ביותר היו אלה של ממשלות בריטניה וצרפת, בעיצומן של מלחמת העולם הראשונה ושל מלחמת העולם השנייה. הם התרחשו על סף ייאוש. בשלושה מארבעת המקרים הם אומנם הצילו את המצב. פעם רביעית, בצרפת, הם קיבעו את ההתמוטטות.

לבריטניה, כמו לארה"ב (עד 1947), לא היה משרד מרכזי לענייני ביטחון ומלחמה. השר הצבאי הבכיר ביותר בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היה שר הצי, וינסטון צ'רצ'יל. הוא היה נועז, או בעצם הרפתקן, והוביל את בריטניה אל ניסיון הנחיתה הכושל והעקוב מדם בגליפולי, טורקיה, ב-1915.

הוא מעולם לא קיבל עליו את האחריות, אבל גליפולי נפקדה עליו, ועיכבה את התקדמותו, במשך 25 השנה הבאות. הוא פוטר מן הצי, והתנדב להיות מג"ד בחזית צרפת. בסופו של דבר, ראש הממשלה דייוויד לויד ג'ורג' החזיר אותו לממשלה כשר לענייני חימוש.

לויד ג'ורג' עצמו נעשה ראש הממשלה מכוח הפיכת חצר ב-1916, בשעה שדמה של בריטניה ניגר כמים בשדות פלנדריה, בלגיה. הוא עשה יד אחת עם האופוזיציה, כדי להיפטר מראש הממשלה הרברט אסקווית'. בזיכרונותיו הוא הסביר את ההבדל בין ראש ממשלה טוב לראש ממשלה מצוין בזמן מלחמה. אין זה מספיק שהוא ניחן "באומץ, בקור רוח ובשיקול דעת. עליו להיות גם בעל חזון, דמיון ויוזמה, ולהפגין כושר התמדה, בהתייעצות מתמדת… מה טוב אם הוא מבורך גם בכושר לנהל קרב גדול".

"הנמר" הצרפתי בכלובו

לויד ג'ורג' הוביל את בריטניה לניצחון, במחיר עצום. שמות הנופלים מכסים עד היום את הכתלים באוניברסיטאות היוקרה. היסטוריונים אמרו שטובי הדור נפלו בשדות הקרב, והורישו את בריטניה לבינוניים.

הצרפתים התלבטו בדילמה דומה. ב-1917 נפלה ממשלת קואליציה שברירית, והאיש החזק והבוטה ביותר של הפוליטיקה הצרפתית, ז'ורז' קלמנסו, אשר כונה "הנמר", התייצב בראש קבינט מלחמה. הוא ייצב את החזית, חיזק את רוח העם, ואפשר לצרפת לחכות לאמריקאים, שהכריעו את הכף כעבור שנה.

צ'רצ'יל כתב על עליית קלמנסו: "הוא נראה כמו חיית טרף, המתהלכת אנה ואנה בתוך כלובה". האנשים שבחוץ "עשו כמיטב יכולתם למנוע את עלייתו, אבל משעה שעלה, הם הרגישו שאין להם ברירה אלא לציית".

צ'רצ'יל עצמו הוחזר אל משרד הצי ב-1939, מייד לאחר שהיטלר פלש לפולין. ראש הממשלה שהחזיר אותו, צ'מברלין, נכנע לדרישת הציבור ללא חשק. תשעה חודשים אחר כך, צ'מברלין עצמו התפטר.

המפלגה השמרנית השלטת קיבלה את צ'רצ'יל ברגשות מעורבים, בעצם היום שבו הנאצים פלשו למערב אירופה. הוא היה איש רב-פגמים, אבל הוא הציל את בריטניה, ובעצם את המערב כולו.

בדיוק באותו הזמן, צרפת התמוטטה. המפקד העליון פוטר, וקודמו הוחזר מסוריה (אז בשלטון צרפת), כדי לנסות ולהציל את המולדת. הוא רק הצליח לשכנע את הפוליטיקאים לבקש את רחמי היטלר.

הרפובליקה הרומאית העתיקה נהגה למנות דיקטטורים בזמן מלחמה, אבל הגבילה את תקופת הפיקוד שלהם על הצבא לשישה חודשים. הסידור הזה עבד לא רע במשך מאות שנים, עד שגנרל שאפתן אחד, יוליוס קיסר, גילה שאין כל צורך לציית לחוקי הסנאט, והרפובליקה נפלה.

סמכויות כמעט רודניות

מייסדי הרפובליקה האמריקאית למדו את ההיסטוריה הרומאית. בניגוד לרושם של זמננו, כהונת הנשיא שהם יצרו לא נועדה להיות חזקה. "המפקד העליון של הכוחות המזוינים" היה תואר ריק בימי שלום, מפני שלא היה לאמריקה צבא של ממש. בימי מלחמה, כאשר הוקם צבא, הצטברו סמכויות כמעט רודניות בידי הנשיא.

טדי רוזוולט, ראשון נשיאי המאה ה-20, הצטער עד אחרון ימיו שניטל ממנו הסיכוי להיחשב ל"נשיא גדול", בהיעדר מלחמה בזמן כהונתו. במקום לכבוש יבשת הוא נאלץ להסתפק בהקמת פארקים לאומיים.

דודנו הרחוק, פרנקלין רוזוולט, היה המפקד העליון של הכוחות המזוינים בזמן המלחמה הגדולה מכולן, מלחמת העולם השנייה. ב-14 ביולי 1942 הוא השיב בכתב על המלצת הגנרלים והאדמירלים שלו להעדיף את הבסת יפן על פני הבסת גרמניה. תשובתו, בכתב יד, מוצגת בארכיון של הספרייה הקרויה על שמו.

אורכה הוא בערך 70 מילה. הוא קרא, הוא חשב, והנה תשובתו: "לא מאושר לפי שעה".

בתנופת קולמוס, רוזוולט העמיד את קציניו במקומם, הכפיף אותם לרצונו, ושינה את מהלך ההיסטוריה. הם צייתו לו, אולי מפני שעדיין לא היו טלגרם וטיקטוק.