אין גבול לחוצפה: המילואימניקים משלמים פעמיים על אובדן ההכנסות

בחודשים האחרונים קיבלו אלפים מהם דרישות כי יחזירו סכומים שקיבלו כתגמולי ביטוח לאומי עבור שירות המילואים שלהם בשלושת חודשי המלחמה הראשונים. הסיבה לדרישת ההחזר: הירידה בהכנסות שלהם בשנת 2023, שבעקבותיה התעדכן למטה רטרואקטיבית הסכום שהיה מגיע להם מהמדינה, הנגזר מאותן הכנסות. אלא שההכנסות האלה נחתכו כי הם היו במילואים באותו זמן, ולא בעסק שלהם.

הבעיה הקיימת בחוק, הבוחנת הכנסות רטרואקטיבית, עלולה לפגוע במשרתי המילואים גם בחישוב לשנת 2024, שכן רבים מהם עדיין בשירות מילואים ועסקיהם לא קיבלו הזדמנות להתאושש.

בביטוח לאומי ניסחו כבר בראשית השנה הצעת חוק שתפתור אותה, תנטרל את הירידה בהכנסות בשל שירות המילואים ותבטל את כל דרישות החזרי החוב. ואולם, זה חודשים ארוכים שהצעת החוק מעלה אבק, שכן אגף התקציבים באוצר חוסם אותה. לטענת האוצר, אין צורך בחקיקה מכיוון שקרן הסיוע למשרתי המילואים של משרד הביטחון מפצה אותם בנושא.

ואולם, מומחי מיסוי וביטוח לאומי, ואותם עצמאים, טוענים כי גם קרן הסיוע וגם המענקים מקרן הפיצויים ברשות המסים לא מכסים את ההפסדים שגרם שירות המילואים הממושך. "אגף התקציבים טועה. הפיצוי שקיבלנו מול ההפסדים הכספיים המוחשיים שלנו בתוספת כל מה שנתנו למדינה במלחמה הזאת זה לעג לרש. זה ניסיון לחלוב עוד קצת את הפרה", אומר ולדי דבוייריס, רופא שיניים ובעל עסק לייעוץ לגבי פיתוח מוצרים בתחום, שחייב למדינה החזרים של 23.5 אלף שקל. "אני לא מתכוון לשלם את זה מרצוני. מבחינתי שיבואו ויעקלו לי דברים", אמר לגלובס.

לגלובס נודע כי נקבעו פגישות נוספות בין האוצר לביטוח הלאומי ולנציגי המילואימניקים על מנת לדון בסוגיה. באוצר מתעקשים שאין לתקן את החוק, אך יש פה הזדמנות לתיקון לא רק שלו, אלא של היחס לאותם אנשים ששמים את העסקים שלהם ואת החיים שלהם בצד כדי להגן על המדינה.

אלה לוי‏־וינריב

ישראל היא מדינה ריכוזית מאוד ביחס לשאר חברות ה-OECD, וכמעט כל הכוח הכלכלי נמצא בידי הממשלה ולא הרשויות המקומיות.

ההצעות כעת כוללות מספר רפורמות קטנות, שנועדו לאפשר לרשויות לבצע פיתוח כלכלי בעצמן, בלי אישור מגבוה: להשכיר קרקעות, לגבות ארנונה ממבנים שלא בשימוש וליצור עוד פרויקטים עם המגזר הפרטי.

השינוי הגדול ביותר, והמאתגר ביותר פוליטית, הוא האפשרות להעלאת ארנונה למגורים ב-5% בשנה מעל הנוסחה הקבועה בחוק, המבוססת על מדד המחירים לצרכן והשכר במגזר הציבורי. כיום, הארנונה היא גירעונית, כלומר: כל תושב חדש עולה לעירייה יותר מאשר הוא משלם במס עירוני. זה מתמרץ את העיריות למנוע בנייה למגורים ולקדם תוספת של עסקים, שמשפרים את המאזן התקציבי. אנחנו משלמים על זה פי כמה במחירי הדיור. זה מה שהצעד הזה בא לשנות, גם אם באופן חלקי.

