כונס נכסים מוסמך לבקש פטור ממס שבח

שאלת סמכותו של כונס נכסים, על פי חוק ההוצאה לפועל, לבקש ולחתום בשם חייב על בקשה לפטור ממס שבח במכירת דירתו, עלתה לדיון בפני ועדת הערר שליד ביהמ"ש המחוזי בת"א.

עו"ד רוני אקלר (להלן: "אקלר") מונה ככונס נכסים מטעם בנק הפועלים על זכויותיו של אדם שאינו אזרח ישראל ואינו תושב הארץ (להלן "המוכר") בבית מגורים (להלן: "הנכס"). אקלר מכר את הנכס בסכום של 810 אלף דולר, וראש ההוצל"פ אישר את המכירה.

אקלר דיווח על העיסקה לשלטונות מס שבח, וביקש פטור מתשלום מס שבח, בהתבסס על הפרק החמישי 1 לחוק מס שבח מקרקעין. מאחר שהמוכר נעדר מן הארץ ולא ניתן היה לקבל את שיתוף הפעולה שלו, חתם אקלר על הבקשה לפטור בעצמו, בתוקף תפקידו ככונס נכסים.

בתגובה, קיבל אקלר ממנהל מס שבח מקרקעין (להלן: "המנהל") הודעת שומה לפיה חוייב במס שבח בסך של כ-895 אלף שקל. על שומה זו השיג אקלר בפני המנהל ועיקר טענתו היתה, כי לאור סעיף 49ז' (א) לחוק מס שבח מקרקעין, זכאי המוכר לפטור ממס שבח. המנהל החליט לדחות את ההשגה, בקובעו כי: "על בקשה לפטור ממס שבח לפי פרק חמישי 1 לחוק, על המוכר לחתום. במקרה הנ"ל, הוגשה בקשה לפטור חתומה על ידי כונס הנכסים, ולכן לא ניתן לאשר".

יצוין כי לאחר הגשת הערר, פנה אקלר לראש ההוצל"פ וקיבל החלטה לפיה עליו לחתום על בקשה והצהרה לפטור ממס שבח, וזאת בהסתמך על בדיקה שביצע אקלר, אם כי ראש ההוצל"פ סייג את החלטתו כדלקמן:

"2. אין באישור לקבוע, כי בדיקת הכונס מאושרת כנכונה על ידי ותוכן הצהרת הכונס ייבדק על ידי שלטונות המס".

על החלטת המנהל לדחות את ההשגה הוגשה ערר בפני ועדת הערר.

חבר הוועדה, עו"ד א. גולן, נתן את פסק הדין של הוועדה, אליו הצטרפו שאר החברים, היו"ר השופט אמנון הומינר והשמאי זאב כהן.

לטענת אקלר, אין כל ספק כי תושב זר זכאי ויכול, עקרונית, לקבל פטור ממס שבח, אפילו אם למנהל אין דרך לוודא אם הצהרתו של התושב הזר אכן נכונה. לגופו של עניין, לא העלה המנהל, בנימוקי דחיית ההשגה, כל טענה נגד תוכנה של ההצהרה עליה חתום אקלר. ולכן, בשלב זה, לא יכול המנהל לטעון נגד תוכנה.

לטענת הכונס, נכנס בנעלי החייב לצורך בקשת הפטור, ולעניין זה נסמך על שלושה נימוקים: ראשית, לאור סעיפים 54(ב), 56(א) לחוק ההוצאה לפועל, רשאי כונס הנכסים לבצע את המכירה על כל הליכיה, לרבות חתימה על מסמכים בשם החייב. בעניין זה גוברות הוראות חוק ההוצל"פ על הוראות מס שבח. שנית, כונס הנכסים, להבדיל ממנהל עיזבון, הינו נציגו החוקי של המוכר, ולכן מכירת דירת מגורים על ידו אינה שוללת את הפטור. שלישית, מיופה כוח של מוכר השוהה בחו"ל רשאי לחתום בשמו על בקשה לפטור ממס שבח.

לטענת המנהל, הזכות לפטור ממס שבח היא זכות אישית של החייב, ואינה מוקנית לכונס נכסים על פי חוק ההוצל"פ. כונס נכסים שכזה הינו כונס לנכס ספציפי, והוא אינו שולט בכל הנכסים והזכויות של החייב. הפטור אינו חלק מפעולת מכירת הנכס, מאחר שזו פעולה וולונטרית הנתונה לבחירת החייב. כמו כן אין ביכולתו של כונס הנכסים להצהיר על דברים שבידיעתו האישית של בעל הנכס. מטעם זה לא טען המנהל, כי פרטים כלשהם בהצהרה אינם נכונים. לטענתו, גוברות הוראות חוק מס שבח על הוראות חוק ההוצל"פ.

