שם: ניסים ואטורי
מפלגה: הליכוד
תוכנית: "חדשות היום", רשת 13
תאריך: 10.12.24
ציטוט: "אף אחד מעולם, מעולם, לא נשפט אדם בכל הגלובוס, בכל מדינות העולם המתקדם, הדמוקרטי, מעולם אדם לא נשפט על כתבות אוהדות"
ציון: לא נכון
בפתיחת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ח"כ ניסים ואטורי הגיע לבית המשפט כדי להביע תמיכה בנתניהו. בהיותו שם הוא התראיין לרשת 13 (הראיון אינו זמין ברשת) ותקף את האישומים עמם נתניהו מתמודד. עוד הוא הוסיף כי נתניהו למעשה משלם את המחיר עבור כל אנשי הליכוד, וכשהמראיין יניר קוזין הגיב ואמר שנתניהו נשפט על מעשיו שלו, ואטורי הסביר: "אף אחד מעולם, מעולם, לא נשפט אדם בכל הגלובוס, בכל מדינות העולם המתקדם, הדמוקרטי, מעולם אדם לא נשפט על כתבות אוהדות. זה דבר שהוא בלתי מדיד, זה ניסיון לבוא ולהאשים את ראש הממשלה שמאוד קשה גם להאשים ומצד שני גם להתגונן".
אין בכוונתנו או ביכולתנו לבחון אם נתניהו ביצע את המעשים המיוחסים לו או אם הם עומדים ברף הפלילי, ולנתניהו עומדת חזקת החפות כל עוד לא הורשע בדין. בחנו אך ורק האם שאלה משפטית כללית יותר: האם היו תקדימים בהם אנשים נשפטו על כתבות אוהדות. כמו כן, ביקשנו לבחון את המסגרת המשפטית הכללית בה הדבר יכול להוות אישום.
האישום הנוגע לסיקור אוהד מוואלה נמצא בתיק 4000. לפי כתב האישום, בתיק זה נתניהו מואשם בשוחד ובמרמה והפרת אמונים. לפי כתב האישום הייתה מערכת יחסים של "תן וקח" בין בנימין נתניהו לבין שאול אלוביץ': נתניהו ומשפחתו היו מעלים באופן ישיר דרישות בפני אלוביץ' על קו הסיקור בוואלה, בתמורה לקבלת החלטות רגולטוריות מצד נתניהו שהיטיבו עם עסקיו של אלוביץ', שהיה אז בין השאר בעל השליטה בבזק.
כתב האישום מציין כי בתיק זה נתניהו נאשם בשוחד בהתאם לסעיף 290 לחוק העונשין, שקובע: "עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו - מאסר עשר שנים או קנס". כלומר, סעיף האישום העומד נגד נתניהו הוא שוחד, ולא סיקור אוהד. סעיף 293 לחוק העונשין, שעוסק בדרכי שוחד, קובע כי "אין נפקא מינה בשוחד - (1) אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת; (2) אם היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה; (3) אם היה בעד פעולה מסויימת או כדי להטות למשוא־פנים בדרך־כלל" (לסעיף סעיפים קטנים נוספים).
שוחחנו עם פרופ' יואב ספיר, מנהל המכון למשפט פלילי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ולשעבר הסנגור הציבורי הארצי, כדי שיסביר את מהות העבירה: "לשוחד יש שלושה יסודות. ראשית, מה שמכונה ה'מתת'. החוק אומר ש'אין נפקא מינה', כלומר לא משנה אם זה כסף, שווה כסף או כל טובת הנאה אחרת. נשאלת השאלה האם סיקור אוהד יכול להיחשב לטובת הנאה, ולדעתי התשובה היא שבנסיבות מסוימות בהחלט כן.
"שנית, צריכה להיות פעולה שלטונית מצד המקבל. כאן כתב האישום מייחס לנתניהו את ההטבות הרגולטריות, אבל אין צורך להסכים על תמורה קונקרטית. המחוקק מדבר גם על משוא־פנים כללי, מה שנקרא 'שלח לחמך'. הכוונה היא שאם נותן השוחד נתן את טובת ההנאה בידיעה שבעתיד הוא עשוי להזדקק לסיוע של מקבל השוחד, זה מספיק.
