פגם טכני אינו פוסל שומה עצמית למס שבח

לעיתים פסקי הדין של בית המשפט העליון הם כה קצרים, עד כי יקשה עד מאוד להסיק מהם את ההלכה המחייבת. כך בעניין ע"א 5010/94 בטנס ושות' חברה לקבלנות בניין בע"מ, היא החברה המערערת, נגד המשיב, מנהל מס שבח אזור תל-אביב, (עורכי הדין שולביץ וליבליין) שניתן ביום 28.1.98 ע"י המשנה לנשיא שלמה לוין, והשופטות טובה שטרסברג-כהן ודליה דורנר. אך ההלכה חשובה וראויה לתשומת לב.

מדובר בפסק דין אשר ביטל את מה שנפסק בעמ"ש 1212/92, שנדון בפני ועדת הערר שבבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בראשות השופט אמנון הומינר וחבריה השמאי זאב כהן ורואה החשבון אלכס הילמן. פסק הדין של הוועדה ניתן ברוב דעות השופט אמנון הומינר וחבר הוועדה זאב כהן כנגד דעתו החולקת של אלכס הילמן. לפי שפסק הדין של הוועדה (פורסם בפד"א כרך כב/14, עמוד 478) - בוטל, הרי בית המשפט העליון אימץ את דעת המיעוט של אלכס הילמן.

חברת בטנס דיווחה על רכישת מקרקעין ובטופס ההצהרה (טופס המש"ח) ציינה את שווי הרכישה תוך פירוט מלא של סכומי העיסקה וסכום המס לתשלום. מנהל מס שבח תל-אביב, שהתנגד לסכום השווי של הקרקע, הוציא שומה שונה לפי מיטב השפיטה, למעלה משנה לאחר שהוגש טופס ההצהרה ונאחז בטענה שההצהרה שהוגשה אינה "שומה עצמית" שכן נפלו בה פגמים טכניים - לא סומן על גב ההצהרה הסעיף החוקי המבסס את ההצהרה כשומה עצמית. המנהל ראה בכך הצהרה בלבד.

החברה המערערת שיוצגה ע"י עורך הדין אברהם שולביץ מתל-אביב, ביקשה לראות בהצהרה שומה עצמית על אף הפגם הטכני ובכך לבטל את שומת מנהל מס שבח, שכן החוק קובע כידוע, כי אם חלפו למעלה משישה חודשים מאז הגשת השומה העצמית ומנהל מס שבח לא הגיב, הופכת הצהרה המוגשת כשומה עצמית, לשומה סופית.

ועדת הערר בבית המשפט המחוזי בראשות השופט אמנון הומינר, קבעה, ברוב דעות, תוך הסתמכות על פסקי דין קודמים, כי ברגע שמבחינה עובדתית חסרים בטופס המש"ח פרטים המהווים תנאי הכרחי להיותה של ההצהרה "שומה עצמית", לרבות סימון ההצהרה כשומה עצמית, נשארת ההצהרה בגדר הצהרה רגילה ומנהל מס שבח יכול היה להוציא שומה לפי מיטב שיקול דעתו.

חלק מפסק הדין של הוועדה עסק בנכונות השומה שהוציא המנהל. חבר הוועדה רו"ח אלכס הילמן, בדעת מיעוט מנומקת, קבע כי מנהל מס השבח חייב היה לבדוק את תוכן הצהרת הנישום, גם אם לא סומנו על גביה מלוא הסימונים הטכניים. הילמן שם דגש על ההצהרה עצמה מבחינת התוכן. כאשר זו היתה מלאה, עם כל פרטי העיסקה הרלוונטים לשומה העצמית, לרבות המחירים הרלוונטים, סכום המס המתייחס אליה ודרך החישוב, אין מנהל מס שבח יכול להסתתר מאחורי הפגם הטכני באי בדיקת טופס המש"ח. אין לכך ביסוס חוקי גרס הילמן, תוך שאף הוא מסתמך על פסיקה קודמת. הפגם הטכני אינו פוטר את המנהל מלפנות אל ההצהרה עצמה ולקבוע את דרכו במגבלות הזמן שקבע המחוקק ומשלא עשה כן, הוא מנוע מלהוציא שומה לפי מיטב שפיטתו לאחר שנה והוועדה פטורה מלהתמודד עם השומה שהוציא המנהל.

