מנכ"ל רפאל לשעבר חושף למה קרן הלייזר ליירוט רקטות מתעכבת

במאי 2023 נפגש יחיא סינוואר עם הנהגת חמאס וסגר איתה את הפרטים האחרונים לקראת המתקפה נגד ישראל. על פי הניו יורק טיימס, אחד הדברים שעלו באותה הפגישה הייתה שאלת העיתוי. יום כיפור היה על הפרק, גם שמחת תורה כמובן, אך דבר אחד היה ברור - המתקפה הזאת צריכה לצאת לפועל עד סוף 2023. הסיבה? ישראל מפתחת מערכת לייזר חדשה שעשויה ליירט ולנטרל את פגיעת הרקטות של חמאס.

בדיעבד, מתברר שלארגון הטרור היה הרבה יותר זמן משחשב. גם כיום, אחרי יותר משנה, ולמרות ניסיון להאיץ את הפיתוח, מערכת מגן אור לא מבצעית. אלא שלא רק חמאס טעה בהערכות שלו - לאורך השנים לא מעט גורמים ישראליים פיזרו הבטחות והערכות רבות על המערכת, הבטחות שבדיעבד התבררו כמנותקות מהמציאות.

● ראיון | 21 בתים בארבע שנים: העיתונאית האיראנית שהפכה ליעד חיסול של משמרות המהפכה 
● מנתח פלסטי, ראפר ויהודי דתי: הכירו את ד"ר מיאמי 
● WSJ | מאחורי הרבה נשים חזקות בוול סטריט עומד עקר בית מסור 

"ברפאל מעריכים שהמערכת תוכל להיות מבצעית בתוך כשנתיים", נכתב באתר כלכליסט ב-2014. ארבע שנים חלפו, המערכת עדיין לא הפכה למבצעית, אך לפחות קיבלנו הבטחה נוספת. "בתוך שנה ישראל תוכל להפעיל מערכת ליירוט רקטות באמצעות לייזר", אמר פרופ' יצחק בן ישראל בראיון ב־2018. הוא התנה זאת בתקציבים המתאימים, אך ספק אם היה מאמין ששבע שנים לאחר מכן עדיין נדבר על הסוגיה.

בפועל עד שנת 2014 ערכה רפאל כמה ניסויים מוצלחים בלייזר, אבל רק כעבור שש שנים הודיע משרד הביטחון על יכולת יירוט מוכחת בעזרתו. בתחילת 2020 נמסר מהמשרד כי רפאל ואלביט יפעלו בצוותא במטרה שמערכות הלייזר יוצבו בגבול עזה עד תום אותה השנה.

בפברואר 2022 הצטרף לחגיגת ההבטחות גם ראש הממשלה דאז נפתלי בנט. "בתוך כשנה נכניס לפעולה מערכת יירוט בלייזר", אמר בכנס הבינלאומי השנתי ה-15 של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). אגב, במקרה הזה גורמי ביטחון טענו שהוא זורה חול בעיני הציבור וכי זה ייקח שלוש שנים לפחות. יש לציין כי בחוזה להצטיידות שסיפק משרד הביטחון נכלל סעיף אספקה שהצביע רק על 2025.

והנה השבוע, בשעה טובה, הודיעו משרד הביטחון, רפאל ואלביט על עסקה גדולה במיוחד, בהיקף 2 מיליארד שקל, להרחבת ההצטיידות במערכת ההגנה באמצעות לייזר מגן אור. הפעם אמר מנכ"ל המשרד אלוף (במיל') אייל זמיר שהמערכת תהפוך למבצעית בעוד שנה (כפי שאמר יו"ר רפאל יובל שטייניץ בתחילת אוקטובר). לא בטוח שכבר אפשר להאמין להבטחות, אבל גם אם זה נכון - ברור שהתהליך הזה לוקח זמן. הרבה זמן. אולי יותר מדי זמן.

משך זמן סביר או בעיית תקציבים?

אז מי אשם בעיכובים? נתחיל דווקא במי שחושב שאין כאן בהכרח אשמים. "מפתחים את המערכת הזאת במשך 20-15 שנה, כי יש המון אילוצים וחסמים טכנולוגיים", אומר תא"ל (במיל') צביקה חיימוביץ', לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית. "מהניסיון שלי אין קיצורי דרך. עבור מערכת שמביאה יכולות חדשות זה משך זמן סביר, שהרי זה לא מוצר מדף שמשפרים אותו". חיימוביץ' אף מפנה זרקור לתהליכים שעבר ענף הלייזר. אחד הביטויים לכך הוא מערכת נאוטילוס שניסו ארה"ב וישראל לפתח יחד בעשור הראשון של המאה בהובלת נורת'רופ גראמן - על בסיס לייזר כימי. זו נגנזה בשנת 2007.