"שלישית, שהראשון ניתן תמורת השני, כלומר שמדובר ביחסי 'תן וקח'. עבירת השוחד היא עבירה שדורשת מחשבה פלילית, כלומר צריך להוכיח שהייתה מודעות לשלושת היסודות. מבחינת מקבל השוחד, צריך להוכיח שהוא ידע שהוא מקבל את טובת ההנאה בתמורה או בציפייה לפעולה שלטונית. אנחנו באמת רואים שקו ההגנה של נתניהו הוא שהוא לא ידע.
"מכיוון שעבירת השוחד נעשית בדרך־כלל בחדרי־חדרים, וקשה להוכיח אותה, בית המשפט משתמשים בחזקות. לדוגמה, חזקה שבעל אינטרס שנותן טובת הנאה משמעותית לעובד הציבור שיכול לקדם את ענייניו, עושה זאת במטרה שכך יהיה. ומנגד, חזקה על עובד הציבור שמקבל טובת הנאה כזו, שהוא מודע לכך שיש ציפייה לפעולה שלטונית. החזקות האלה מבוססות על ההנחה שלרוב זה המצב, אבל אלה חזקות שניתן לסתור אותן, אם הנאשם משכנע אחרת. הרבה פעמים כשיש זיכוי בעבירת שוחד, זה בגלל שאלת המודעות".
פרופ' ספיר הפנה אותנו גם לתקדים ישראלי בו ראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני הועמד לדין, בין היתר, בטענה כי סייע לקדם את ענייניו של איש העסקים יואל דוידי בתמורה לסיקור אוהד במקומונים בעיר. בסופו של דבר שמעוני זוכה מאישום ספציפי זה, בשל העובדה שהדברים לא הוכחו. אבל מבחינה משפטית קבעה שופטת בית המשפט המחוזי לימור מרגולין־יחידי כי סיקור אוהד יכול להיחשב כטובת הנאה לצורך עבירת השוחד.
ספיר הפנה אותנו לסעיפים 13-14 בפסק הדין, בו נמצאים מבחנים שקבעה מרגולין־יחידי כדי להכריע אם מעורבות בכלי תקשורת אכן מהווה מתת בעבירת שוחד, תוך נקיטת משנה זהירות בגלל החיוניות של חופש העיתונות.
ראשית, לכלי התקשורת יש אינטרסים, במיוחד מול מקבל השוחד. שנית, אם אופי הסיקור מהווה חריגה מהקו הרגיל בו נוקט כלי התקשורת, ובמיוחד אם הדבר מגיע בהוראה מהבעלים של כלי התקשורת. שלישית, ככל שהמעורבות של נבחר הציבור בכלי התקשורת נוגעת יותר לסיקורו הפרסונלי ופחות לסיקור תפקודו ומדיניותו, עולה הוודאות לטובת הנאה. הדבר נכון גם לגבי סיקור שלילי של יריבים פוליטיים. רביעית, ככל שהמעורבות נעשית לא רק בתוכן אלא גם בצורה (למשל, ניסוח הכותרות), עולה הוודאות לטובת הנאה (בהנגדה למקרה בו נבחר הציבור מעביר מידע על פעילותו אך משאיר לעורכים את ההחלטה כיצד להציג את הידיעה). חמישית, בשל היות סיקור חיובי בלתי מדיד, על הדבר להיות "אירוע נקודתי חריג ובוטה". שישית, החשיבות שנבחר הציבור מייחס לסיקור שהוא מקבל, וככל שהיא עולה, עולה גם הוודאות שמדובר בשוחד. לפי ספיר, שמעוני זוכה בגלל שלא הצליחו להוכיח את העובדות במקרה זה, אך כן נקבע שסיקור אוהד יכול להיחשב לשוחד בנסיבות המתאימות.
ספיר מציין דבר נוסף: "יש לפעמים יחסי 'תן וקח' בין עיתונאים לפוליטיקאים: הפוליטיקאי מספק הדלפה, ובתמורה מוצג באור חיובי יותר. אבל לא ניתן להשוות את זה לפעולה שלטונית ששווה לנותן המתת הון־עתק".
חשוב לציין כי ב־2020 בדקנו את יו"ר הקואליציה דאז מיקי זוהר. בתגובה הוא טען כי בכתב האישום נגד שמעוני הוצע גם שוחד כספי, ולא רק שוחד על סיקור אוהד, מה שלדבריו הפך את ההשוואה לשגויה.
