ורדה אלשייך, שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, נדרשה להכריע בשאלה שמתעוררת לעיתים תכופות: האם מחזיק כספים שעוקלו צריך להוסיף על הקרן ריבית והצמדה? השופטת סקרה את הסוגיה לעומקה לאורך 25 עמודים של החלטה שניתנה בחודש יולי השנה בפש"ר 36/96 המבקש: עו"ד בנימין קרייתי, מפרק חברת ביתרומעץ בע"מ, כנגד המשיבים: משרד השיכון והבינוי (עו"ד שחר הררי) וכונס הנכסים הרשמי (עו"ד קרן פלפל).
קרייתי ביקש, כי בית המשפט יקבע, שהמשרד הממשלתי חייב להעביר כספים שעוקלו אצלו ועוכבה העברתם לקופת הפירוק כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית. מבוקשו ניתן לו, ונתמקד בהנמקותיה של אלשייך. ניווכח לדעת, כי יש בהן השלכה מעבר לתחום חובותיו של המחזיק בכספים מעוקלים.
תקנה 361(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מתנה הטלת צו עיקול זמני במסגרת תביעה בהפקדת התחייבות של התובע לפצות את הנתבע על נזק שעלול לגרום העיקול:
"(ב) לבקשה תצורף התחייבות של התובע לפצות את הנתבע בגין כל נזק שייגרם לו על ידי העיקול, אם תידחה התביעה או יפקע הצו מסיבה אחרת".
תקנה 365 מוסיפה על האמור בתקנה 361(ב) ומתנה את מתן צו העיקול הזמני בהפקדת ערובה של התובע או של צד שלישי לפיצוי כל נזק שעלול להיגרם על ידי צו העיקול:
"לא יינתן צו עיקול, אלא לאחר שהתובע המציא התחייבות לפי תקנה 361 וערובה שלו או של צד שלישי, להנחת דעתו של בית המשפט או הרשם, לפיצוי כל נזק שייגרם על ידי העיקול אם תידחה התביעה או יפקע הצו מסיבה אחרת, אולם רשאי בית המשפט או הרשם, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפטור מהמצאת הערובה".
תקנה 368 עוסקת בדינו של מחזיק שהודה בהחזקת נכסי הנתבע:
"הודה מחזיק בתשובתו כי מצויים בידו נכסי הנתבע, לא יחזור בו מהודאתו, אלא אם כן נתן לו בית המשפט רשות לכך מטעמים מיוחדים שיירשמו".
תקנה 375 מחילה את הוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, על ביצוע צווי עיקול זמניים:
"הוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה, ואם אושר העיקול, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק".
סעיף 88 לחוק הוצאה לפועל מסמיך את שר המשפטים להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצוע החוק, לרבות תקנות בעניין: "(4) דרכי עיקול של נכסים, מכירתם או מימושם..."
תקנה 40(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, מסמיכה את המוציא לפועל להעמיד נאמן על שמירת מעוקלים:
"המוציא לפועל רשאי להשאיר את המעוקלים במקום הימצאם או להעבירם למקום אחר ולאחסנם בו, ורשאי הוא להעמיד נאמן על שמירתם, הכל בתנאים שייקבע".
תקנה 49 לתקנות ההוצאה לפועל עוסקת בהיקף אחריותו של נאמן המופקד על מעוקלים:
"(א) מוציא לפועל שהעמיד נאמן על המטלטלין המעוקלים, יזהירנו על חובותיו ואחריותו על פי החוק (חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 - ו.א.) ויפרט כל יתר התחייבויותיו ואת השכר המגיע לו, אם נקבע.
"(ב) הנאמן יאשר, כי קיבל את המעוקלים לשמירתו וכי הוזהר כאמור, ואם היה הנאמן אדם שאינו החייב - יציין גם את הסכמתו להיות נאמן על המטלטלין".
החובה לשמור על ערכם של נכסים השייכים לאחר, נדונה במספר מקרים בפסיקה. בע"א 672/79, 673 לוי ואח' נ' איצקוביץ' וערעור שכנגד, פ"ד לה (2) 636, קבע מ"מ הנשיא ח. כהן, כי צד לחוזה הנתקל בסירוב של הצד שכנגד לקבל את תמורת החוזה, חייב לפעול לשמירת הערך הריאלי של הסכום שבידו.
