"ההורים שלי חשבו שלא תהיה לי תעודת בגרות", אומרת לירון חורשי. "תמיד הייתי ילדת צופים, פחות אהבתי ללמוד, עם בעיות קשב וריכוז. אחותי הייתה החנונית ואני הפטפטנית. אבל בכל זאת, הצלחתי. יש לי תמונה מטקס סיום הבגרות שבה כתבתי: אמא, הצלחתי".
● 40 עד 40 | בלבנון השנייה טיל חדר לטנק שלו. היום הוא מפתח את מערכות ההגנה של ישראל
● 40 עד 40 | "מכונת הרעל הפלסטינית פועלת 365 ימים בשנה. דורות שלמים גדלים על שקרים"
● 40 עד 40 | שיחת טלפון בטיול בהודו גרמה לו לשנות כיוון. משם הדרך לניהול טסלה הייתה קצרה
● 40 עד 40 | הכלכלן שניווט את אל על דרך מערבולות הקורונה והמלחמה
היום, כשהיא מנהלת גלובלית בוויז, שרשמה את האקזיט הגדול בתולדות המדינה, אפשר להגיד שהיא רשמה עוד הצלחה קטנה לרזומה. אמנם העסקה שנסגרה בשבוע שעבר, שלפיה החברה תימכר לגוגל בסכום מפלצתי של 32 מיליארד דולר, נעוצה במוצר שהיא מציעה, אך גם המוצר הכי טוב לא יכול להחזיק בלי תרבות ארגונית שמצליחה למשוך אליה את הטאלנטים, וגם נותנת להם את התחושה שהיא קשובה אליהם.
● לפרויקט המלא של 40 עד 40 לשנת 2025
"הארגון הזה מצליח בגלל שארבעת הפאונדרים מקשיבים לעובדים", מסבירה חורשי. "אנחנו ערים לכל דבר שקורה אצלם, אפילו המתנות שאנחנו מחלקים ברווחה הן לא המתנות הרגילות. הייתה לנו עובדת שהחלום שלה היה להיות ציירת, אז נתנו לה שיעור פרטי עם הצייר האהוב עליה. אנחנו ממש חושבים מה כל עובד צריך, והעובדים יודעים שנדאג להם. זה סוג של משפחה".
"רכבת הרים מטורפת"
מהעובדה ש־1,800 עובדי וויז ייהנו ממענק של כמיליארד דולר על העסקה אי אפשר להתעלם, אבל לחורשי חשוב להדגיש: "אין פה את הארטיקים הכי טובים, אין את פה את השתייה הכי טובה. אנחנו לא מאמינים בלבזבז כסף, אנחנו עושים דברים עם ערכים. גם במסיבת פורים האחרונה, שבה הבאנו את עומר אדם - כל אחד יכול ללכת להופעה שלו, אבל כאן הוא שר שירים של מדונה. אנחנו עושים דברים שונים. אנחנו לא מאמינים בשוברים, אין אצלנו ביימי ביום ההולדת, אבל אנחנו נביא לך את המתנה שתוציא אותך לחגוג".
חורשי מציינת שתרבות ההקשבה באה לידי ביטוי גם כלפיה. "שום בית ספר לא יכול היה ללמד אותי את מה שעברתי כאן. באמת, זו רכבת הרים מטורפת. מעולם לא עשיתי פרויקטים כמו שאני עושה בוויז, אבל מאפשרים לי כאן ללמוד. תמיד יש סבלנות, והתחושה היא שגם יש מקום לטעויות - אנחנו לא בחדר ניתוח, אף אחד לא מת, אבל אנחנו לומדים מהר, מתקנים ובעיקר עושים בדרך חיים. אנשים באים בבוקר ובא להם להיות כאן".
מייסדי וויז. מימין: רועי רזניק, עמי לוטבק, אסף רפפורט, וינון קוסטיקה / צילום: אבישג שאר ישוב
על פי גורמים המעורים בפרטים, היחס הזה לעובדים ממשיך גם בתקופה הנוכחית. הנהלת החברה קיימה שיחות עם העובדים אחרי פרסום העסקה עם גוגל, והדגישה את חשיבות המשך העבודה הרגילה. מקורבים לחברה מציינים כי התגובות והמחויבות שהם הפגינו לאחר פרסום העסקה מעידות על איתנות התרבות הארגונית והאמון בהנהלה.
