האם בזמן אמת בנימין נתניהו התנגד להתנתקות?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: אושר שקלים
מפלגה: ליכוד
תוכנית: "הנבחרים" 
ציטוט: "אומנם הייתה הצבעה טכנית כביכול ש(נתניהו) הצביע בעד (ההתנתקות), אבל הוא התנגד לאורך כל הדרך"
תאריך: 21.2.25
ציון: לא נכון

חקירת תפקידו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כחלק מרשלנות בכירי הממשל לגבי ה־7 לאוקטובר היא נושא בוער מאז תחילת המלחמה. ח"כ אושר שקלים מהליכוד טען כי כדי למצוא את הגורמים הבעייתיים והאשמים האמיתיים בממשל, צריך להסתכל אחורה על מקרים כמו תומכי אוסלו ולא, ולכאורה, ברדיפת ראש הממשלה על־ידי ועדת חקירה ממלכתית.

לאחר ביקורת על כך שנתניהו תמך בהתנתקות, שקלים טען כי "אומנם הייתה הצבעה טכנית כביכול שהוא (נתניהו) הצביע בעד, אבל הוא התנגד לאורך כל הדרך, והוא התנגד כל הזמן. וזה עוול שעושים לנתניהו שכביכול הוא הצביע בעד ההתנתקות, וזה לא נכון".

האם ראש הממשלה בנימין נתניהו אכן התנגד להתנתקות?

ההתנתקות: ביצוע, תומכיו ומתנגדיו

תוכנית ההתנתקות ופינוי האזרחים מרצועת עזה בוצעה מאמצע אוגוסט עד ספטמבר 2005. ב־7 באוגוסט הממשלה אישרה את פינוי קבוצת היישובים הראשונה, שכללה את נצרים, מורג וכפר דרום. ב־15 באוגוסט אישרה הממשלה את פינוי כל יישובי גוש קטיף, שהחל יומיים לאחר מכן. ב־12 בספטמבר צה"ל עזב את גוש קטיף, והפלסטינים נכנסו. כ־9,000 אזרחים ישראלים פונו מהרצועה. התוכנית הייתה ביוזמת ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, מטעם הליכוד. אך רק משום שהתוכנית הגיעה מהליכוד, אין פירוש הדבר שכל חברי הליכוד תמכו בה, ואף הרוב הצביעו נגדה. כמו כן, הייתה קבוצה מהליכוד שפעלה באופן אקטיבי נגד התוכנית וכונתה המורדים.

מי היו המורדים? היה מדובר בקבוצת חברי כנסת מהליכוד שהתנגדו לתוכניתו של ראש הממשלה שרון לפינוי היישובים. הם התנגדו לא רק בהצבעות בכנסת, בקריאות למשאל עם וכאופוזיציה פנימית בתוך הליכוד (ובכך נותרו חלק מהממשלה), אלא גם באמצעות ארגון מחאות, הפצת ספרי הסברה בנושא וכו'. מבין 13 הדמויות החשובים במורדים היו: עוזי לנדאו, דוד לוי, מיכאל רצון, נעמי בלומנטל, לאה נס, משה כחלון, גלעד ארדן, חיים כ"ץ, גילה גמליאל, אהוד יתום וכו'.

ואיפה היה נתניהו במהלך כל זה? עמית סגל חילק בדיעבד את הליכוד של אז לשלוש קבוצות: התומכים בתוכנית, המורדים, והעומדים על הגדר - אלה שתמכו בתוכנית משיקולים פוליטיים. לקבוצה האחרונה הוא שייך את נתניהו. נתניהו שוכנע על־ידי אריאל שרון ותמך בהתנתקות עד ימים ספורים לפני ביצועה. בנימין נתניהו כיהן כשר האוצר עד 7 באוגוסט 2005. לכן, רק בהצבעה הסופית שלו כשר הוא הצביע נגד התוכנית, אך במהלך כהונתו כשר האוצר הצביע בעד לאורך כל התהליך. תהליך זה כלל חקיקות שונות ומרובות עד האישור הסופי (שאותן נסקור להלן).

ראשית, חשוב לזכור, כפי שסוקר בתחקיר הקודם של "המשרוקית" בנושא, בחוק יסוד: הממשלה, סעיף 4, נכתב: "הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת". כלומר, נתניהו נושא באחריות לכל אחת מההצבעות שהתקיימו בעת שהיה עדיין חבר בממשלה, גם אם לא הצביע בעד ואף אם נעדר.

המכון הישראלי לדמוקרטיה מבהיר: "עיקרון האחריות המשותפת פירושו שמדיניות הממשלה מחייבת הן את הממשלה כולה כגוף והן את כל אחד מהשרים, גם אם נמנע בהצבעה, התנגד להחלטה או שלא היה שותף לה". נתניהו התפטר שישה ימים לפני תחילת ההתנתקות, כך שהוא נושא באחריות לתהליכי התכנון, גם אם לא לביצוע.