ועדת הערר קובעת, כי אכן לכאורה הזכות לבקש פטור ממס שבח היא זכות אישית של הנישום, שאינה בהכרח חלק ישיר ממכירת הנכס. לנישום מוקנה שיקול דעת אם לבקש את הפטור, וזכות זו אינה חלק בלתי נפרד מהליך המכירה.

עם זאת, סעיף 54 (א) לחוק ההוצאה לפועל הקובע כי: "כונס הנכסים ייקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה לו ראש ההוצאה לפועל; ידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב", רחב דיו על מנת להקנות לכונס הנכסים גם את הזכות לבקש פטור ממס שבח. "ידו כיד החייב" במכירה משמע, הזכויות והחובות הנלוות למכירה - גם אם הן זכויות אישיות של החייב.

כונס הנכסים, על פי חוק ההוצל"פ, אינו שלוחו הסטטוטורי של החייב, ושליחותו זו משתכללת לא מכוח הסכם כי אם מכוח חוק, ועל כן ראש ההוצל"פ הוא זה הנותן הוראות לכונס הנכסים ולא החייב.

מכאן, כשם שמיופה כוח רשאי לבקש ולחתום על בקשה לפטור ממס שבח (הלכת מרקו), כך גם כונס הנכסים, אשר הדין מכניסו בנעלי החייב.

גם המנהל עצמו מכיר לעיתים בסמכותו של כונס נכסים לבקש פטור ממס שבח. אומנם הדברים מיוחסים לבעל נכס שהינו אזרח ישראלי, ובכפוף להצהרת הכונס בדבר נכונות הפרטים הכלולים בהצהרה מידיעה אישית. אולם החוק אינו מבחין בעניין זה בין אזרח ישראלי למי שאינו כזה.

ועדת הערר קובעת, כי אין צורך להכריע חד-משמעית בשאלה, לאור הסמכות המפורשת שקיבל אקלר מראש ההוצל"פ לבקש את הפטור. לפיכך, קובעת ועדת הערר, כי במקרה דנן רשאי היה אקלר לבקש את הפטור ולחתום על המסמכים הדרושים לכך.

עדיין נותרה לדיון השאלה אם הרים אקלר את הנטל המוטל עליו, על מנת להוכיח את הזכויות לפטור. כידוע, נטל ההוכחה בעניין זה נופל על שכמי הטוען לפטור. במקרה הנדון, קובעת ועדת הערר, ספק אם הרים אקלר נטל זה, זאת משום שפרטים מהותיים רבים בהצהרתו לא מולאו על ידו, ומשום שלא הובהר על מה הסתמך אקלר בהצהרתו.

אקלר טען, כי אילו שאלת הרמת הנטל היתה מועלית על ידי המנהל, הוא היה משלים פרטים ומפרט את בקשתו. בנסיבות העניין, העובדה כי המנהל לא התייחס בנימוקי דחיית ההשגה לעובדות המקרה, ולא איפשר לאקלר, כמקובל אצל המנהל, להשלים את הפרטים החסרים, מצדיקה כי תינתן לאקלר ההזדמנות להשלים את הפרטים החסרים.

התוצאה הסופית: נקבע כי כונס הנכסים רשאי היה להגיש בקשת פטור ממס שבח בשם המוכר. החלטתו של המנהל בוטלה, והעניין הוחזר למנהל, על מנת שיקבע את עמדתו ביחס לבקשת הפטור, אחרי שייתן לאקרל הזדמנות להמציא פרטים ומסמכים משלימים.

עמ"ש 300/96, ועדת הערר שליד ביהמ"ש המחוזי בת"א.

השופט אמנון הומינר - יו"ר, והחברים: השמאי זאב כהן ועו"ד א. גולן.

בשם העורר: עו"ד רוני אקלר.

בשם המשיב: עו"ד א. סימון (פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי). «עו"ד רמי שר-ישראל «כונס נכסים מוסמך לבקש פטור ממס שבח «חוק ההוצל"פ גבר על חוק מס שבח: כונס נכסי חייב, תושב חו"ל, זכאי להיכנס לנעלי החייב ולחתום בשמו על בקשה לפטור ממס שבח על מכירת דירתו