חוזה אחיד ותנאים מקפחים

בנק לאומי, שיוצג על ידי עו"ד טולידאנו, תבע לדין בסדר דין מקוצר בבית המשפט השלום בתל-אביב (ת.א 96471/97) את חברת אלפרדו ברגר ואת גלי ברגר, יורשתו של אלפרדו ברגר, שיוצגו על ידי עו"ד י. אפל, בגין יתרת חוב בחשבון חוזר דביטורי. הבקשה נידונה בפני סגנית הנשיא יהודית שיצר ובהחלטתה נסקרה שורה של סוגיות האופייניות להגנה מפני תביעה של בנק. שתיים מהסוגיות האלה ראויות לתשומת לב. הנתבעות, שביקשו רשות להתגונן, טענו שחלה התיישנות. נטען, כי מאחר שהחברה הייתה ביתרת חובה כמעט באופן תמידי החל מיום חתימת ההסכם בשנת 78', היה על הבנק לשלוח את דרישת הפירעון בתוך זמן סביר. משלא נקט הבנק שום הליך משפטי כ-20 שנה ממועד זה, הרי שתביעתו התיישנה. לחלופין טענו הנתבעות, כי מקורם של החיובים שנוצרו בחשבון הבנק של החברה במשך שבע השנים שקדמו להגשת התביעה הוא בחיובים שונים ובריביות שנולדו לפני שבע שנים אלה, ומכאן שהתיישנו. * * * ההלכה בנידון היא שמירוץ ההתיישנות כלפי החייב או הערב מתחיל מעת דרישת הנושה מהחייב או הערב, המוקדם מביניהם, לממש את החוב (ראו סעיפים 7 ו-8 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, וכן ע"א 776/80 ISRAEL BRITISH (BANK (LONDON) LTD. (LIQUIDATION נגד עיזבון ולטר נתן ויליאמס ז"ל, פ"ד לח' (3) עמ' 645). מעצם מהותו מאפשר ההסכם לניהול חשבון חוזר דביטורי ללקוח ללוות כסף מהבנק בהתאם לצרכיו בדרך של חיוב חשבון העובר ושב שלו, כשמלכתחילה הוא נועד לאפשר מצב של יתרת חובה בחשבונו. לפיכך מתאפיין חשבון דביטורי בכך שהיתרה בו משתנה, כי כל כסף שנכנס לחשבון מכסה את יתרת החוב השוטפת לרבות הריבית. * * * החוב בחשבון אינו חוב היסטורי תלוי ועומד, או חוב בגין הלוואה שיש לה מועד פירעון. זהו חוב שהשתנה במשך השנים. גם אם היה החשבון ביתרת חובה במהלך שנות ניהולו נכנסו אליו ויצאו ממנו כספים, והיתרה השתנתה תדיר. לכן לא החלה תקופת ההתיישנות במועד שבו נוצרה יתרת החובה הראשונית באותו חשבון. אמנם הבנק היה רשאי לפי ההסכם לדרוש את תשלום יתרת החוב, אך לא היה חייב לעשות זאת במועד מסוים. רק מרגע שדרש את התשלום, דהיינו, לאחר פטירת הבעל, נוצר החיוב לתשלום היתרה. ממועד זה עדיין לא חלפה תקופת ההתיישנות. לכן נדחתה טענת ההתיישנות על ידי השופטת שיצר. נטענו גם טענות רשלנות כלפי הבנק. גם אלה נדחו תוך הנמקתן המלאה. אולם העניין הרב הוא דווקא בטענה שבהסכם בין הלקוח לבין הבנק ובכתב הערבות יש משום "תנאי מקפח". טענה זו נתקבלה ובעטיה ניתנה רשות להתגונן, אולם לא בכל הסעיפים שהטענה התייחסה אליהם. בטענות לתנאים מקפחים מתייחסות המבקשות במיוחד לתנאים הבאים: * * * בעניין התנאי שלפיו כל רישום של הבנק יהיה ראיה לאמיתותו נטען, כי מנוסח הסעיף אין הכוונה שכל רישום של הבנק הוא חזקה חלוטה בדבר אמיתותו, אלא רק "ראיה לכאורה". לפיכך רשאית הייתה המבקשת, אם היה בידה, להביא ראיות לסתור את תוכנו של אותו רישום. מסקנה זו מתיישבת גם עם סעיף 36(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971, שכותרתו "קבילות רשומה מוסדית": "רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכך הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה..." בהמ' (ת"א 7745/82, ת"א 2861/82) לאור נ' בנק איגוד, פ"מ תשמ"ג (ב) 371, 375, קבע בית המשפט בעניין תנאי המופיע בחוזה אשראי, שעל פיו ישמשו חשבונות הבנק כפי שהם רשומים בספריו, "הוכחה מספקת נגד הלקוחות": "ניתן בהחלט להבין את