בנימין נתניהו וההתנתקות: ציוני דרך חשובים

התוכנית התחילה בשנת 2003 עם נאומו של ראש הממשלה דאז, שרון, ב־18 בדצמבר בכנס הרצליה, שבו הכריז על תוכנית ההתנתקות ופינוי יישובים. לאחר שהאופוזיציה אספה 40 חתימות, התקיים דיון בכנסת בנושא ב־14 במרץ 2004. בסוף הדיון התקיימה הצבעת אמון שבה נתניהו תמך בתוכנית.

החדשות סביב אפריל 2004 סיקרו שנתניהו היה אחד המתנגדים לתוכנית ששוכנעו, יחד עם לימור לבנת, בעקבות הבטחותיו של שרון: השלמת גדר ההפרדה לפני הפינוי, הכרה אמריקאית בגושי ההתיישבות וויתור על זכות השיבה. נתניהו גם היה חלק מהקבוצה שניסתה להגיע לפשרה עם מפלגת מפד"ל כדי שחבריה יישארו בקואליציה. ב־6 ביוני 2004, בהחלטת ממשלה 1996 בנושא ההתנתקות, נתניהו הצביע בעד התוכנית בישיבת הממשלה. אך מאמציו לפשרה לא הצליחו: שני שרים מהמפד"ל התפטרו יומיים לאחר מכן.

ב־13 בספטמבר 2004 בנימין נתניהו קרא למשאל עם בנוגע להתנתקות: "יש פה סכנה גדולה של התנגשות. משאל עם יפחית את ההתלהמות בקרב הציבור הלאומי וציבור המתיישבים. מי יודע מה יכול לקרות פה, מי יודע מי יפגע במי. זה עוזר לשמור על אחדות העם, ואני לא מסתיר שגם על אחדות הליכוד". אך נתניהו הדגיש כי בקשה זו אינה נובעת מהתנגדותו לתוכנית: "הערכה שלי ששרון לא יפסיד במשאל עם… תהיה התגייסות של כל הציבור, וגם אני אפעל לשכנע בעד התוכנית". מכאן ניתן לראות כי נתניהו תמך בהתנתקות, אבל דרש משאל עם שיכריע בנושא מתוך שיקולי לכידות אזרחית ופוליטית.

ב־24 באוקטובר התקיימה הצבעה בממשלה שאישרה את חוק פינוי־פיצוי, שמטרתו הייתה לפצות כספית את אזרחי גוש קטיף שיפונו מבתיהם (כל עוד הפינוי יאושר). 13 שרים תמכו, ו־6 שרים התנגדו. בין התומכים היה שר האוצר נתניהו, ובכך החוק התקדם להצבעה בכנסת.

יומיים לאחר מכן התקיימה במליאת הכנסת הצבעה על החלטת ממשלה 1996. בדיון המקדים, שר האוצר נתניהו הביע הסתייגות מסוימת לתוכנית: "הפוטנציאל הנפיץ של התהליך הזה היה ברור לי מן הרגע שראש הממשלה יצא עם התוכנית הזאת. היא לא הייתה לרוחי, ואמרתי את זה, ואמרתי את זה גם לו. יש בה הרבה בעיות, וקודם כול בעיות מהותיות בשטח. אתה עוקר הרבה אנשים. הם חיו שם לא כמה שנים, כמו בסיני. הם חיו שם עשרות שנים. אתה לא יודע עבור מה אתה עושה את זה. אמרתי לו: איך אתה יודע מה תהיה התוצאה? יכול להיות שהתוצאה תהיה חיובית, שזה באמת יניע תהליך חיובי. אבל באותה מידה יכול להיות שנקבל קטיושות באשקלון". הוא גם חזר על בקשתו למשאל עם וציין עם זאת: "במשאל העם אני אתמוך בתוכנית".

בסוף הדיון הייתה הצבעה שמית לגבי תוכנית ההתנתקות. בסבב הראשון נתניהו נעדר, ובסבב השני הוא הצביע בעד. החלטת הממשלה אושרה ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים ו־7 נמנעים.

מיד לאחר ההצבעה, נתניהו וחלק מחבריו בקואליציה איימו להתפטר בתוך 14 יום אם ראש הממשלה לא יסכים למשאל עם. אריאל שרון לא נענה לדרישתם, ואכן חלק מחברי הקואליציה התפטרו, אך נתניהו נשאר בתפקידו כשר האוצר של שרון.

אילו בשלב זה בנימין נתניהו היה מתחיל להצביע נגד ההתנתקות, היה אפשר אולי להגיד שכל ההצבעות הקודמות היו טכניות משום שהוא חשב שיוכל להגיע למשאל עם, ובכך ההצבעות עד כה אינן קריטיות. אך, נתניהו לא הפסיק להצביע בעד אחרי הכשל באולטימטום שהוא הציב לראש הממשלה שרון, ואף אמר שגם במשאל עם היה מצביע בעד.