לדבריו, המלחמה שמתרחשת עכשיו היא בהחלט זרז. "היא מאפשרת לעשות ניסויים. מעמידים אב־טיפוס בשטח, מציבים את המערכת, משייפים ומקצרים תהליכים - מניסויי פיתוח ועד להוכחת יכולות".

 פריסת מגן אור ניידת. גשם, אובך וערפל הופכים את המערכת לפחות אפקטיבית / צילום: דוברות משרד הביטחון

ולמרות שחיימוביץ' טוען שמדובר בזמן סביר, יש מי שחושב אחרת. "כבר בשנת 2009 ביצענו יירוט בלייזר של מרגמה 60 מ"מ", מספר אלוף (במיל') ידידיה יערי, לשעבר מפקד חיל הים, שכיהן כמנכ"ל רפאל בשנים 2016-2004. אותו ניסוי התבצע כשנתיים לאחר שמשרד הביטחון פנה לחברות הביטחוניות בבקשה לבחינת פתרונות להתמודדות עם הרקטות של חמאס. אם שואלים את יערי, הסיבה לעיכובים טמונה במפא"ת שבמשרד הביטחון. "כבר אז הייתה טכנולוגיה שאפשרה לחבר שתי אלומות לייזר על מטרה בקוטר חצי מטבע. עם זאת, הפיתוח לא נמשך בעיקר בגלל שלא הייתה לזה תמיכה מסיבית מצד מפא"ת, שהיה עסוק בדברים אחרים".

למעשה, מאז הניסוי שהובילה רפאל תחת יערי סבל קידום הלייזר מאתגרים מקצועיים וכלכליים. בצד המקצועי היה קושי ליצור מערכת כמו מגן אור - חסרת תקדים בקנה מידה בינלאומי - בשל בעיות קירור, הולכה ושמירה על מיקוד הלייזר. בצד הכלכלי תקציב הביטחון הלך ופחת והשפיע על המו"פ. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מ־2009 ועד 2020 שיעור תקציב הביטחון מתוך התוצר פחת בהדרגה מ־5.2% ל־4.5%.

נוסף לתקציב יש לבחון את שיטת פיצול הסמכויות שבפיתוח המערכת. במגן אור לוקחים חלק רפאל (שאמונה על ראש המיירט), אלביט (שאחראית על הקרן) ולוקהיד מרטין האמריקאית. אמנם זה אינטרס של משרד הביטחון, שלא כל מנופי הלחץ יהיו על חברה אחת, והשיטה הזאת משתקפת גם במערכות אחרות דוגמת חץ 3, אך עדיין אפשר להניח שהסמכויות המרובות לא תורמות לקיצור הזמנים.

אגב, רפאל לא מעוניינת להישאר תלויה באלביט בתחום הלייזר לאורך זמן, ועל כן היא מפתחת את מערכת Lite Beam, שכבר הגיע לשלב מדגים. זו מערכת עם הספק קטן יותר, של כעשרה קילו־ואט, לעומת 100 קילו־ואט של מגן אור. "שילוב הזרועות בעייתי עבורה", אומר גורם המעורה בפרטים.

יתרה מכך, יש מי שרומז שלרפאל אינטרס לעכב את פיתוח מגן אור, כי המערכת צפויה לפגוע לה בהכנסות. "ההפעלה של הלייזר זולה מאוד", אומר בכיר בתעשיות הביטחוניות.

כמה זולה? ארבעה חודשים לאחר נאומו ב־INSS ב־2022 אמר ראש הממשלה דאז נפתלי בנט על מגן אור: "אנחנו נשקיע שני דולרים של עלות החשמל ביירוט רקטה". כלומר, במקום כ־30 אלף דולר ליירוט כיפת ברזל - שני דולרים. אפשר, אם כן, להבין את החשש של רפאל מפגיעה בהכנסות, אך "לא נותרה ברירה", אומר אותו גורם בתעשיות הביטחונית. "האויב מתקדם, לומד בעצמו את המערכות ואת המכ"מים. זה מאבק שלעולם לא נגמר".

למרות העלויות הנמוכות יש לציין שהתהליך עצמו דווקא יקר. "יריית הלייזר זולה אבל הפיתוח והבנייה יקרים מאוד", מסביר אלוף (במיל') אילן בירן, שכיהן כמנכ"ל משרד הביטחון בשנים 1999-1996 וכיו"ר רפאל בשנים 2013-2007. "לפעמים אפשר לקצר זמנים, אבל זה אתגר ענק. לעתים בלתי פתיר. תמיד אפשר יהיה להגיד שניתן היה להקדים, אולם השאלה אם הטכנולוגיה הייתה מוכנה. הטכנולוגיה הישראלית היא שהביאה לפריצת דרך".

