האם עורך דין שערך צוואה יכול גם לייצג את המתנגדים לביצועה?

הכותבת היא  שותפה במשרד פירון, מנהלת תחום דיני משפחה

סיפור מוזר התגלגל לפתחו של בית המשפט המחוזי, כערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לפסול עורך דין מלייצג מתנגדים לצוואה, שהוא עצמו ערך מספר שנים קודם לכן. 

● פרשנות | ואף מילה על מס ירושה: מה נותר מחוץ לגזירות של האוצר
● צוואה מודפסת של עשרות מיליונים שונתה בכתב יד. מה קבע בית המשפט?

המנוחה, שהלכה לעולמה בשנת 2019, ערכה צוואה אצל עורך הדין בשנת 2014. יחד עם עורך הדין חתם על הצוואה עד נוסף, אולם הוא הלך בינתיים לעולמו, ולכן העד היחיד שיכול כיום לענות על שאלות בקשר לנסיבות עריכת הצוואה, מצבה של המנוחה באותה עת וכיוצ"ב, הוא עורך הדין.

לאחר שהמוטבים בצוואה הגישו בקשה לקיומה, יורשים פוטנציאליים שהודרו ממנה הגישו התנגדות, כשהם מיוצגים על-ידי לא אחר מעורך הדין שערך אותה. בכתב ההתנגדות טענו המתנגדים כי הצוואה נערכה במעורבות בלתי חוקית של הזוכים והשפעה בלתי הוגנת שהפעילו על המנוחה.

עורך הדין טען כי הוא לא רואה כל סתירה בין מעמדו כעד, שאישר כי הצוואה תקינה, לבין ייצוגו את מי שמבקשים לפסול את הצוואה כבלתי תקינה. לטענת עורך הדין, המשמעות של אישורו היא רק שהצוואה תקינה מבחינה צורנית (כוללת תאריך, חתימה ואישור שני עדים) - ואילו טענות המתנגדים נוגעות לנסיבות עריכת הצוואה, ולא לצורתה.

יש לומר כי מדובר בטענה תמוהה ביותר. עורך הדין שאישר את הצוואה, חתם על גביה שהוא מאשר כי המנוחה חתמה על הצוואה בנוכחותו "מרצונה הטוב והחופשי, ללא לחץ, אונס, כורח ו/או השפעה בלתי הוגנת"  - וכעת טוען את היפוכם של דברים בשם מרשיו.

לא ניתן להבין גם את טענתו של עורך הדין, לפיה הוא ממילא לא מתכוון להעיד מטעם המתנגדים במשפט. בהיותו העד היחיד שנכח בעת עריכת הצוואה וחתימתה, בוודאי שהוא יזומן להחקר כעד בפני בית המשפט - אם לא מרצון המתנגדים, אז לבקשת הזוכים בצוואה.

כללי האתיקה של הלשכה

כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין קובעים כי עורך דין לא ייצג אדם בהליכים משפטיים, אם הוא צפוי לשמש כעד באותם הליכים, וההיגיון של כלל זה הוסבר בפסיקה בכך שבכובעו כעד, עורך דין חייב לומר את האמת - אולם בכובעו כעורך דין, אסור לו לומר דברים שנוגדים את האינטרס של הלקוח שלו, והוא אף מעלה טענות מטעם מרשו גם אם אינו מאמין בנכונותן, ובלבד שהוא לא יודע בוודאות שאינן נכונות.

הערבוב בין שני התפקידים מציב את עורך הדין בהכרח בניגוד עניינים והופך אותו לעד בלתי אמין.

בית המשפט הגיע לאותה תוצאה, של פסילת עורך הצוואה מלייצג את המתנגדים לה, תוך שימוש בכלל אחר מתוך כללי האתיקה החלים על עורכי דין, ובו נקבע כי "עורך דין שערך מסמך או השתתף בעריכתו, או שטיפל בעסקה או שהשתתף בטיפול בה, לא יטען לאחר מכן נגד כשרות המסמך או העסקה, ולא ייצג אדם שעניינו מחייב, באופן סביר, טענה כאמור".

לכלל זה ניתנה בעבר פרשנות רחבה מאוד, במסגרתה גם אם עורך דין שיתף פעולה עם עריכה או אישור מסמך בנסיבות לא כשרות, חזר בו ורוצה להתוודות על האמת - הוא אינו רשאי לעשות כן.

בהתחשב בעובדה שבישראל יש קרוב ל-100 אלף עורכי דין, קשה להבין את ההתעקשות של המתנגדים להיות מיוצגים דווקא על-ידי עורך הצוואה - אלא אם המטרה היא למנוע מאותו עורך דין מלהעיד במשפט, הימנעות שממילא תוחזק נגדם.

בסופו של יום, באיזון האינטרסים בין הפגיעה בפרנסתו של עורך הדין, שתימנע ממנו הזכות לייצג בתיק; הפגיעה בזכות של המתנגדים לשכור את שירותיו של מי שהם חפצים; לבין הפגיעה באינטרס של מבקשי קיום הצוואה לקבל את יומם; והאינטרס של בית המשפט להגיע לחקר האמת - התוצאה היא ברורה וצודקת.