במקום השני ב-OECD: יותר מ-20% ממשקי הבית בישראל עניים

מדד העוני והפערים החברתיים שפרסם המוסד לביטוח לאומי חושף כי נכון ל-2023, ישנם בישראל 1.98 מיליון עניים • כמעט 900 אלף ילדים נמצאים מתחת לקו העוני ו-158 אלף קשישים • 36% מהחברה הערבית מוגדרת כענייה

כמעט שני מיליון עניים בהגדרת העוני של ביטוח לאומי ב-2023 / צילום: Shutterstock
כמעט שני מיליון עניים בהגדרת העוני של ביטוח לאומי ב-2023 / צילום: Shutterstock

בישראל 2023, ישנם 1.98 מיליון עניים בהגדרת העוני של ביטוח לאומי, כך על פי מדד העוני והפערים החברתיים שפרסם המוסד היום (ד'). שיעור העניים ירד מעט ל-20.7%, מ-20.8% בשנת 2022. העוני היחסי בישראל הוא מהחמורים ב-OECD, אך נמצא במגמת ירידה עקבית כבר כמעט עשור. ערבים הם המגזר העני ביותר, ומשפחות עם שני מפרנסים זוכות לשיעורי עוני נמוכים במיוחד.

החידה הגדולה: איך יכול להיות שהכל מתייקר אבל האינפלציה לא עולה
מדד הדמוקרטיה: האמון בצה"ל עלה, במשטרה ירד ומה קרה בתקשורת?

שיעור העוני בישראל נחשב לגבוה במיוחד בהשוואה למדינות ה-OECD: ישראל שנייה רק לקוסטה ריקה בשיעור העוני, בזמן שבמדינות ה-OECD, שיעור העוני מגיע ל-11.6% בממוצע. המדינה עם שיעור העוני הנמוך ביותר בארגון הינה צ'כיה, בה רק 7% ממשקי הבית מוגדרים כעניים, לעומת 20.7% בישראל. 

שיעור הילדים העניים בישראל ירד מ-28.1% ל-27.9% (מדובר ב-872.4 אלף ילדים). שיעור הקשישים העניים נותר ללא שינוי על 12.8% (כ-158.5 אלף אזרחים ותיקים). זאת, כאשר רף העוני, מתחתיו אדם נחשב עני, דווקא עלה ריאלית ב-3.2%. קו העוני למשפחה של שש נפשות - כלומר, שני הורים וארבעה ילדים, עומד היום על 14,127 שקלים בחודש בנטו.

מדד העוני של ביטוח לאומי הוא יחסי, ומחושב ביחס להכנסה החציונית במשק. כלומר, כשההכנסה החציונית עולה, גם רף העוני שאדם שמרוויח פחות ממנו מוגדר עני - עולה אף הוא. כדי לחשב את המדד, מחלקים בשניים את ההכנסה החציונית של משקי הבית, ומנרמלים את המספר ל"נפש תקנית", על־פי גודל המשפחה. חישוב זה נועד לשקף את העובדה שמשפחה שמכניסה סכום מסוים תהיה ענייה יותר ככל שהיא גדולה יותר, אך לא ביחס ישר. כלומר, כל ילד נוסף מטיל נטל נמוך יותר מהילד הקודם. ב-OECD, מקובל שחישוב זה יעשה באמצעות שורש הנפשות במשק הבית, אך בישראל, ישנה טבלה ייחודית שנותנת יותר משקל למשפחות מרובות-ילדים. כלומר, בפועל, המתודולוגיה בישראל מגדירה יותר משפחות מרובות ילדים (ואת כל ילדיהן) כנמצאות מתחת לקו העוני.

36% מהעניים - מהחברה הערבית

השכר החציוני נטו לנפש תקנית עלה ב-2023 ב-3.2%, מה שהעלה בהתאם את רף העוני. מדובר בעלייה גבוהה יותר מאשר בשנה שעברה (2.2%), אך נמוכה יותר מאשר בממוצע בעשור הקודם טרום הקורונה - 4.3%. על־פי ביטוח לאומי, הצמיחה של ישראל נחשבת מכלילה והעניים נהנים ממנה במיוחד: "ב-2023, כמו בשנתיים הקודמות, עלתה ההכנסה הכלכלית החציונית בשיעור גבוה לעומת ההכנסה הממוצעת, כיוון שהשפעת הצמיחה הכלכלית על האוכלוסייה הייתה בשיעורים גבוהים יותר בחלק התחתון של סולם ההכנסות. גם ההכנסה החציונית נטו עלתה בשיעור גבוה, לעומת ההכנסה הממוצעת".

מדובר, למעשה, על מגמה ארוכת־טווח: שיעור העוני הגיע לשיא ב-2015, אז הוא עמד על 22.3%, וכיום הוא עומד על 20.7%. השפל בעוני נרשם דווקא ב-2020, בשיא תקופת הקורונה, אז ההכנסה החציונית ירדה, מה שדווקא העלה משפחות רבות מעל קו העוני היחסי.

תשלומי ההעברה הממשלתיים, כמובן, מצמצמים את העוני, אך פחות מאשר בממוצע מדינות ה-OECD, והגדלת תשלומי ההעברה ב-2023, בין השאר, בשל המלחמה, תרמה לירידה בעוני. אך בהכנסה הכלכלית (ללא תשלומי העברה) שיעור העוני עלה מעט מ-30.6% ב-2022, ל-31.1% היום.

ערבים הם המגזר העני ביותר: 36% מהעניים הם ערבים, בעוד שיעורם באוכלוסייה הוא 19%. חרדים מהווים 13% מהעניים, בעוד הם רק 8% מהאוכלוסיה. ככלל, ישנו קשר חזק בין מספר הילדים לבין תחולת העוני, כאשר רוב קטן (50.6%) מהמשפחות בעלות חמישה ילדים ומעלה נחשבות עניות, לעומת 20.6% בלבד במשפחות עם שלושה ילדים. יציאה לעבודה משפיעה גם היא, כמובן, על שיעור העוני: בעוד ששיעור העוני של משפחות ללא מפרנסים מגיעה ל-64.8% ועם מפרנס אחד ל-22.2%, רק 8.7% מהמשפחות עם שני מפרנסים מוגדרות כעניות.

בתגובה מסרה עו"ד בקי כהן-קשת מהפורום למאבק בעוני כי "דוח העוני החדש מוכיח שוב שמדיניות הרווחה בישראל נכשלת בהצלת אנשים מעוני, בניגוד למדינות מפותחות אחרות. הפתרונות נמצאים מול עינינו וכבר הוכיחו את עצמם בעולם: מע"מ דיפרנציאלי על מוצרי יסוד שיוזיל משמעותית את סל הקניות הבסיסי, הרחבת סל המוצרים בפיקוח שימנע התייקרויות שרירותיות, הרחבת הזכאים לפטור או תקרה בהשתתפות בתרופות וטיפול רפואי, שיבטיח נגישות לבריאות, והקמת הרשות למאבק בעוני בצד מועצה לביטחון תזונתי שתפעל באופן שיטתי לחבר את כלל משרדי הממשלה למאבק בעוני. כשהממשלה מצליחה לחלץ רק שליש מהעניים בעוד במדינות אחרות המספרים גבוהים בהרבה, זו לא גזירת גורל - אלו החלטות מדיניות שאפשר וחייבים לשנות. נדרשת תוכנית חירום לאומית שתשלב את כל הכלים האלה יחד. הידע קיים, הפתרונות ידועים, חסרה רק ההחלטה הפוליטית לפעול".