התמודדות שורדי הנובה: הסם שהחמיר את הטראומה

4,000 חוגגים השתתפו בפסטיבל נובה ב־7.10.2023. מתוכם נרצחו 383 איש, ו־ 44 נחטפו. הניצולים מהמסיבה הפכו בעל כורחם למשתתפים באחד הניסויים הגדולים שנעשו עד היום בהתמודדות עם טראומה שנחוותה תחת השפעת חומרים פסיכואקטיביים.

● רגע לפני הנובל: החוקרים שעולם המדע מהמר עליהם 
● אוכלות 6,000 עכברים בעונה: החוקר שגייס תנשמות לעזרת חקלאי האזור חושש עכשיו לגורלן 

כשבועיים לאחר הטבח, פתח בית החולים שיבא קליניקה לטיפול חירום בניצולי המסיבה. הפונים התבקשו למלא שאלונים והופנו להמשך טיפול בהתאם לרצונם. זמן מה לאחר מכן, הוצע למשתתפים ללא עבר נפשי או טראומה פיזית מהאירוע שהשאלונים שמילאו יועברו למחקר הבוחן את השפעת הסמים על תגובתם הרגשית לאירועים. שאלונים של 123 נבדקים הועברו, מהם 71 היו תחת השפעה של חומר פסיכואקטיבי כלשהו כשהחלה מתקפת חמאס - LSD, MDMA, קנאביס, MMC ואלכוהול. רבים מהם תחת השפעה של יותר מחומר אחד.

לאחרונה פורסמו ממצאי המחקר בכתב העת הרפואי World Psychiatry. עולה ממנו שכלל המשתתפים שהשתמשו בסמים פסיכואקטיביים היו במצב רע יותר ממי שלא השתמשו בסמים, בניגוד לממצאים שעלו במחקרים אחרים ולפיהם החוויה הפסיכואקטיבית הקלה את הטראומה. "במחקר שלנו לא מצאנו את זה", אומרת לגלובס פרופ' חגית כהן מאוניברסיטת בן גוריון, שהייתה ממובילי המחקר, לצד פרופ' יוסף זוהר מהמרכז לפוסט־טראומה בשיבא.

 פרופ' חגית כהן / צילום: דני מכליס-אוניברסיטת בן גוריון

הממצא שהפתיע את החוקרים

אבל דווקא זה לא היה הממצא המפתיע. החוקרים גילו שבעוד ששימוש בסמים פסיכואקטיביים העלה רק במעט את ציוני הנבדקים בחלק ממדדי התגובה השלילית לטראומה, אלכוהול העלה את הציונים במדדים רבים באופן מובהק. צריכת אלכוהול לפני האירוע העלתה את הסיכון להתפתחות של תסמינים דיכאוניים אחריו ואת החומרה שלהם. אלכוהול העלה גם את הסיכון למחשבות חודרניות ואת הסיכון לדריכות יתר וחרדה, כולם תסמינים המנבאים הופעה של תסמונת פוסט־טראומטית.

מדד נוסף שהיה גבוה אצל צורכי האלכוהול היה דיווח עצמי על דיסוציאציה תוך כדי האירוע, כלומר, תחושת ניתוק המאופיינת במשפטים כמו "הרגשתי שאני לא באמת נמצא שם", "הרגשתי שזה לא אמיתי". עיבוד סטטיסטי נוסף של הנתונים מצא שדיסוציאציה היא משתנה שמסביר את יתר המשתנים, כלומר, אצל מי שצרכו אלכוהול ולא חוו דיסוציאציה, לא היה הבדל משמעותי בעומק הטראומה לעומת הקבוצה שלא השתמשה בסמים. לעומת זאת, מי שצרכו אכוהול וכנראה בעקבות זאת חוו דיסוציאציה מוגברת, היו במצב קשה יותר מבחינת השפעת הטראומה.

האם דיסוציאציה, ניתוק מהאירוע, אינה מנגנון הגנה?
"כך חשבו פעם, אך היום אנחנו יודעים שדיסוציאציה בזמן האירוע מחמירה את המצב, וכך עולה גם מהמחקר הזה. אנחנו היום ממליצים לאנשים שעברו טראומה לא לקחת מיד אחר כך כדור הרגעה, לא ללכת אחרי כן לישון, אלא דווקא להיות פעילים, לדלל מיד את הזיכרון הטראומטי בזיכרון אחר. ואנחנו יודעים שלפעמים אנשים אחרי אירוע טראומטי ילכו הביתה ודבר ראשון ינסו להטביע את התודעה שלהם באלכוהול. המחקר הזה מרמז שזה הדבר האחרון שכדאי להם לעשות".

גורם שמחמיר אירועי טראומה

כהן מודאגת מאוד מהממצאים. "אלכוהול הוא סם חוקי ופופולרי, ולכן אנחנו עלולים לראות אותו משפיע במקרים רבים של טראומה. לא רק זאת, צריכת אלכוהול יכולה לעתים לא נדירות להתרחש לפני תאונת דרכים, לפני קטטה או לפני אונס, ולהיות לא רק גורם המאפשר את האירועים הללו, אלא גם גורם שמחמיר אותם".

בימים אלה, מתחילה כהן מחקר נוסף, שיבחן בבעלי חיים כיצד אלכוהול משפיע על התמודדות עם טראומה.

למרות התוצאות שהראו שגם סמים פסיכדליים שניטלו תוך כדי האירוע החמירו מעט את המצב, כהן לא שוללת את האפשרות שהנפגעים יוכלו להיעזר בטיפול בחומרים כאלה בתהליך הריפוי שלהם. "מחקרים מראים שטיפול משולב של חומרים פסיכדליים וטיפול פסיכולוגי יכול להועיל למתמודדים עם טראומה. זה כנראה מצב שונה מאשר לעבור את האירוע עצמו תחת השפעה".