באותו עניין, חייב בית המשפט קונה שהחזיק בסכום חוב בעל כורחו, עקב סירוב המוכר לקבלו, בתשלום הריבית החוזית והפרשי הצמדה בגין התקופה בה עיכב המוכר את פירעון החוב.
בע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובניין (1978) בע"מ ואח' נ' הורוביץ ואח', פ"ד לה (3) 533, פסק השופט ברק הלכה, לפיה מקום בו בוטל חוזה מכר, חייב המוכר להשיב לקונה את התמורה שנשתלמה לידיו בערכים ריאליים. השבת התמורה בערכים נומינליים מקימה לקונה עילת תביעה בגין עשיית עושר שלא כדין.
בע"א 260/80, 562 נוביץ נ' ליבוביץ' וערעור שכנגד, פ"ד לו (1) 535, נפסק, כי יש לקיים שערוך חיובים חוזיים בתנאי אינפלציה.
בד"נ 15/79 ליבל נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, פ"ד לה (3) 29 נקבעה סמכותו של בית המשפט לחייב רשות בתשלום ריבית בגין חיוב סטטוטורי שלא שולם במועד.
מן המקובץ עולות, איפוא, מספר הלכות:
ש הימנעות משערוך חיובים חוזיים, נזיקיים וחיובים סטטוטוריים אחרים מביאה להתעשרות שלא כדין של החייב ולפגיעה באינטרס הצד שכנגד.
ש חיוב צד לחוזה שהופר על ידי הצד שכנגד, לשערך את חיובו בהתאם לאינפלציה כתנאי לאכיפת החוזה, אין משמעותו מתן פיצוי למפר, כי אם אכיפת החובה לשמור "שמירה ראויה" על ערך החובות ההדדיים.
ש חיוב צד לחוזה שבוטל עקב הפרתו, להשיב כספים שקיבל עקב החוזה בערכם הריאלי, אינו חיוב בריבית כפיצוי על עיכוב כספים שלא כדין, אלא שימוש בריבית כמכשיר למניעת התעשרות שלא כדין.
במקרה הנדון, תקופת ההחזקה, לגביה היה צריך לבחון את חובת השמירה על הערך הריאלי של הסכומים המעוקלים, נחלקת לשתי תת-תקופות: הראשונה, עובר למתן צו הפירוק. השנייה, לאחר מתן הצו ומינוי הכנ"ר כמפרק החברה.
בהקשר זה יש להתייחס לחובת שמירה על ערך הכספים המעוקלים מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע כך:
"א. מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת שבאו לו מאדם אחר, חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין היא בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.
"ב. אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת".
לשון החוק מלמדת, כי על מנת להוכיח טענת התעשרות שלא כדין, על המפרק להוכיח קיומם של שלושה יסודות מצטברים:
1. התעשרות.
2. שלא על פי זכות שבדין.
3. שמקורה באחר.
לא יכלה להיות מחלוקת בעניין היסוד השלישי, הוא הבעלות בכספים, שעוכבו בידי המשרד, שהרי המשרד בתשובתו להודעה ל"מחזיק" על הטלת צו עיקול, הודה במפורש בהחזקת כספים השייכים לחברה.
נשאלת השאלה, האם "התעשר" המשרד התוצאה מעיכוב כספי החברה בידיו? סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט כולל במונח התעשרות "נכס, שירות או טובת הנאה אחרת". סעיף זה כולל גם שחרור מחוב, חיסכון בהוצאות וכיוצא באלה.
המפרק טען, כי הימנעות המשרד משמירה על ערך הכספים המעוקלים בידיו גרמה לחברה נזק כספי, וכי חסרון הכיס של החברה מקיים את דרישת ההתעשרות שבסעיף 1 לחוק. זאת, על אף שאין בידי המפרק ראיות לכך שהמשרד אכן עשה שימוש בפועל בכספים. בתגובה, טען המשרד, כי לא זכה בהתעשרות כלל, היות ונמנעה ממנו, בצו שיפוטי, האפשרות לעשות כל שימוש בכסף. לטענת המשרד, מיום שהוטל צו העיקול, הועברו הכספים לחשבון העיקולים, המוחזק בנפרד מסכומי התקציב השנתי המועברים משנה לשנה. מאותו יום ואילך, נשללה מהמשרד היכולת להשקיע את הכספים לשם שמירה על ערכם או לעשות בהם כל שימוש אחר.