הבנק, שבתחילת העסקה הוא זה ש'מקופח', כי הרי הוא זה שמוציא מתחת ידיו סכומי עתק ונותן אותם כאשראי ללקוח, והרוצה בסופו של דבר להבטיח בכך דרך שהיא חוקית, את החזרת הכספים שמסר ללקוחו כאשראי". מכאן שתנאי זה במהותו אינו בבחינת תנאי מקפח. לא כן התנאי הנוסף, שלפיו יכול הבנק בכל עת, תוך הודעה של שבוע מראש, לדרוש את סילוקה של יתרת החשבון ולהפסיק את מתן האשראי השוטף לחברה. תנאי מקפח בחוזה אחיד מוגדר בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים התשמ"ג-1982 כתנאי "שיש בו... משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות". פרופ' גבריאלה שלו מבהירה בספרה "דיני החוזים" את משמעותו של סעיף 3 וקובעת: מדובר אפוא בשני סוגים חלופיים של קיפוח: קיפוח בפועל או קיפוח בכוח... בית המשפט ידון בדיעבד ובמקרה קונקרטי בקיפוח בפועל שכבר התרחש. בית הדין ידון מראש ובאורח תאורטי בקיפוח בכוח שטרם אירע". דהיינו, כדי שתנאי בחוזה אחיד יהיה תנאי מקפח די בקביעה שתנאי זה הביא לקיפוח בהפעלתו במקרה קונקרטי. * * * יש לבחון אפוא אם התנאי שלפיו יכול הבנק בכל עת, תוך הודעה של שבוע מראש, לדרוש את סילוקה של יתרת החשבון ולהפסיק את מתן האשראי לחברה, הביא לקיפוח הלקוח. השיקולים הפועלים במקרה זה הם מגוונים. בהתאם לפרק התשיעי של חוק בנק ישראל, תשי"ד-1954, העוסק ב"הסדר הנזילות של מוסדות בנקאיים", מחויב כל מוסד בנקאי לשמור על נזילותו (ראו גם בג"ץ 2952/91, אליאורה אחדר נגד נגיד בנק ישראל, פ"ד מח (4) 51). מכאן שפעולה חד-צדדית ומהירה מצד הבנק, לפי שיקולים כלכליים, להעמדת יתרת חשבונו של לקוח לפירעון מידי, תהיה לעתים מוצדקת ואף דרושה. אולם כפי שפעולה זו היא לגיטימית, חוקית ובריאה במצב מסוים, כגון במקרה שהלקוח יגדיל פתאום את נפח האשראי החריג שלו מעבר למקובל במסגרת היחסים בין הצדדים, כך היא יכולה להיות גורם הרסני ומקפח במצב אחר, כגון במקרה שמהלך העסקים הרגיל של הלקוח נמשך באופן שוטף ויציב ואין כל סיבה כלכלית ורציונלית להפסקת האשראי שלו. התנאי בניסוחו הנתון מאפשר לבנק להחליט פתאום, בלא כל סיבה הנובעת מעובדות מבוססות או אירוע כלכלי פיננסי, להפסיק, תוך התראה קצרה של שבוע, את פעילותו של עסק על ידי דרישה לפירעון מידי של יתרת חובו. פעילות עסקית שוטפת בנויה על תזרים מזומנים מסוים ועל בסיס אשראי מסוים. הפסקה פתאומית של האשראי בהתראה קצרה כל כך עלולה לגרום להתמוטטות מידית של העסק. לפיכך יש חשיבות לבחינת נסיבות כל מקרה לגופו. * * * בע"א 449/85, היועץ המשפטי לממשלה נגד גד, פ"ד מג (1), קבע בית המשפט: "מושג הקיפוח מן הנכון שילבש תוכן ויתגבש ויתבהר בדרך של פרשנות ממקרה למקרה, על פי אמות המידה הפרשניות הכלכליות המקובלות עלינו; הכל בכפיפות לכך שדרושה תשומת לב למכלול תאי החוזה ולנסיבות אחרות". בע"א 57/89, בנק הפועלים נגד מכבשים הדרום, פ"ד מה(3) 182, נקבע שאין התנאי שלפיו רשאי הבנק להעמיד חוב לפירעון מידי בבחינת תנאי מקפח. ואילו בת"א 803/88 אלקטרו בסיס נגד הבנק הבינלאומי הראשון, דינים מחוזיים כו (7) 287, נקבע שאין הבנק רשאי לדרוש פירעון מידי של אשראי בהיעדר סיבה או גורם ובלא שאירע אירוע חריג. בע"א 323/80 אלתית נגד בנק לאומי לישראל, פ"ד לז (2) 673, בעמוד 685, שבו נידונה שאלת זכותו של הבנק להחליט בכל עת מחדש אם לתת ללקוחו למשוך אשראי או לא, אומר השופט תיאודור אור: "התנאי הנידון הוא תנאי סביר ביחסים בין בנק ללקוחו, שעל פיו שומר לעצמו הבנק את הזכות להחליט אם ומתי לתת הלוואה נוספת ללקוחו. ללקוח אין כל חזקה על כספי הבנק, ואין לו כל זכות קנויה לקבל הלוואות עד סכום מסוים. לפיכך, כשהוא מתקשר עם הבנק וזה ניאות להלוות לו כספים עד גבול מסוים, ובלבד שיוכל בכל פעם שיתבקש לתת הלוואה או אשראי ללקוח לשקול את עמדתו מחדש, לאור הנסיבות אותה שעה (מצבו הכלכלי של הלקוח, מטרות ההלוואה וסיכויי החזרתה) - אין בכך כל קיפוח של הלקוח או מתן יתרון בלתי הוגן לבנק. 