בנוסף, ניתן להצביע על דוגמה בה סיקור חיובי היה לכל הפחות עילה לפתוח בחקירה, אליה התייחסנו בהרחבה כבר ב־2019. ב־2011 משטרת אוסטרליה פתחה בחקירה בשל טענות שהסנאטור לשעבר ביל אוצ'י (O'Chee) קיבל הצעה ב־1998 מתאגיד התקשורת News Corporation Limited של רופרט מרדוק לקבל סיקור אוהד ו"יחסים מיוחדים" בתמורה להצבעה נגד חקיקה של הממשלה, שנגעה ליצירת ערוצי טלוויזיה דיגיטליים. לפי ההצהרה של אוצ'י, בפגישה שנערכה בינו לבין נציג התאגיד אוצ'י התרשם שהתאגיד "יריץ ידיעות חדשותיות ותוכן על כל נושא שרציתי אם אחצה את האולם ואתנגד" לחקיקה. לדברי אוצ'י, לאחר שסירב להצעה, הוא לא הצליח לקבל חשיפה בעיתונים שהיו בשליטת התאגיד, מה שייתכן שעלה לו במושבו בסנאט מספר חודשים לאחר מכן.
חשוב לציין כי סעיף 142.1 לחוק העונשין באוסטרליה, שעניינו הגדרת עבירת השוחד, לא קובע גבולות ברורים למה יכול להוות שוחד, אלא רק שעליו להוות "רווח" (benefit) לאדם אחר בתמורה להשפעה על עובד ציבור (שיכול להיות מקבל השוחד, אך לא בהכרח), אך מילה זו לא בהכרח מוגבלת להטבה חומרית. ישנם מומחים המסבירים כי לשון החוק הזו מאפשרת לשוחד להיות גם לא מוחשי.
ב־2019 פנינו למשטרה הפדרלית של אוסטרליה כדי להבין כיצד החקירה הסתיימה, וכך נמסר לנו: "ב־20 בספטמבר 2011 המשטרה הפדרלית האוסטרלית קיבלה הפניה בקשר למקרה הזה. המשטרה חקרה את ההאשמות, ותקציר של הראיות הוגש לראש התביעה להחלטה. ראש התביעה ייעץ שבהתבסס על הראיות הזמינות, לא היה צפי סביר להבטיח הרשעה בנוגע לנושא בהתאם למדיניות התביעה הכללית. לא הוגשו אישומים נגד אף אדם, והחקירה נסגרה ב־10 ביולי 2012". ניסיון לקבל תגובה מאוצ'י עצמו עלה בתוהו. הדבר לא מהווה הוכחה שסיקור חיובי מהווה שוחד, אך כן שלא מדובר בדבר שהמשטרה פסלה.
באותה כתבה בה התייחסנו למקרה של אוצ'י התייחסנו למקרה נוסף, של נשיא פרו לשעבר אלברטו פוג'ירומי. שם המקרה היה הפוך, שכן מציע השוחד היה פוג'ירומי, שהציע לבעלי העיתונות 40 מיליון דולר מתקציב הביטחון בתמורה לסיקור אוהד בתמורה לקמפיין הבחירות שלו בסוף שנות ה־90. ב־2015 הוא הורשע במעשה, אך ב־2016 בית המשפט בעליון ביטל את ההרשעה. הדבר לא קרה בגלל שסיקור אוהד לא יכול להיות טובת הנאה, אלא מפני שבעליון מצאו שלא היו מספיק ראיות, ושלפוג'ירומי עצמו לא הייתה היכולת להסיט תקציבים ממשרד הביטחון.
מחה"כ ואטורי לא נמסרה תגובה.
לסיכום: כתב האישום נגד נתניהו בתיק 4000 הוא לא בגין סיקור אוהד אלא בגין שוחד שהמתת בו הגיעה בדמות סיקור אוהד. בעבר כבר עמד איתמר שמעוני לדין בשל אישום דומה, ולמרות שזוכה ממנו, הפסיקה קבעה מספר מבחנים לקבוע מתי סיקור אוהד הופך לשוחד. בנוסף, ב־2011 המשטרה האוסטרלית בדקה מקרה בו סיקור אוהד הוצע לכאורה כשוחד, אך סגרה את התיק מבלי להגיש כתב אישום, ובפרו הנשיא לשעבר נשפט בגין הסטת תקציבים לטובת סיקור אוהד. לכן דבריו של ואטורי לא נכונים.