גב' אלשייך הדגישה, כי הגיעה העת שהמשרד, וכמוהו יעשו גם משרדים אחרים, ידאג לכך שחשבון מעוקלים כזה ינוהל תוך כדי שמירת ערך הכסף. המשרד איננו יכול לפטור עצמו על דרך החזרת כסף סתמית בערכים נומינליים, תוך גרימת נזק לאחר. מה עוד שלעיתים מזומנות הכספים מוחזקים בחשבון מעוקלים כזה תקופות ממושכות למדי.
כקביעה עובדתית מיקדמית הונחה הנחה, כי לא נעשה שימוש בפועל בכספי החברה במשך תקופת החזקתם בידי המשרד. מכך עולה, איפוא, כי במוקד ההכרעה עמד המתח בין שני המבחנים דלעיל: מבחן גידול ערך הרכוש של הזוכה ומבחן שווי הזכות שנגרעה מידי המזכה. הבחירה בין שני המבחנים היא שהכריעה את הכף. ואכן, נפסק כי יש מקום להחיל את מבחן שווי הזכות שנגרעה מידי המזכה, וזאת לאור התנהגות הצדדים, נסיבות העניין והמגמה הכללית בפסיקה.
השופטת אלשייך הבחינה בין התקופה שקדמה למתן צו הפירוק כנגד החברה והתקופה שלאחר מתן הצו.
בתקופה שבין המועד בו הוטל צו העיקול לבין מועד מתן צו הפירוק, החזיק המשרד כדין ברכיב החוב העיקרי. אף על פי כן, נמנע מלשמור על ערכם הריאלי של הכספים שבידו, ובכך גרם לחברה נזק כספי ניכר. השבת תמורה חוזית, שהוחזקה כדין, בערכים בלתי-ריאליים, עולה כדי התעשרות שלא כדין. בנסיבות העניין, חיוב המשרד בתשלום הפרשי הצמדה וריבית לקופת הפירוק אינו מהווה חיוב בפיצוי על עיכוב שלא כדין, שהרי המשרד החזיק בכסף כדין, אלא "כמודד להערכת התעשרות שלא כדין".
באותו אופן, החזרת כספים השייכים לאחר ושהוחזקו מכוח צו עיקול, בערכים בלתי ריאליים, מהווה התעשרות שלא כדין. מכך נובע, כי החזקת כספים מעוקלים השייכים לאחר גוררת עימה חובה לשמור על ערכם הריאלי של הכספים.
בתקופה שלאחר מתן צו הפירוק, החזיק המשרד, שלא כדין, בכספים אותם היה עליו להעביר לקופת הפירוק. כתוצאה מעיכוב הכספים, נגרם לחברה נזק כספי ניכר. די בכך כדי להוכיח את טענת המפרק בדבר עשיית עושר שלא כדין, על ידי המשרד, בתקופה זו.
אלה נימוקיה של השופטת, אך כדאי לשים לטענות שהיו בפי משרד הבינוי והשיכון במקרה זה. המשרד טען, כי לא חלה עליו כל חובה להפקיד בבנק את הסכומים המגיעים ממנו לחברה הנתבעת והמעוכבים בידו לבקשת מעקל, ולפיכך אין לראות בו אחראי לשמירת ערכם. עוד טען המשרד, כי חובתו היחידה כמחזיק בכספים המגיעים לחברה היא להודות בעצם הימצאות הכספים בידיו, ולהימנע מהעברתם לאחר עד לקבלת הודעה אחרת.
מעבר לכך, פועל המחזיק כצד זר להתדיינות, ואין הוא חייב אלא בקיום הוראות צו העיקול שנמסר לו. בהקשר זה נטען, כי החובה החוקית לשמור על ערך הנכסים המעוכבים בידי מחזיק מכוח צו עיקול מוטלת על התובע, אשר לבקשתו מוטל צו העיקול מלכתחילה. טענה זו נסמכת על הוראות תקנה 361 לתקנות סדר הדין האזרחי, מכוחן מותנה תוקף צו העיקול בהפקדת התחייבות וערובה של מבקש העיקול לפיצוי כל נזק העלול להיגרם כתוצאה מהטלתו.