בירן אף מציין כי כבר בשנות התשעים הוא נתקל במערכות לייזר. "לייזר כימי היה כבר אז, אלה היו קרונות על גבי קרונות שהיו מכסים 2 ק"מ, אבל זה לא עוזר אם צריך לפרוס מערכת בכל 2 ק"מ. המילה לייזר היא גנרית, השאלה היא איזו מערכת מייצרים ולאילו איומים היא מקנה מענה. זה סיפור מורכב ומאתגר, כשבכל הגלובוס לא רואים מערכות רבות שכאלה".

למרות התקוות: השימוש בלייזר מלא בחסרונות

ואחרי הכול, בהסתייגות הנצרכת, סביר שבשנים הקרובות נראה את המערכת הזאת מבצעית. כאן המקום לציין שלמרות התקוות שאנו תולים בו, שימוש בלייזר גם רווי בחסרונות ובאתגרים. ראשית, האיום על הסביבה: בניגוד למערכות כמו כיפת ברזל, שמגיעות עד לגובה מסוים ונעצרות, הלייזר נורה בקו ישר ומשפיע על המרחב האווירי. "זה לא מסלול בליסטי, אלא קו ישר. אם הוא פוגע במטוס נוסעים או מטוס קרב - הוא עלול לגרום נזק", מסביר ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומומחה לטכנולוגיות לייזרים, אלקטרו-אופטיקה וסנסורים. "אסור שתהיה במרחב תנועה אווירית אזרחית או תנועת כלי טיס ידידותיים. גוף מטוס הוא קל ולא מפלדה מוקשחת, ועל כן רצוי שלא יהיה באזור".

 כיפת ברזל. 30 אלף דולר ליירוט, לעומת שני דולרים במגן אור / צילום: ap, Baz Ratner

נוסף על כך, כיפת ברזל בעלת טווח פגיעה של 40 ק"מ, ואילו מגן אור - עשרה ק"מ בלבד. על פי התכנון, שתי המערכות צפויות להימצא באותו מרחב, כשבעת זיהוי האיום תיבחר זו שתופעל. עם זאת, ד"ר קליסקי מציין כי גם בתנאים מיטביים הלייזר מתחיל להיחלש כבר אחרי ארבעה-חמישה ק"מ. "החיסרון העיקרי של לייזר הוא עבירות. כשמציבים אותו בקרקע, יש מולקולות מים וגזים באטמוספירה, שבולעים חלק גדול מהלייזר".

מגרעות נוספות הן עבודת הלייזר על בסיס חימום המטרה. קרי, בזמן שכיפת ברזל מתפוצצת סמוך לאיום ומנטרלת אותו, מערכת הגנה בלייזר נדרשת לזמן שהייה על המטרה שעשוי להימשך שלוש עד שבע שניות. מלבד זאת, לייזר עובד בטור ולפי מטרה. המשמעות היא שאם משוגר מטח רקטות או נחיל כטב"מים, נדרש מספר מערכות שווה למספר האיומים בו זמנית.

"גם אם אפשר לפצל את הקרן", אומר ד"ר קליסקי, "מחלישים את האנרגיה. אם מדובר במטרות כמו כטב"מים, ייתכן שניתן לקחת קרן גדולה, אבל זה לא בוודאות אפקטיבי. נוסף על כך, התנאים הסביבתיים משפיעים: גשם, אובך, ערפל ועשן בשדה הקרב הופכים את זה לפחות אפקטיבי, משום שיותר אור נבלע ולא מגיע למטרה".

האם יש לאויב יכולת ליצור איום שפחות רגיש ללייזר?
"תלוי מה רמת בליעת האור של המטרה. יכול להיות שהיא תהיה עשויה מחומר שלא יבלע את כל הלייזר. כך למשל, חומר שחור לחלוטין בולע, אך יכול להיות חומר מבריק שמשיב את הקרינה. היעילות תלויה גם בחומר מעטפת הטיל. ככל שהוא מוקשח יותר, קשה יותר ליירט".

"חלק גדול מאיומי חיזבאללה ינוטרל"

ובכל זאת, מגן אור מביאה איתה בשורה משמעותית להגנה האווירית. במלחמה הנוכחית ניכר כי ארגוני הטרור משתמשים במטחים - במכת הפתיחה של 7 באוקטובר חמאס שיגר כ־3,000 איומים. מול זאת נדרשת יתירות משופרת שתושג בשילוב של כיפת ברזל ומגן אור.