"לא עושים דברים בכוח"
חורשי גדלה בבת ים, ואת דרכה בתחום ההון האנושי התחילה כבר בצבא, כששירתה בשב"כ. "זו בעצם הייתה העבודה הראשונה שלי, עם אנשים מבוגרים. הייתי באגף משאבי אנוש ונחשפתי לדברים מטורפים. בכלל, הצבא נותן מסגרת מדהימה ופותח הזדמנויות. בהמשך עברתי לאגף הטכנולוגי ואז גויסתי להיות רכזת חוקרים. סך הכול הייתי שם שבע שנים מדהימות. היה לי ברור שמשאבי אנוש זה המקצוע שלי, אני מונעת מאנשים. גם כשלא היו תקציבים, תמיד הייתי עושה דברים".
אחרי שהשתחררה, היא החלה לעבוד במיקרוסופט ושם הכירה לראשונה את אסף רפפורט, שהיה ממקימי חברת אדאלום. "מיקרוסופט רכשה את אדאלום ואנחנו היינו הרווחה שלהם. היינו צריכים לעזור להם להיקלט במשרד", היא מסבירה.
יום אחד, מעט אחרי שעזבה את מיקרוסופט, הגיעה שיחת טלפון מפתיעה. "אסף התקשר אליי ב־2:00 בלילה ואמר לי: אני פותח סטארט־אפ ואני רוצה שתבואי להיות רווחה. הדבר הראשון שאמרתי לו היה: עכשיו 2:00 בלילה. הוא ענה: בסדר, מה יש לך לעשות?", היא צוחקת. "חשבתי שאני באה לחברה קטנה של 70 עובדים, אבל בתוך זמן קצר וויז הפכה למעצמה. היום יש בחברה 1,800 עובדים".
מה האתגרים שמלווים אותך בשגרה?
"אני מקבלת קהילה של אנשים שהתרבות שלהם שונה משלי. נניח, העובדים האמריקאים רגילים למנגלים ביום העצמאות האמריקאי, אבל הם לא בהכרח יודעים מה זה יום השואה, ואני בעצם צריכה להתמודד עם תרבות שאני לא מכירה. אני גם מגלה הרבה פעמים שהאמריקאים עובדים אחרת".
עם זאת, היא מציינת שהאתגר הזה מעיד על שינוי חיובי. "בעבר רוב חברות הענק, דוגמת מיקרוסופט, היו פותחות שלוחות בארץ ומנחות את ישראל, בין היתר גם בהתנהלות ברווחה. כיום יש חברות שגדלות בישראל ומנחות את השלוחות בעולם - זה מדהים. גם אחרי ארבע שנים בתפקיד אני בכל יום לומדת משהו חדש".
ויש גם כישלונות?
"כל הזמן. כשהגעתי לוויז חשבתי שאני יודעת הכול ושעשיתי את זה כבר במיקרוסופט. אבל בשיחה הראשונה אסף אמר לי שאני לא בכיוון ושהם לא עושים את זה ככה. כאן, אם אין משהו מספיק טוב לעשות ליום המשפחה למשל, אנחנו לא נעשה בכוח. אנחנו מנסים לא לפעול לפי תבניות מוכנות מראש, אלא אם כן אנחנו רואים מה צריך ופועלים על פי זה".
"להמשיך ליהנות מהדרך"
נוסף לעסקה עם גוגל בימים אלה מקימה החברה קמפוס חדש בתל אביב, וחורשי אמונה על הפרויקט. "לא ידעתי לקרוא תוכניות בניין, לא באתי מהתחום הזה. אסף כל הזמן אמר לי 'תשאלי, את תצליחי'. היום אני כבר יושבת עם אדריכלית ויודעים להגיד לה מה הצרכים שלי ומה החומרים שצריך. זה מטורף".
איפה את רואה את עצמך בעתיד?
"למען האמת, אין לי חלומות לעלות על פסגות מסוימות, אלא להמשיך ליהנות מהנוף של הדרך. אני רואה את עצמי עובדת עם אנשים שאני אוהבת, ויש לי מזל גדול לעשות את מה שאני אוהבת. הייתי רוצה להראות שחוויית העובד היא הרבה מעבר לרק הרמת כוסית בפסח - מדובר בפיצוח העשייה הגלובלית, יצירת תרבות ארגונית ושיפור מתמיד.
"בעיניי, הגשמת החיים המקצועיים היא ללמוד כל הזמן, וזה מה שאני עושה גם אחרי הרבה שנים בתחום. אנחנו חיים בעולם שבו העובדים הם שהופכים חברה למובילה, ולכן אני מאמינה מאוד בחוויית העובד והמרכזיות שלה ביצירת תרבות ארגונית. זה תחום שעדיין מתפתח, לא בכל הארגונים מבינים את החשיבות שלו.
"עם שותפים מדהימים בחברות נוספות אני לומדת וממשיכה להוביל שינוי חיובי בתחום, מתוך שיתוף פעולה ושאיפה לבנות קהילה המקדמת תרבות ששמה את העובד במרכז".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