כן טען המשרד, כי נזק הנגרם לבעל דין כתוצאה מצו שיפוטי אינו ניתן לפיצוי, אלא מקום בו הותנה מתן הצו בהפקדת ערובה לפיצוי. לפיכך, מקום בו מבוטל צו העיקול מסיבה כלשהי, קמה לחברה הנתבעת עילת תביעה כנגד מבקש העיקול בגין הנזק שנגרם לה, לרבות נזק הנובע משחיקת ערך הכספים המעוקלים. לטענת המשרד, מבקש העיקול הוא בעל דינו היחיד של המפרק, שכן מחזיק אינו פועל אלא על פי הוראות הצו השיפוטי שנמסר לו, ואינו רוכש לעצמו כל יתרון או זכות קניין בנכסי הנתבע.
הוסיף המשרד וטען, כי מדיניות שיפוטית נכונה מחייבת שלא תוטלנה על מחזיק חובות מעבר לצו בית המשפט ולחובות הקבועות במפורש בתקנות. המשרד אינו מוסד בנקאי, ואין הוא עושה שימוש בכסף כחלק מעסקו. משום כך, אין בידי המשרד אמצעים לקיום מנגנון להצמדת הסכומים המוחזקים אצלו במסגרת עיקולים, ואין מקום להטיל עליו חובה לשמור על ערך הכספים שבידיו.
בתגובה לטענת המפרק, לפיה העברת הסכומים בערכם הנומינלי מהווה התעשרות שלא כדין, טוען המשרד, כי הסכומים המעוקלים בידיו נרשמים אצלו כהתחייבות, תוך הפרדה מסכומי התקציב השנתי המועברים משנה לשנה, ואינם משמשים אותו למטרה כלשהי. היות וכך, אין מדובר בהתעשרות המקימה למפרק עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. לחילופין נטען, כי החזקת הכספים המעוקלים לא נעשתה בניגוד לדין, אלא מכוח צו עיקול שקויים כדין. לפיכך, כל טובת הנאה או התעשרות שנבעה למשרד כתוצאה מן ההחזקה אינה מקימה לחברה או למפרק עילת תביעה מכוח עשיית עושר שלא כדין.
אשר לטענה בדבר חובה המוטלת על המחזיק לשמור על ערך הנכס המעוקל מכוח דיני השומרים, טוען המשרד, כי האחריות החלה על מחזיק כלפי בעל הנכס המעוקל, מוגבלת לנזק הנגרם כתוצאה מרשלנות השומר בלבד. לטענת המשרד, סטנדרט ההתנהגות החל על שומר חינם ססטוטורי בלתי-רצוני מוכתב אך ורק על ידי הוראת החוק מכוחה מוטלת חובת השמירה הספציפית, ועל ידי צווי בית המשפט המכילים הוראות בעניין. היות ובצו העיקול ששיגר בית המשפט למשרד, הצטווה המשרד להחזיק בסכומים המעוקלים ותו לא, אין מקום להרחבת היקף האחריות המוטלת על המשרד כלפי החברה.
הטענות הנ"ל לא רק לא היו ראויות להתקבל ואכן לא נתקבלו, אך גם ספק אם היו ראויות להישמע, לפחות ממשרד ממשלתי. למעקלים אצל צדדים שלישיים - מחזיקים - במסגרת עיקול זמני בטרם ניתן פסק דין, כאשר העיקול מתייחס לכספים שהגיע מועד פרעונם לנתבע - מומלץ במקרים רבים לבקש הוראות מבית המשפט אשר יטילו על המחזיק חובה ספציפית בדבר אופן שמירת הנכסים או הכספים המעוקלים. במקרים אחרים, יש ולמחזיקים כדאי לבקש הוראות לכך ובכך רק יקטינו נזקיהם, הוצאותיהם וסיכוניהם.
(כל הזכויות שמורות לחברת רת"ק בע"מ פקס 03-7523311 טל' 03-7523310).« עו"ד משה קשת « המחזיק כספי עיקול חייב בריבית והצמדה « מחזיקים, במסגרת עיקול זמני בטרם ניתן פסק דין, כאשר העיקול מתייחס לכספים שהגיע מועד פרעונם לנתבע - מומלץ במקרים רבים לבקש הוראות מבית המשפט אשר יטילו על המחזיק חובה ספציפית בדבר אופן שמירת הנכסים או הכספים המעוקלים ש במקרים אחרים, כדאי למחזיקים לבקש הוראות לכך ובכך רק יקטינו נזקיהם, הוצאותיהם וסיכוניהם
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
