מחלוקת על 30 דולר הובילה לגל תביעות ייצוגיות נגד סוכנויות הנסיעות

הלכה חדשה של בית המשפט העליון קובעת כי על סוכני נסיעות חל איסור לגבות דמי טיפול בגין השירות שהוא מספק ללקוח שמבקש החזרים המגיעים לו מחברת תעופה שביטלה את טיסתה.

בית המשפט העליון, בהרכב של שלוש שופטות בראשות גילה כנפי־שטייניץ, פסק על כך לפני כחודש במסגרת הליך, שבכלל החל בתביעה קטנה ובמחלוקת פרטנית על גביית עמלה של 30 דולר, אך מאז הוביל לחמש תובענות ייצוגיות בנושא נגד סוכני נסיעות, המהווים החוליה המקשרת בין הנוסע לבין חברת התעופה.

● ביטולים במיליונים, השקעות במיליארדים: מה עובר על הכנרת?
● הזמינו טיול מאורגן וביטלו באותו היום - האם ישלמו דמי ביטול?

גורמים בשוק מתריעים מפני גל תביעות שכבר החל וסבורים שמדובר בעניין עקרוני ומהותי שיש לו השפעה על כלל השוק: "מאז ניתנה פסיקת העליון, הוגשו כבר חמש בקשות חדשות לאישור תובענה כייצוגית נגד סוכני נסיעות שונים", מספרים עו"ד שירלי קציר ועו"ד אמיר ורון, ממחלקת תעופה תיירות ומלונאות בפישר (FBC). "סוכני נסיעות שנתנו ללקוחותיהם שירות וטיפלו עבורם בקבלת כספים בגין טיסות שבוטלו, חשופים כיום לפגיעה בפרנסתם כתוצאה מדרישות מרובות להשבה רטרואקטיבית של שכר העבודה ששולם להם במהלך השנים האחרונות".

חוליית ביניים בין הנוסע לחברת התעופה

החוק קובע שלסוכן יש חובה לסייע לצרכן לקבל כסף בחזרה או בכל סוגיה אחרת, למשל במקרה של טיסה שבוטלה על ידי חברת התעופה (עניין שלא קשור לסוכן שתיאם את הטיסה אלא מקורו בחברת התעופה).

החוק למעשה מקבע את מעמד סוכנות הנסיעות כחוליית ביניים, שתפקידה לסייע לנוסע לקבל את מלוא הכספים המגיעים לו מחברת התעופה ולהוות מעין "צינור" להשבת כספי ההשבה. עד לפסק הדין, סוכני הנסיעות אמרו מראש ללקוח שאם הם יטפלו בענייניו, הם יגבו סוג של "עמלה", הסכמה עקרונית שאותה הכניסו לתוך חוזה ההתקשרות. בשל העובדה שלא הייתה הוראה בחוק שירותי התעופה, שמגדירה אם מותר לסוכן לגבות דמי טיפול על ביטול טיסה לנוסע, למשל, אותה תביעה קטנה, כאמור, התגלגלה לפרשנותו של בית המשפט העליון.

פסק הדין של העליון קבע כי שתיקת החוק בנושא דווקא מלמדת על כך שהדין היום אוסר לנכות דמי טיפול מן ההחזר לנוסע. את המסקנה הזו מבסס בית המשפט על מספר טעמים: תחילה, נקבע כי הטיפול בבקשת ההשבה עבור הנוסע הוא חובה סטטוטורית המוטלת על הסוכנות וכי מדובר בפעולה פשוטה שמסתכמת בפנייה לחברת התעופה וכחלק מהשירות הכולל, שבעבורו פנה הנוסע אל הסוכנות מההתחלה.

 עו''ד שירלי קציר / צילום: רמי זרנגר

לאחר מכן, בית המשפט פנה להוראת שעה, שהייתה קבועה בתקופת הקורונה ואפשרה לסוכנים לגבות דמי טיפול, אבל היא פקעה מאז. מכך למד בית המשפט כי כיוון שהיה מדובר בהוראה זמנית, שהייתה נכונה לאותה תקופה, במצב הדברים הרגיל יש איסור על גבייה שכזו.

עוד פנה בית המשפט לתכלית הסעיף בחוק המעגנת את חובת הסוכנות ונקבע כי תכליתה היא להקל על הנוסע "לקבל את הכסף". המחוקק, כך נקבע, ביקש להעמיד לרשות הנוסע דרך חלופית אפקטיבית לקבל את שמגיע לו ולמנוע מצב בו של "טלטול בין חברת התעופה לבין סוכנות הנסיעות". "חובת הפנייה של הסוכנות לחברת התעופה לקבלת החזר עבור הנוסע, במקרה שטיסה בוטלה, נועדה להיטיב עם הנוסע ולהבטיח את מימוש זכותו - ולא לפתוח פתח לגריעה ממנה בדרכה אליו", קבע העליון.

