דיוויד פדרמן הלך לעולמו: מאהבה למכבי ת"א ועד להשקעה מייסרת שהצליחה

איש העסקים דיוויד פדרמן, מבעלי השליטה בבזן נפטר היום (א') בגיל 81. בעברו, היה פדרמן מבעלי השליטה בחברת הממתקים עלית ובחברת התוכן והתקשורת רשת. אך יותר מכל, היה מזוהה פדרמן עם קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב, שהיה אחד מבעליה.

פדרמן נולד בתל אביב, שירת בצה"ל במערך הנ"מ והשתחרר בתור קצין בדרגת סרן. לאחר שירותו הצבאי עבר ללונדון והתגורר שם מספר שנים ואף סחר בתור ברוקר בעולם הסחורות בבורסת הגומי בעיר. בתחילת שנות ה־80 חזר לארץ, ובהמשך השתלט עם חברת מ.א.ן הבריטית על עלית.

בין השקעותיו של פדרמן, נמנית השקעה בחברת התקשורת רשת, אחת הזכייניות בערוץ 2. פדרמן אף כיהן בתפקיד יו"ר רשת לתקופה בשנות ה־90. כמו כן, לאחר שמכר את מניותיו בחברת עלית לידי שטראוס, רכש פדרמן עם שותפים את השליטה בחברה התעשייתית מודגל. רכישה שאפשרה לו נגישות לקופת המזומנים הדשנה באותה חברה, שהובילה אותו בהמשך לעסקת פטרוכימיים.

בתחילת המאה, פנה פדרמן, שבשנות ה־90 שלט בקונצרן הקפה והממתקים עלית, עם שותפים (אלכס פסל ויעקב גוטנשטיין), לרכישת השליטה בפטרוכימיים, חברת האם של בזן (בתי הזיקוק בחיפה) - עסקה שמימנו באמצעות הנפקות אג"ח לציבור. אלא שבתחילת העשור הקודם, לאחר שבזן נקלעה לקשיים תזרימיים, הופסק המימון של הפטרוכימיים.

כעבור חמש שנים, נקלעה החברה לסחרור נוסף, עקב משבר הקורונה שפרץ ב־2020 וריסק את מחיר הנפט - התרסקות שפגעה קשות בעסקי בזן והעמידה את הפטרוכימיים שוב בפני שוקת שבורה: עקב אי־יכולתה לשלם את תשלומי חוב האג"ח או למחזר אותם (לאור קריסת מניית בזן ואי־יכולתה לחלק דיבידנדים), הפכה החברה לחדלת פירעון ועברה דה־פקטו לידי נושיה.

אלא שבשנת 2022, בעקבות ניסיונות של חברת חג'ג' נדל"ן לרכישת מניות החברה לישראל בבית הזיקוק בחיפה, מימשה הפטרוכימיים את זכות הסירוב הראשונה שבידיה, כדי להגדיל את שליטתה בבזן. זאת, באמצעות השקעה של 100 מיליון שקל בחברה, לצד גיוס של סדרת חוב חדשה. מהלך שהתברר כמוצלח, שכן כיום שוות מניות השליטה בבזן כ־770 מיליון שקל.

האהבה למכבי תל אביב והמחיר

לצד פעילותו העסקית, היה מזוהה פדרמן יותר מכל עם קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב, שהיה אחד מבעליה. במשך שנים היה פדרמן היה אחד מבעליה של הקבוצה ונחשב ל"איש החזק בה", לצד שמעון מזרחי, שניהל אותה גם כן במשך תקופה ארוכה וכיום מכהן כיו"ר. דני פדרמן, בנו של דיוויד, כיהן בעבר כמנכ"ל הקבוצה, ובימים אלו הוא חלק מהשדרה הניהולית שלה.

בראיון שהעניק בתחילת העשור הקודם ל־G, סיפר דני פדרמן, שכיהן באותה העת כמנכ"ל מועדון הכדורסל התל אביבי, על המחיר ששילם אביו על פעילותו העסקית והספורטיבית. "בכדורסל הוא נפגע אמוציונלית וכלכלית, ובצד העסקי - בגלל שוק ההון, גיוסים שהוקפאו, השווי של בזן ירד. אבל אל תחפשו היגיון בלהיות בעלי קבוצה, לאוהד שיכול להיות שותף בקבוצה - זה חלום. החוכמה היא לדעת גם עכשיו, כשאתה למעלה, שזה זמני", אמר.

