שופוהוליק בירושלים: בית המשפט הגביל אדם מבזבוזים בכרטיס אשראי

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

בני משפחתו של תושב ירושלים פנו חודש שעבר לבית המשפט לענייני משפחה וביקשו את עזרתו להגן על הנתבע מפני עצמו וכן על בני משפחתו, הנפגעים כתוצאה מהתנהגותו הקיצונית.

● המחוזי קבע: האישה תקבל 7 מיליון דולר ממכירת מניות בסטארט-אפ של הגרוש
● חיו ביחד 7 שנים והולידו ילדה, אך האישה לא תיחשב ידועה בציבור ולא תזכה במחצית הדירה
● התיקון שיסמיך את בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים עבר בקריאה ראשונה

הנתבע הוא אדם שבני משפחתו מונו כאפוטרופוסים עבורו כבר בשנת 2021. בעבר אדם כזה כונה "חסוי", ומשנת 2016 המונח בחוק שונה ל"אשל"א" (אדם אשר מונה לו אפוטרופוס).

לטענת בני המשפחה, האשל"א סובל מדחף אובססיבי לרכישת מוצרים ושירותים שאינם נדרשים לו, ושאינו יכול להרשות לעצמו כלכלית, באופן שגורם לו נזק כלכלי כבד ומצטבר לאורך השנים, ומאפשר את ניצולו בידי צדדים שלישיים.

לטענתם, הסתבכותו של האשל"א בהוצאות חסרות השליטה פוגעת גם בבני המשפחה, שנאלצים לשלם את חובותיו, מתוך חשש שיאבד את דירת מגוריו כתוצאה מכך.

רבים טועים לחשוב שמרגע שמונה לאדם אפוטרופוס, הוא אינו כשיר לבצע פעולות משפטיות, ולכן אינו יכול להסתבך בחובות; אולם קיים הבדל מהותי בין הגדרת אדם כ"אשל"א" לבין "פסול דין".

לא כל מי שמונה לו אפוטרופוס אינו כשיר בהכרח לערוך צוואה, לעשות קניות ולחתום על חוזים. לצורך שלילת הכשרות המשפטית, בית המשפט נדרש ללכת צעד רחוק יותר ולהכריז על האדם לא רק כאשל"א, אלא גם כפסול דין, והדבר נעשה במקרים קיצוניים בלבד.

לכן, כשבית המשפט מתבקש לדון בתביעה העוסקת בשאלה אם אדם היה כשיר לחתום על מסמך, העובדה שבאותו מועד אותו אדם הוכרז כאשל"א אינה שוללת אוטומטית את תקפות המסמך; נדרשת חוות-דעת מומחה שינתח את מידת ההבנה של האשל"א בעת חתימתו.

ההבדלים בין אשל"א לבין פסול דין

הדגמה להבדל בין אשל"א לבין פסול דין ניתן לראות בפסק דין של בית המשפט המחוזי בלוד משנת 2023. באותו מקרה, אחד מילדיה של אישה קשישה החתים אותה בשנת 2015 על הסכם, במסגרתו היא העבירה לו במתנה את הזכויות במשק שבבעלותה, על אף שלקשישה מונה אפוטרופוס כבר בשנת 2012 כדי לנהל את ענייניה הרכושיים. בית המשפט מינה פסיכיאטר מומחה לתת חוות-דעת האם הקשישה הייתה כשירה לחתום על הסכם המתנה בשנת 2015, והוא הגיע למסקנה שלא. לאור זאת, בית המשפט פסל את הסכם המתנה, וערעורים שהגיש הבן לבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן לבית המשפט העליון, נדחו.

שבועיים לאחר פסק הדין בערעור, הבן לקח את הקשישה לאבחון אצל פסיכיאטר, שקבע כי היא כשירה לחתום על הסכמים. הבן החתים אותה על הסכם מתנה חדש אצל נוטריון, והצדדים חזרו לסיבוב שני בבית המשפט, הפעם סביב שאלת פסלות הסכם המתנה השני.

פעם נוספת מינה בית המשפט פסיכיאטר מומחה מטעמו, והפעם נקבע כי למרות שהקשישה אכן זקוקה לאפוטרופוס, נוכח בעיותיה הפיזיולוגיות והקוגנטיביות, היא עדיין כשירה משפטית לקבל החלטות ביחס לרכושה, לרבות מתן מתנה בחיים. בית המשפט קיבל את חוות-הדעת שקבעה כי הקשישה היא אומנם אשל"א אך לא פסולת דין; עם זאת, בית המשפט מצא לנכון לפסול את הסכם המתנה השני, על בסיס הטענה להשפעה בלתי הוגנת ולחץ נפשי כבד שהפעיל עליה הבן, באופן ששלל את רצונה החופשי ויצר מצב של עושק.

כך גם בתיק שהתנהל בירושלים. לאחר שנוכח כי אין די בעובדה שלבן המשפחה מונה אפוטרופוס כדי למנוע את הסתבכותו הכלכלית, בית המשפט החליט להכריז על האשל"א כפסול דין למשך שנה, במהלכה הוא הוגבל מביצוע הפעולות הכלכליות הבאות: קבלת ומתן הלוואות, עשיית כל פעולה ביחס לנכסיו, לרבות מכירה, שיעבוד או הקניית זכות שימוש או חזקה, קבלת אשראי, רכישה באשראי, יצירת הוראות קבע, יצירת הוראות לחיוב חשבון וכיוצא באלה פעולות בעלות משמעות כלכלית של ממש. פעולות כאלה תחייבנה הסכמה מפורשת מראש ובכתב של האפוטרופוסיות כתנאי לביצוען ולתוקפן.