מעיון במקורות המידע המשפטיים, תביעות ייצוגיות בנושא זה הוגשו בחודש אוקטובר נגד שורה של סוכנויות נסיעות. סוכנות איסתא החליטה לצאת למהלך שנועד לבלום את גל התביעות והגישה בקשה לדיון נוסף, שאליה ביקשה להצטרף גם התאחדות סוכני הנסיעות.

 שופטת העליון גילה כנפי־שטייניץ / צילום: דוברות הרשות השופטת

עורכי הדין ורון וקציר מסבירים את הקושי על ההלכה שנקבעה מכמה טעמים. "בית המשפט העליון לא דן בשאלות בעלות חשיבות רבה, דוגמת ההשלכות של ההלכה החדשה על ענף סוכני הנסיעות בישראל ותחולתה של ההלכה החדשה בזמן", מסבירים השניים. "ההלכה נקבעה חרף הסתמכותם של הסוכנים על פסיקות בתי המשפט בעבר, שפירשו את הוראות החוק כמאפשרות חיוב בדמי הטיפול ובלבד שכך סוכם במעמד ההתקשרות עם הנוסע".

"איסור גורף המשפיע על ענף שלם"

בבקשה לדיון נוסף שהגישה איסתא היא עומדת על כך שבהלכה זו נקבע איסור גורף המשפיע על ענף שלם ומשנה את המצב המשפטי שהיה קיים, שעל יסודו הוסדרו ההתקשרויות. איסתא טוענת עוד כי הפרשנות שניתנה לחוק הייתה שגויה, שנדרשת פרשנות אחרת וכי השאלה העקרונית נוגעת לאפשרות לקבל תמורה סבירה וגלויה בעד העבודה הכרוכה במימושה.

"הכלל הענפי שזכה לתמיכת המאסדרים היה כי כל עוד נמסרה הודעה במפורש ובכתב, ודמי הטיפול הינם סבירים, אין בך כל פגם וכך קבעו גם בית המשפט לתביעות קטנות ובית המשפט המחוזי", נכתב בבקשת איסתא. "בפסק הדין, בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי ללא קיום דיון ומבלי שנפרסה בפניו התשתית הרלוונטית, לרבות עמדת המאסדרים וההשלכות הענפיות של שינוי הלכתי כזה".

עוד נטען כי בעניין גוליבר (פסק דין קודם) נקבע כי הוראת השעה (בזמן הקורונה) נועדה דווקא לשמר זכויות קיימות מכל החוזה ולא להוסיף עליהם. מכך הסיקו הסוכנויות לאורך השנים שהזכות לקבלת דמי טיפול קיימת בחוק גם לפני וגם אחרי שפקעה הוראת השעה.

"השלכות כספיות בהיקפים משמעותיים"

עוד מתייחסת איסתא להשלכות הכלכליות שגררה ההלכה החדשה. "להלכה השלכות כספיות ומערכתיות כבדות. סוכנויות נסיעות שנטלו על כתפיהן את כל הטיפול בקבלת החזרים, השקיעו משאבים ניכרים במתן הסיוע וגבו תמורה מינימלית על יסוד תנאי ההתקשרות המסוכמים ובהתאם להבנתן את הדין", נכתב בבקשה. "החלת האיסור על גביות אלה חושפת את הסוכנויות לתביעות השבה בגין פעולות שכבר בוצעו. תביעות ודרישות כבר החלו להגיע בהיקפים משמעותיים".

עורכי הדין ורון וקציר הסבירו כי הרשות להגנת הצרכן ומשרד התחבורה, שנדרשו למתן עמדתם באחד מההליכים שבהם נידונה סוגיה זו, הציגו עמדה ברורה, שלפיה לסוכני הנסיעות מותר לגבות דמי טיפול במקרים מסוג זה והדבר אינו מהווה הפרה של החוק או התניה על איזו מהוראותיו.

"העבודה של סוכנויות הנסיעות אינה מתמצה בפנייה לחברת התעופה בלבד", מציינים עורכי הדין. "הן מבצעות תקשורת שוטפת מול ספקי הטיסה, טיפול חשבונאי בהעברת הכספים ללקוח וטיפול מצד שירות הלקוחות בפניות הנוסעים הקשורות בתהליך קבלת הכספים. הן גם נושאות בעלויות בנקאיות כמו עמלת סליקה ששולמה לחברת האשראי. החיוב בדמי טיפול לא נועד כדי להעשיר את הסוכנויות, אלא בעיקר כדי לצמצם את ההפסדים שלהן".