הקריאה הראשונה להצעת חוק תוכנית ההתנתקות התקיימה ב־3 בנובמבר 2004. מטרת החוק הייתה להסדיר את פינוי היישובים ברצועת עזה ובצפון השומרון, לפצות את המפונים ולקבוע את סמכויות הממשלה בנושא. הקריאה הראשונה אושרה עם 64 תומכים, ובהם גם נתניהו. ההצבעה בקריאה השנייה והשלישית התקיימה ב־16 בפברואר 2005 ואושרה ברוב של 59. גם בה הצביע נתניהו בעד.

ב־29 במרץ 2005 נתניהו קיבל את בקשתו כאשר נערכה הצבעה על נושא משאל עם במסגרת ועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת החוק ביקשה לאפשר לכנסת לקיים משאל עם בנושא ויתור על שטחים ריבוניים על ויתור שליטה בשטחים שידרוש פינוי יישובים. אף שנתניהו תמך בהצעה (שלדברי העבודה הייתה מנוגדת להסכמים הקואליציוניים), לא הושג רוב להצבעתה, והיא נדחתה.

באותה ישיבת מליאה אושר גם תקציב המדינה לשנת 2005. התקציב, שהוכן ונתמך על־ידי שר האוצר בנימין נתניהו, כלל סעיף "מימון פעולות תוכנית ההתנתקות" בסכום של 2.2 מיליארד שקל, תחת סעיף הוצאות ראש הממשלה. שרון ונתניהו ביקשו להפריד את מימון ההתנתקות מהתקציב כדי לאפשר למתנגדי התוכנית לתמוך בתקציב המדינה, אך היועץ הכלכלי של ועדת הכספים קבע כי הדבר אינו אפשרי. ח"כ ניסן סלומינסקי (מפד"ל) אמר על כך: "הכניסו לתקציב הזה - לא כתקציב נוסף, אלא אשכרה לתקציב הזה - את תקציב ההתנתקות. כלומר, חבר הליכוד שמצביע בעד התקציב הזה - אני לא מדבר על חברי מפלגות אחרות, שהרי רק בגלל זה הם החליטו להצביע בעד התקציב - הם מצביעים במו ידיהם בעד ההתנתקות. הם לא יוכלו לומר שזה התקציב ולכן זה לא קשור. הם מצביעים אשכרה". חברי הכנסת המורדים תמכו בכל זאת בתקציב, בתקווה שעדיין יוכלו לשכנע את ראש הממשלה שרון לשנות את עמדתו בנוגע למשאל העם אם יבואו לקראתו.

במהלך הישיבה שבה דנו על סדר פינוי היישובים ב־7 באוגוסט 2005, נתניהו מסר את מכתב התפטרותו (ונותר בתפקיד עד 9 באוגוסט, שכן התפטרות מהממשלה נכנסת לתוקף לאחר 48 שעות). עם זאת, הוא הצביע נגד החלטת הממשלה לפנות יישובים - הפעם הראשונה בתהליך כולו שהוא מצביע נגד ההתנתקות. הוא נימק את התפטרותו בטענה שאופן ביצוע התוכנית רק יגביר את הטרור. ב־10 באוגוסט, בעת דיון בכנסת, נתניהו הצהיר על אותן סיבות. ח"כ אלי בן-מנחם מתח עליו ביקורת ושאל מדוע הצביע בעד התוכנית אם הוא משוכנע שהיא הרסנית, אך נתניהו לא השיב.

מטעם ח"כ אושר שקלים נמסר בתגובה: "נתניהו התנגד בזמן אמת לגירוש מעזה וניסה לסכל אותו. העידו על כך אהוד אולמרט, עמיר פרץ, רביב דרוקר, אטילה שומפבלי, חיים רמון, לונדון וקירשנבאום ונתניהו בעצמו מספר פעמים. נתניהו התנה את הצבעותיו המוקדמות בקיומו של משאל עם אשר הובטח לו על־ידי ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ז"ל. כאשר שרון הפר את התחייבותו והביא את ההצעה להצבעה בממשלה ללא משאל עם, נתניהו הצביע בממשלה נגד תוכנית הגירוש. לשאלתך, ההתניה במשאל עם הופכת את כל ההצבעות שקודמות לה להצבעות טכניות בלבד. המשמעות היא שבסופו של תהליך, ההכרעה הייתה עוברת לידי העם, והעם היה קובע.

"היום אחרי ה־7 באוקטובר אני בטוח שכולנו מצטערים מאד ששרון לא הביא את תוכנית הגירוש להכרעת העם כפי שנתניהו דרש!". 

ח"כ שקלים גם נתן לנו קישור לסרטון, אך לא מצאנו בו משהו שמצדיק את אמירתו של שקלים, משום שברגע האמת נתניהו עדיין הצביע בעד ההתנתקות.

לסיכום, ניתן לראות כי עד ימים ספורים לפני ביצוע ההתנתקות, ראש הממשלה נתניהו תמך והצביע גם בממשלה וגם בכנסת מספר פעמים בעד התוכנית, למרות שהפגין מעט הסתייגות. בנוסף, בתפקידו כשר האוצר, הוא היה מעורב בתכנון התקציב שכלל מימון לתוכנית. לכן, טענתו של ח"כ אושר שקלים לא נכונה.