הרכב טופל 11 פעמים אחרי הקנייה. האם ביהמ"ש ביטל את העסקה?

בעל דירה באילת מכר בשנת 2020 את דירתו לרווית אזולאי, עורכת דין במקצועה, שערכה את ההסכם וייצגה אותו בעסקה.

לפי ההסכם, הדירה הייתה צריכה להימסר שנה לאחר החתימה, בדצמבר 2021, נקייה מאדם וחפץ, והתשלום יושלם עד ליום המסירה.

לפני מועד המסירה נחתם הסכם שכירות עם שוכרים לשלוש שנים, גם הוא נערך גם על-ידי אזולאי, והיא הכניסה להסכם סעיף המאפשר לבטלו בהודעה של 60 יום.

לקראת מועד מסירת הדירה דרשה עורכת הדין כי השוכרים יפנו את הדירה, ולאחר שאלה סירבו, היא סירבה לשלם את יתרת התשלום (280 אלף שקל); זו הועברה רק לאחר יציאת השוכרים כעבור מספר חודשים, ולמרות שהיא קיבלה דמי שכירות.

בעל הדירה הגיש תביעה נגד עורכת הדין לבית משפט השלום בבאר שבע, וטען כי היא הפרה את הסכם המכר בכך שלא שילמה את יתרת התמורה במועד המסירה. בנוסף טען בעל הדירה כי עורכת הדין הפרה את חובת הנאמנות כלפיו כעורכת דינו, מאחר שהכניסה להסכם המכר והשכירות סעיפים שהוא לא הסכים להם, ופעלה לפי אינטרסים שלה ותוך ניגוד אינטרסים.

עורכת הדין הגישה תביעה שכנגד וטענה כי התובע הוא שהפר את ההסכם, בכך שהדירה לא הייתה ריקה כמתחייב בו.

השופט מנחם שח"ק קבע לאחרונה כי עורכת הדין פעלה בניגוד עניינים ומתוך "עניין אישי" בניגוד לכללי האתיקה, כי היה חשש ברור שלא תוכל למלא את החובות המקצועיות בשל ניגוד האינטרסים. "עניינה האישי של הנתבעת קיים במובהק, שהרי היא הצד השני להסכם המכר, והקושי למלא את חובת הנאמנות לתובע במקביל לשמירה על עניינה האישי בהסכם המכר הוא לא בגדר חשש רחוק, אלא אפשרות מוחשית".

נקבע כי המוכר לא הפר את ההסכם כשבמועד המסירה היו בה שוכרים, אף שההסכם קבע אחרת. זאת כי עורכת הדין הייתה זו שייצגה את המוכר מול השוכרים, שחתמו על חוזה שכירות ארוך-טווח. הרוכשת הייתה זו שנמנעה מלשלם לו את היתרה בזמן, התנתה את התשלום בפינוי השוכרים ובכך הפרה את ההסכם.

עורכת הדין חויבה לשלם למוכר 180 אלף שקל פיצוי מוסכם ועוד 7,500 שקל בגין עוגמת-נפש ביחסי עורך דין-לקוח.

את התובע ייצג עו"ד עדי טויזר. את הנתבעת ייצג עו"ד ניב כהן, שמסר: "אנו לומדים את פסק הדין. יש אמירות כלפי עורכי דין שלא יכולות לעמוד. בכוונתנו להגיש ערעור".

משמעות הפסיקה: אסור לעורך דין לייצג את הצד השני בעסקה שהוא צד לה.

מספר תיק: 59407-05-22

בעל דירה בבניין מגורים בתל אביב הגיש עתירה מינהלית נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר, על הוצאת צו הריסה למבנה על גג הבניין.

תחילת ההליך בשינויים שזוהו בתצלומי אוויר של העירייה במבנה. בדוח ביקורת נכתב כי נמצאה "עבודה אסורה בקומת גג פתוח של הריסת מבנה קטן ובניית מבנה חדש מקירות וגג מחומרים קלים". בדוח צוין כי לא חלפו 6 חודשים מיום שהסתיימה אותה בנייה ללא היתר, כשהמגבלה בחוק להוצאת הצו היא 6 חודשים. תובע הוועדה קיבל את ההמלצה, והצו נחתם.

התושב ביקש לבטל את הצו ועתר לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב. הוא טען כי בנה את המבנה שגודלו 7 מ"ר על הגג לפני כ-40 שנה. מדובר בחדרון המשמש לצורך זיפות והסדרת נזילות לשימוש דיירי הבניין.