בחודשים האחרונים, עמדו בני משפחת פדרמן במרכזו של עימות מול אוהדי הקבוצה. האחרונים, דרשו מהמשפחה חלק מארגוני האוהדים, ובעיקר דרשו מדור ההמשך שלה למכור את ההחזקות שלהם בקבוצה. זאת, עקב מה שהם תופסים כחוסר־נכונות להשקיע במועדון חרף הקשיים שהוא מתמודד עימם.

ההשקעה המייסרת בבזן

כאמור ההשקעה בבזן הייתה מקור לקשיים בעסקיו של פדרמן במשך שנים ארוכות. פטרוכימיים, בעלת היתר השליטה בבזן, מחזיקה נכון להיום ב־24.7% ממניות בזן, אשר שווי השוק שלהן נאמד ב־773 מיליון שקל. שווי השוק של פטרוכימיים עצמה עומד בבורסה על 188 מיליון שקל, מכך נגזר לפדרמן ומשפחתו שווי החזקות של מעל ל־50 מיליון שקל.

בזן נקלעה לקשיים תזרימיים בתחילת העשור הקודם וחדלה לשלם דיבידנדים, בכך נותק צינור החמצן הפיננסי של הפטרוכימיים, והחברה נדרשה להסדר חוב ראשון (ללא תספורת או הזרמת הון בעלים) שהושלם בשנת 2015, כאשר הערת "עסק חי" מלווה את דוחותיה הכספיים.

מניות הפטרוכימיים איבדו את כל ערכן, ושווי החזקותיהם של בעלי השליטה במשפחת פדרמן זעום זה שנים ארוכות. עם זאת, הם המשיכו להחזיק בפטרוכימיים כפי שהתברר לפני כמה שנים, בין היתר הודות להיתר השליטה ההיסטורי בבזן שקיבלו מידי המדינה בשנת 2009, שהוכח כנכס בפני עצמו.

מיבוא גומי עד למיזוג עלית עם שטראוס

אבי של דיוויד פדרמן, יצחק, הקים את עסקי החברה עוד בטרם הוקמה המדינה. הוא ניהל חברה ליבוא של גומי וכימיקלים, והקים בהמשך שותפות עם חברת מ.א.ן הבריטית שבאמצעותה נרכשה יבואנית הסוכר סוגת. באמצע שנות ה-80 של המאה שעברה, רכשה אותה שותפות את מניות חברת עלית.

עלית הונפקה בבורסה בשנות ה־70. בשנת 1986 אספה סוגת מניות עלית שהחזיקו משקיעים חיצוניים (רשת שופרסל וחברת פיבי של משפחת ספרא דאז) ורק באמצע 1986 התפנתה סוגת לטפל בפירוק החבילה המשפחתית של עלית. בזו אחר זו "התפתו" המשפחות למכור למשפחות פדרמן, יסלזון, ושותפות מ.א.ן את רוב מניותיהן לפי שווי חברה אסטרונומי דאז של 60 מיליון דולר לעלית.

לאחר שהשלימו את רכישת מניות השליטה במונופול השוקולד-נס קפה המקומי, התפנו מ.א.ן ומשפחת פדרמן לביסוס השליטה. בתחילת שנות ה־90 העבירה מ.א.ן לידי עלית את יוניון, חברה בעלת מפעלי קפה ברחבי אירופה, תמורת הקצאה של 27% ממניות עלית בשווי של 39 מיליון דולר. כבסיס להערכת המפעלים שנמכרו לעלית שימשו נתונים שמסרה הנהלת יוניון בלבד, מבלי שהמעריך, בנק ההשקעות פירסט בוסטון, יבצע אימות בלתי תלוי של הנתונים.

באמצע שנות התשעים החליט אב המשפחה יצחק לחלק את העסקים המשפחתיים בין שני ילדיו: דיוויד קיבל את מניות המשפחה בעלית (שבהן החזיק עם אביו), בעוד אחיו הבכור, שלי (שלום), קיבל את החזקות המשפחה בשורה של חברות פרטיות כולל יצרנית הדשנים דשן גת, חברת התרופות הווטרינריות אלון כימיקלים, יצרנית חומרי ההדברה אלון חקלאות (שנמכרה לאחים מילצ'ן), מפעל פלדה באשדוד וקפה לנדוור.

בשנת 1997 נכנסה חברת שטראוס לשותפות בבעלות על חברת עלית הציבורית דאז. משפחות פדרמן ושטראוס רכשו את חלקה של מ.א.ן בעלית. בהמשך התהדק הקשר בין הפדרמנים למשפחת שטראוס, עד שב־2004 התבצג מיזוג פורמלי בין שטראוס לעלית. שלוש שנים לאחר מכן מחקה שטראוס את השם עלית, ונותרה בתור "שטראוס גרופ". אולם ממתקי עלית ההיסטוריים נותרו חלק ממוצרי שטראוס.