למי הסמכות להאריך מועד להגשת ערר מס שבח לבית משפט?

בעקבות התיקון, עולה השאלה המשפטית אם למנהל מס שבח קמה הסמכות להאריך את המועדים להגשת ערר או ערעור. לכאורה, מנוסחו הפשטני של החוק כיום (... למנהל סמכות להאריך כל מועד...) התשובה היא חיובית. גם שיקולי פרשנות האחוזים במדיניות משפטית ראויה דורשים תשובה חיובית. עם זאת, היו מספר אנשים שהעלו תמיהה ביחס לשאלה זו. מדוע?

עיון בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון 34 לא מלמדנו דבר, מכיוון שאין בהם התייחסות להשמטת הסייפא שבסעיף. עם זאת, עיון בפרוטוקולים של ועדת הכספים של הכנסת, שאף בהם יש כדי ללמד על כוונת הגוף המחוקק (מישיבת הוועדה מיום 4.2.97), מסייע הואיל ודעות המשתתפים בה, על אף שהיו חלוקות, תומכות בהקניית סמכות למנהל.

גם עצם השמטת ההגבלה שהיתה בעבר מלמדת חד-משמעית על כוונה להעניק באופן פוזיטיבי למנהל את הסמכות. המתנגדים לכך טוענים, שהמנהל לא היה מוסמך להאריך מועדים בעבר, לא רק בשל האיסור שהיה קיים בסעיף, אלא מאחר שמדובר בתחום סדרי הדין עליו מופקד ביהמ"ש. יוצא, איפוא, כי המתנגדים כובלים את סמכות המנהל לא רק בהוראות החוק, אלא גם בעקרונות יצירתיים קימעה, בצורת עקרונות סדרי דין. לפי גישתם, מצב זה לא השתנה גם לאחר התיקון.

נימוק נוסף הינו, כי מנהל מס שבח הוא בעל דין בערר, ואין זה ראוי שיכריע בעניינים שיש להם השלכות ישירות על התיק שבטיפולו.

נימוק אחרון הוא, כי תקנה 528 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984 (שמאומצת בתקנות מס שבח (סדרי דין בפני ועדת ערר) תשכ"ה-1965) קובעת, שהסמכות להאריך מועד נתונה לוועדת ערר: אם נאמר שלאחר התיקון מוסמך המנהל להאריך מועד, תיווצר דואליות סמכותית, לפיה יהיו לנישום שתי ערכאות (מינהלית ושיפוטית) לפנות אליהן בכדי להשיג את הארכה. אם יידחה על ידי האחת, יפנה וינסה מזלו אצל האחרת.

הטענה היא, כי מצב זה אינו ראוי ויוצר כפל הליכים מיותר, ואף עלול להוביל להחלטות סותרות באותה בקשה (יש לזכור שהמנהל יאריך מועד אם שוכנע בדבר "סיבה מספקת", ואילו ועדת ערר תאריך מועד "מטעמים מיוחדים שיירשמו", שהוא קריטריון מחמיר יותר). נימוק זה, המשמש בידי המתנגדים, איננו מתחשב בכך, כי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי עוסקת למעשה בסמכותו של בית המשפט לדחיית קידמי משפט, מועדי הוכחות וכיו"ב.

לסיכום, נראה שאין זה סביר לקבוע שהמנהל איננו מוסמך להאריך מועד להגשת ערר מס שבח, וייתכן שדעת המתנגדים לכך מבוססת יותר על קושי ב"יישור קו" לפי התיקון. למרות שיש הגורסים אחרת, לעמדתנו, אין מקום להבהרה נוספת בתיקון חקיקה מפורש, כי התיקון שנעשה ברור דיו.

ברי, כי סמכות להארכת מועד לערעור לביהמ"ש העליון כעניין פרקטי תהיה תמיד באחריות ערכאות המשפט, וברור גם כי לא ייווצר מצב אבסורדי שהמנהל יוכל להאריך לעצמו מועד, מקום בו הפסיד בוועדת ערר ופספס את המועד להגשת הערעור לביהמ"ש העליון.

אומנם, במישור הפרקטי, ובהכירני את עמדת ועדת ערר שאינה מעלה מיוזמתה התנגדות לערר כל עוד ניתנה הסכמת המדינה להארכת המועד, נראה, כי יש לשאוף לפרשנות הנותנת למנהל סמכות להארכת מועד ובכך להקל על ציבור הנישומים הבא בדין ודברים עם מנהל מס שבח במטרה למצות הליך פשרה גם לאחר החלטה בהשגה במקום להטריד את ביהמ"ש ולשלם הוצאות.

הערת עו"ד אלתר:

לפי דברי ההסבר של הצעת החוק, לא קשה לדלות מהי כוונת המחוקק. גם עיון בנוסח החוק לפי התיקון (איסור מפורש על המנהל להארכת מועד להגשת ערר) עם נוסח החוק אחרי התיקון (היעדר איסור מפורש כאמור) ועיון בדברי נה שניידר, יועמ"ש לוועדת הכספים של הכנסת, ודבר יושב הראש של ועדת הכספים, אברהם רביץ, מובילים כולם למסקנה כי כוונת המחוקק היתה להקנות סמכות להארכת מועד למנהל מס שבח, גם אם מדובר בערר לוועדה.

הערת עו"ד זיו שרון:

נראה כי לאור תיקון החקיקה ולאור סעיף 110 לחוק, הקובע במסגרת תקנות מכוח החוק מועדים להגשת ערר אך לא לערעור, סמכות המנהל להארכת מועד להגשת ערר בלבד אכן קיימת כבר היום כתוצאה משינוי החקיקה, וזאת ללא קשר לשיח המשתתפים בישיבת ועדת הכספים.

יתר על כן, אין פגם בדואליות בסמכות הארכת מועדים וניתן להפעילה כך שוועדת הערר תוטרד בשאלת הארכת המועדים רק מקום שהמנהל ענה בשלילה בשאלה זו. זאת בדומה להפעלת סמכויות עיכוב הביצוע של פסקי דין אזרחיים ופליליים על ידי ערכאה ערעורית, רק אחרי שהערכאה הדיונית שנדרשה לכך סירבה לעכב ביצועם. * מרצה למיסים - אונ' ת"א, לשעבר יועמ"ש וסגן נציב מס הכנסה; יו"ר איפ"א ישראל; ויו"ר ועדת מיסים, לשכת עו"ד.

** יועמ"ש מס שבח, נמ"ה, לשכה משפטית.«עו"ד אברהם אלתר ועו"ד ירדנה סרוסי **«למי הסמכות להאריך מועד להגשת ערר מס שבח לבית משפט?