אך יש בממשלה מי שלא רוצים שהגבינה תזוז. רק בליל ה-31 באוקטובר, אז אמורים לאשר את תקציב המדינה, נדע אם הרשויות המקומיות יוכלו לדאוג לתושביהן כראות עיניהן. ההצעות הן צעד בכיוון הנכון, כלכלית וגם ערכית, כי אי אפשר לנהל "מגבוה" מדינה מגוונת כמו ישראל. כעת, הכדור במגרש של הממשלה.

עם כל הבעיות בתקציב 2025 המתוכנן, יש בו קרן אור של ממש: הרחבת האוטונומיה התקציבית של הרשויות המקומיות. זהו מהלך מבורך של ביזור הסמכויות קרוב יותר לאזרחים.

ישראל היא מדינה ריכוזית מאוד ביחס לשאר חברות ה-OECD, וכמעט כל הכוח הכלכלי נמצא בידי הממשלה ולא הרשויות המקומיות.

ההצעות כעת כוללות מספר רפורמות קטנות, שנועדו לאפשר לרשויות לבצע פיתוח כלכלי בעצמן, בלי אישור מגבוה: להשכיר קרקעות, לגבות ארנונה ממבנים שלא בשימוש וליצור עוד פרויקטים עם המגזר הפרטי.

השינוי הגדול ביותר, והמאתגר ביותר פוליטית, הוא האפשרות להעלאת ארנונה למגורים ב-5% בשנה מעל הנוסחה הקבועה בחוק, המבוססת על מדד המחירים לצרכן והשכר במגזר הציבורי. כיום, הארנונה היא גירעונית, כלומר: כל תושב חדש עולה לעירייה יותר מאשר הוא משלם במס עירוני. זה מתמרץ את העיריות למנוע בנייה למגורים ולקדם תוספת של עסקים, שמשפרים את המאזן התקציבי. אנחנו משלמים על זה פי כמה במחירי הדיור. זה מה שהצעד הזה בא לשנות, גם אם באופן חלקי.

אך יש בממשלה מי שלא רוצים שהגבינה תזוז. רק בליל ה-31 באוקטובר, אז אמורים לאשר את תקציב המדינה, נדע אם הרשויות המקומיות יוכלו לדאוג לתושביהן כראות עיניהן. ההצעות הן צעד בכיוון הנכון, כלכלית וגם ערכית, כי אי אפשר לנהל "מגבוה" מדינה מגוונת כמו ישראל. כעת, הכדור במגרש של הממשלה.

עידן ארץ

היה זה לאחר ששרים האשימו את הייעוץ המשפטי, ללא ביסוס, כי הוא מונע הפצה של תיעודי זוועות מה-7 באוקטובר. ראש הממשלה נתניהו אף צוטט כאומר: "אנחנו נפיץ את זה. נראה אתכם עוצרים אותנו". לאחר שעזבה את הישיבה הבהירה היועמ"שית בהודעה מטעמה, כי הטענה שהעלו השרים "שקרית" ו"כוזבת".

התרגלנו כבר להאשמות שווא שמטיחים שרי הממשלה בשומרי הסף, ובראשם היועמ"שית. אך התגובה של בהרב-מיארה ראויה לציון כי היא הבהירה את מה שאמור היה להיות מובן מאליו: לא חייבים להשלים עם שקרים ועם דה-לגיטימציה. הבחירה לעזוב את הישיבה, כמו גם ההחלטה לקרוא לילד בשמו ולהצהיר כי מדובר בשקר וכזב - אלה הוכיחו כי האמת היא גם אופציה. עדיין.

 היועצת המשפטית לממשלה, עו''ד גלי בהרב־מיארה / צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

זה דרמטי, כי דומה שבשיח הציבורי שלנו הכל עובר נירמול והכשרה. שקרים נתפסים כדעה לגיטימית, דברי הסתה נחשבים ל"מגוון קולות", ומי שמסרב להשלים איתם במהלך ישיבה או פאנל באולפן מתואר כמי שמבקש להשתיק אחרים. בהרב מיארה הציבה לכך גבול.

כעת נותר רק לקוות, כי הקו הנחוש הזה יקרין על כל שומרי הסף. אנשי הייעוץ המשפטי, הנתונים דרך קבע להתקפות בישיבות הממשלה והוועדות בכנסת, מעדיפים לא אחת להחריש ולהימנע מעימותים. התנהלות היועמ"שית השבוע צריכה לסמן להם, כי הגיע הזמן לאמץ נורמה חדשה.

עמירם גיל