האם התחייבות חברי מושב לגרום לכך כי האגודה השיתופית תכלול אדם פלוני ברשימת המומלצים כמועמדים לרכישת זכויות חכירה במגרש לפי החלטה 737, המועברת מהמושב למינהל מקרקעי ישראל, היא עיסקה במקרקעין החייבת במס שבח? לדעת בית המשפט המחוזי בחיפה, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין בעניין אוראל (ע"ש 5489/98, אילת אוראל ואח' נ' מינהל מס שבח חדרה, מיסים יג/13 ה-248) התשובה היא חיובית. בית המשפט פסק, כי הסבת הזכות מחברי מושב לחיצונים להיות מומלץ על ידי המושב בפני המינהל להתקשרות בהסכמי חכירה ופיתוח במסגרת החלטה 737, הינה מכירת זכות במקרקעין החייבת במס שבח. קביעתו זו של בית המשפט המחוזי עומדת בניגוד להלכות מפורשות שיצאו מלפני בתי המשפט בישראל, ובסתירה אליהן, וזאת מבלי להתייחס אליהן ולנמק את הסטייה מהן. בפסק הדין בעניין מגשימים (ה"פ 951/95, פלד נ' מגשימים) ובפסק הדין של ביהמ"ש העליון בעניין בארותיים (ע"א 3962/97) נקבע במפורש ביחס להחלטה 737, כי למושב אין זכות להורות למינהל כי יתקשר עם פלוני בהסכמי פיתוח וחכירה, אלא לכל היותר להמליץ על כך. שיקול הדעת הינו של המינהל אם להעניק למומלץ זכות במקרקעין, ומכאן שהמלצת המושב אינה בגדר זכות להורות על הענקת זכות במקרקעין. לכן, למושב אין כל זכות משפטית לפי החלטה 737, ובהיקש מהלכות בית המשפט העליון בעניינים של מחסרי (ע"א 726/86, פד"י מ"ג (2) עמ' 98) ושרבט (ע"א 156/83, פד"י ל"ז (4), אין המדובר במכירת זכות במקרקעין במשמעותה בחוק מס שבח, ואין חבות במס שבח ובמס רכישה. לפיכך, נראה כי פסק הדין בעניין אוראל, אינו מתיישב כלל עם הלכות קודמות בנושא ועומד בסתירה להן. מכאן שנכונותו ותקפותו מוטלות בפסק רב, במיוחד לאור העובדה כי המדובר בהלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון (מחסרי, שרבט, ובארותיים), שאין בכוח פסיקת בית המשפט המחוזי לבטלן. ביטול חיוב כפל במס רכישה בהחלטות ממ"י פסק דין אחר שניתן לאחרונה, שהמגמה הפרשנית שננקטה בו ראויה לציון, ניתן על ידי ועדת ערר מס שבח שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בעניין ס. אלון (עמ"ש 336/96, ס. אלון ואח' נ' מינהל מס שבח ת"א, טרם פורסם. באותו מקרה, נחתם הסכם קומבינציה בין חוכרי דירת מגורים מהמינהל לבין קבלן, שהתחייב בין היתר לשאת במקום המוכרים בתשלומים שונים למינהל, כגון דמי הסכמה, פיתוח ודמי חכירה, כפי שיידרשו במסגרת חתימת הסכם פיתוח חדש בין הבעלים והקבלן לבין המינהל. ואכן בעקבות הסכם הקומבינציה, בוטל הסכם החכירה המקורי ונחתם הסכם פיתוח חדש בין הקבלן והבעלים המקורים לבין המינהל. רשויות מס שבח דרשו מהקבלן מס רכישה בגין התשלומים למינהל, פעם אחת בשל התחייבותו לשאת בהם כחלק מהתמורה בעיסקת הקומבינציה, במסגרת מיסוי עיסקת הקומבינציה, ופעם נוספת בשל תשלומם בפועל במסגרת הסכם הפיתוח מול המינהל, במסגרת מיסוי הסכם הפיתוח גופו. הגם שמשפטית, אכן נקבע כי המדובר בשתי עיסקאות נפרדות במקרקעין, שבגין כל אחת חל חיוב נפרד במס רכישה, קיבלה ועדת הערר את גישת המשיב כי המדובר בכפל מס רכישה בלתי צודק כלכלית על הקבלן. הוועדה ביטלה את חיובו במס רכישה בהסכם הפיתוח בגין אותו חלק של הזכויות שכבר מוסה בעיסקת הקומבינציה. מן הראוי לברך על נקיטת פרשנות כלכלית מהותית, המתחקה אחר צדק כלכלי ומונעת עוותי מס והכבדת נטל מס שאינה כלכלית על הנישומים. לטעמנו, פרשנות שכזו מגשימה את תכלית חקיקת המס ואת כוונת המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי בהוראת סעיף 55 לחוק מס שבח, ותקנה 27(א) לתקנות מס רכישה, הקובעות הוראות למניעת כפל מיסי שבח ורכישה במקרה שהמס על העיסקה כבר שולם בעבר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