'יתרון' זה של הבנק לתת או לא לתת הלוואה ללקוחו היה לו אף קודם כריתת החוזה בין הצדדים". * * * אולם בפסק דין זה נידונה הסוגיה בהקשר של עיקול שהוטל לבקשת נושה של חברה חייבת על חשבונה הדביטורי בבנק. השאלה שבה עסק פסק הדין הייתה אם יש לחייב את חשבון הבנק בתשלום הסכום המלא הנקוב בהודעת העיקול. בנסיבות אלה אין בתנאי המאפשר לבנק לסרב למשיכה באשראי בזמן נתון משום תנאי מקפח, שכן מטרת ההלוואה וסיכויי החזרתה באותן נסיבות הם לרעת הבנק. לעומת זאת, במקרה שנדון בפני שיצר מדובר היה במשיכת אשראי של לקוח הבנק, שעל פי טענת המבקשת נהג כך שנים רבות ולא חרג ממנהגו או מהסכומים המקובלים. מטרת האשראי וסיכויי החזרתו לא השתנו לכאורה. כן נטען שמאז ומתמיד נמצא החשבון ביתרת חובה. בעניין זה ראו גם ת"א 3311/69 בנק א"י בריטניה נגד עיזבון המנוח אברהם סלבר ואחרים (פ"מ ע"ו 42), שם נדחתה תביעת הבנק, בין היתר, משום שנמנע מלנקוט פעולות במשך עת ארוכה בהרבה מזמן סביר והתנהג כך שהיורשים הבינו שאין תביעות מצדו. בדיקת נסיבות המקרה כפופה גם להחלת עיקרון תום הלב. די בהפעלת הסעיף החוזי שלא בתום לב בנסיבות הקונקרטיות להופכו לתנאי מקפח. פרשנות כזו מתבקשת לאור דברי השופט ברק בספרו "שיקול דעת שיפוטי" (עמוד 476): "לדעתי עשוי תום הלב להטיל במקרים מתאימים על הצד לחוזה חיובים נלווים או עצמאיים שזכרם לא בא בחוזה ושהטלתם נחוצה לקיום החוזה בתום לב". * * * המסקנה בדבר אפשרות היותו של התנאי, על פי ניסוחו הכוללני והרחב, תנאי מקפח, מקבלת חיזוק גם מהלכות שהתפתחו בשנים האחרונות בתחום הבנקאות. על פי רוח הפסיקה יחסי בנק-לקוח הם יחסים מיוחדים המטילים על הבנק חובת אמון בלקוח, כדברי השופט שמגר בע"א 5893/91, טפחות בנק משכנתאות לישראל נגד צבאח ואחרים, פ"ד מח(2)573, עמוד 592: "היקף החובה ורמת הנאמנות הנדרשים מהבנק מעל לרמה הבסיסית הכללית משתנים ממקרה למקרה ומושפעים מטיב היחסים בין הבנק ללקוח, ממידת מעורבותו של הבנק במערכת יחסים זו ומגורמים משתנים נוספים, שכן במערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מתבצעות פעולות רבות ומגוונות שלאורן משתנה גם היקף חובתו של הבנק". הבנק מחויב בחובת אמון כלפי הלקוח שבמסגרתה עליו לפעול בסבירות והגינות. בנק הנותן אשראי בהיקף מסוים במשך תקופה ורוצה לשנות את ההיקף חייב, על פי עקרונות של הגינות וסבירות, לתת ללקוח הודעה מראש שתאפשר לו לפחות תקופת התארגנות סבירה. התראה של שבוע בלבד עשויה להיות בנסיבות מסוימות תקופה קצרה ובלתי סבירה. לפיכך הוחלט לתת רשות להתגונן אך ורק בטענה שהתנאי שלפיו רשאי הבנק להעמיד את היתרה בחשבון לפירעון מידי הוא תנאי מקפח בנסיבות העניין, ובכך ניתנה תרומה נוספת לסוגיית המכלול המשפטי של יחסי בנקלקוח.« עו"ד משה קשת « כשהבנק ביתרת חובת אמון « בנק מחויב בחובת אמון כלפי הלקוח שבמסגרתה עליו לפעול בסבירות והגינות. בנק הנותן אשראי בהיקף מסוים במשך תקופה ורוצה לשנות את ההיקף, חייב לתת ללקוח הודעה מראש. התנאי שלפיו רשאי הבנק להעמיד את היתרה לפירעון מיידי הוא תנאי מקפח