בד בבד חיזבאללה משתמש בשיגורים קצרי טווח שמולם היעילות של כיפת ברזל פוחתת - במטרה לעקוף את המערכת ארגון הטרור השיעי משגר בזווית קטנה שעשויה להגיע לשניים-שלושה ק"מ. "חלק גדול מהאיומים של חיזבאללה ינוטרל בעקבות הטמעת מגן אור, במיוחד לטווח קצר", מדגיש ד"ר קליסקי. "טילי נ"ט מדגמי קורנט ואלמס ינוטרלו כי הם קצרי טווח וטסים בגובה נמוך, כיפת ברזל לא אפקטיבית בגובה שלהם - אבל מגן אור כן. כיפת ברזל לא אפקטיבית מתחת לארבעה ק"מ, ומגן אור צפויה להיות יעילה מול הפצמ"רים שמהווים איום משמעותי על היישובים סמוכי הגדר ועל שטחי הכינוס".

זה גיים צ'יינגר?
יערי: "את התשובה נדע רק בהמשך. היתרון שלה הוא השימוש הזול, אך היא לא בנויה כתשובה למטחים - והבעיה הגדולה היא המטחים".

אתגר נוסף הוא שיגורי הכטב"מים שחיזבאללה מבצע לעבר הים. בסוגיה זו מציין יערי כי מגן אור עשויה להיות תשובה מוחצת. "המערכת הזאת מותאמת באופן אופטימלי דווקא לזירה הימית. ברגע שמגלים את הכטב"ם שמגיע דרך הים, יש מספיק זמן לבשל אותו".

חיימוביץ' סבור כי הבשורה במגן אור כפולה: פריצת דרך טכנולוגית ועלות כלכלית פחותה. "כעת לוקחים חשמל ומתרגמים אותו לקרן דקה בהספק 100 קילו־ואט, שמאפשרת את שריפת המטרות. אין פה טיל או חומר נפץ, ואת הקרן לא רואים. זה מאפשר יירוט באפס זמן, משום שהלייזר נע במהירות האור".

עם זאת, הוא לא חושב שהמערכת תייתר את האיום. "מגן אור תהיה חלק מהמערכות הקיימות, ותצטרף אליהן בשכבה מתחת לכיפת ברזל, בהפחתת העומס עליה. היא חשובה לפצמ"רים ותתרחב לכטב"מים. אבל יום ההצבה של הלייזר לא יהיה הנקודה הסופית, צפוי תהליך למידה. יש הרבה מאוד גבולות שנדרשים לכיסוי וכן הגנה על נכסים. על כן צריך לייצר פריסה של מערכות לייזר ניידות. זה לא יהיה נכון ליצור מערכות שמקובעות לקרקע, אלא כאלה שמותאמות להערכת מצב. מי שמצפה שבעוד שנה כל הגבולות יכוסו - טועה. ביום שנכריז כי הלייזר מבצעי, ייקח זמן להשלמת ההיערכות".

גם בירן מצנן מעט את האווירה. "ייקח זמן לפרוס את המערכת. למי שמצפה כי מחר בבוקר זה יפתור את מלוא האתגרים שאנחנו ניצבים מולם - זו ציפייה שתיכזב. המערכות הללו ילכו וישתפרו עם הזמן".

מטעם חברת רפאל נמסר בתגובה: "רפאל חרתה על דגלה להיות נדבך משמעותי בביטחון המדינה ופעילותה נגזרת מחזון זה. ככלל החברה משקיעה בכל שנה כ־5 מיליארד שקל במחקר ופיתוח, חלק מסכום זה הוא מו"פ מוזמן (בגינו רפאל קיבלה הזמנה מלקוח) וחלק אחר הוא מו"פ עצמי המשמש להנבטת רעיונות שונים שיבשילו בבוא העת והעניין לכדי אמצעים.

"משרד הביטחון העביר לרפאל בשנת 2022 חוזה לפיתוח מערכת מגן אור ולהצטיידות בה עד לשנת 2025. בשנה זו בוצע לראשונה ניסוי במערכת שבמסגרתו הוכחו יכולות פורצות דרך בקנה מידה עולמי. מאז עובדים מפתחות ומפתחי החברה להשלמת פיתוח המערכת והבאת הבשורה העולמית בזמני שיא.

"מערכת מגן אור צפויה להשתלב במערך ההגנה האווירי של ישראל לצד מערכת כיפת ברזל. כל ניסיון לרמוז לשיקולים אחרים הוא טועה ומטעה".