בתצלום החדש נראה החדרון לאחר שהתושב עיבה את קירותיו בפלטות כדי להגן מגשם ורעש, וטען כי החדר לא גדל בשל התוספות. לאחר שהבין כי הדבר היה אסור, הסיר את התוספות והחזיר את המבנה לקדמותו.

העירייה טענה, על בסיס התצלום, כי היה במקום מבנה ישן שנהרס, ונבנה במקומו מבנה חדש גדול כפליים, ללא היתר.

השופטת נגה בליקשטיין-שחורי קיבלה את עדותו של התושב וביטלה את צו ההריסה. היא קבעה כי לא בוצעה הריסה ובנייה מחדש, אלא רק תוספת חיצונית למבנה שהיה קיים ללא היתר במקום עשרות שנים. עוד נקבע כי הצו הוצא על בסיס נתונים עובדתיים שגויים, לאור בסיס צילום ללא ביקור בתוך הנכס, וללא כל תמיכה לטענה מעבר לכך.

נקבע כי כשמבנה ללא היתר עמד במשך שנים רבות מבלי שנאכף, ואז בוצעו עבודות נוספות חיצוניות - לא קמה סמכות להוצאת צו הריסה לכל המבנה. "לא בכל מקרה ומקרה שבו נעשה שינוי חיצוני במבנה שעומד ללא היתר בנייה, ניתן להורות על הריסתו של המבנה בדרך של צו הריסה מינהלי... הצדק עם המבקש, והשינויים שביצע במבנה אינם מצדיקים את החלתו של צו ההריסה המינהלי על המבנה שהיה קיים מימים ימימה".

לבסוף העירה השופטת כי אין בהחלטה כדי להכשיר את המבנה הקיים, שאין לו היתר, והעירייה יכולה לפעול בכלי אכיפה אחר.

משמעות הפסיקה: לא ניתן להוציא צו הריסה למבנה העומד ללא היתר שנים רבות ולא נאכף, בשל תוספת בנייה חיצונית במבנה שהוסרה.

מספר תיק: 77073-05-24

ב-2021 רכש אדם סקודה סופרב מצ'מפיון מוטורס. 9 חודשים לאחר מכן הגיש תביעה לבית משפט השלום בבית שאן לביטול העסקה בגובה 190 אלף שקל, בטענה לתקלות שהתגלו ברכב, ובטענה כי הרכב נכנס ויצא 11 פעמים מהמוסך.

התביעה נתמכה בחוות-דעת מהנדס שהתייחס לרעשים חשמליים ומכאניים וכן לנזילת שמן, תקתוקים בעת העלאת חלון הנהג ועוד. החברה מצידה טענה כי הרכב היה חדש ותקין עם מסירתו, וכי תלונות התובע נבדקו וטופלו.

השופטת ודאד יונס גנאים דחתה לאחרונה את התביעה וחייבה את התובע לשלם לחברה 7,500 שקל הוצאות. השופטת קבעה כי נעשו התיקונים הנחוצים ברכב או שהתלונות נשללו, כך לפי מומחה החברה ובית המשפט. הרכב תקין מאז דצמבר 2021, על-פי עדות התובע.

"גם אם נתגלתה אי-התאמה ברכב, היא תוקנה תוך זמן סביר. הליקויים שנמצאו ותוקנו אינם מעידים על חוסר התאמה או על כך שהרכב פגום", נקבע.

לפי חוק המכר, מוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שאין בו את האיכות או התכונות הדרושות לשימוש הרגיל. לפי הפסיקה, רכב שלא תוקן במשך שנתיים יהווה הפרה יסודית של הסכם הרכישה. בית המשפט קבע כי "בענייננו לא הוכחה קיומה של אי-התאמה שמהווה הפרה יסודית של הסכם הרכישה".

השופטת ציינה כי לא בכל מקרה שמתגלה פגם ברכב, יהיה על המוכרת להחליפו, להבדיל מטיפול בו. "לקביעת מהותיות הפגם יש להתחשב בחומרתו, היקפו, מספר ביקורי הלקוח במוסך השירות, פרק הזמן שחלף מאז קבלת הרכב ועד להופעת הפגם, היקף נסיעת הרכב ועוד".

לדבריה, "כל מכונית, גם חדשה, עשויה לסבול מליקויים, ולשם כך נועדה אותה אחריות שמעניק המוכר... שבמסגרתה מתוקנות תקלות כגון אלה שנתגלו במכוניתו של המערער". נקבע כי התקלות שהתגלו לא חורגות מגדר הסביר, ואלה תוקנו.

משמעות הפסיקה: לא בכל מקרה של פגם ברכב יהיה על המוכר להחליפו. הדבר תלוי בחומרה, היקף, מספר הביקורים של הלקוח במוסך ועוד.

מספר תיק: 55812-01-22