שופטי ביהמ"ש העליון קבעו פה אחד שהצהרת חברת בטנס היא שומה עצמית, קיבלו את עירעור החברה, ביטלו החלטת הוועדה ואימצו את התוצאה האופרטיבית בפסק הדין של המיעוט בוועדה, רו"ח הילמן, כלומר - הותירו למעשה את השומה העצמית של חברת בטנס כשומה סופית על אף הפגמים הטכנים.

כדאי להדגיש, דעת הרוב בוועדה היתה כי, טופס המש"ח שהוגש על ידי העוררת אינו מקיים את דרישות החוק באשר להיותה של הצהרה "שומה עצמית", ולכן הוא מהווה הצהרה רגילה כמשמעותה ברישא לסעיף 73(ג) לחוק. משלא הוגשה "שומה עצמית" על ידי העוררת, ממילא אין בענייננו "שומה סופית" ולכן השומה הוצאה כדין. לעומת דעה זו עיקרי הדברים שבחוות דעתו של רו"ח א. הילמן היו:

* החוק מעמיד בפני הנישום שתי אפשרויות, דיווח "הצהרה" או "שומה עצמית". "שומה עצמית" נבדלת מ"הצהרה" בכך שב"שומה עצמית" יש לפרט את סכום המס ודרך חישובו.

* הפרטים החסרים בטופס הדיווח במקרה הנדון היו פרטים טכניים - פרטים על הסעיף החוקי המבסס את ההצהרה - ולא מדובר למעשה בהצהרה עצמה.

* העדר הסימון האמור אינו פוטר את המשיב מלבחון את תוכן ההצהרה של הרוכש. לב ליבה של ההצהרה ובה חישוב המס המגיע, היה מלא.

* המקרה הנדון אובחן בעובדותיו מפסקי הדין עליהם השתיתו חברי הוועדה האחרים את החלטתם ולא היה בפגם האמור כדי למנוע התייחסות אל הדיווח כאל "שומה עצמית".

אם נקבע כי בשומה עצמית המדובר, לא מצא הילמן, בערכאה הקודמת, לעסוק ביתר השאלות שהועלו ושנדונו ע"י שני חברי הוועדה, אך בהתחשב בפסיקת העליונים, התייתר הצורך לעסוק בהן.

לאלה שיהיו מעוניינים להסתמך על הפסיקה של העליון נפנה את תשומת הלב ראשית לעמ"ש 1212/92 בטנס ושות' נ' מנהל מס שבח, שפורסם בפד"א כרך כ"ב/14, עמוד 478 ושנית לפסק של העליונים ככתבו וכלשונו:

"אין מחלוקת בין הפרקליטים שכל הנתונים הרלבנטיים לגבי טיבה של העסקה שבמחלוקת היו כלולים במוצג נ/1, ובנסיבות אלה - כאשר חלף הזמן של שישה חודשים מאז הגשתו, הפכה השומה לסופית."

בסיכום טענותיה של פרקליטת המשיב נכללה הסכמה שהמדובר במקרה שלפנינו בשומה עצמית ולא התרנו לפרקליט המשיב לחזור בו מעמדה זו, שאותה העלה רק במהלך טיעוניו.

"אנו מקבלים איפוא את הערעור, מבטלים את החלטת הוועדה ומאמצים את התוצאה האופרטיבית שבפסק הדין של המיעוט בוועדה. לא נתבקשו הוצאות ועל כן, אין צו להוצאות".

פסק הדין ניתן ביום 28.1.98 במסגרת ע"א 5010/94, בטנס נ' מנהל מס שבח, הופיעו עוה"ד שולביץ וליבליין.

כל הזכויות שמורות לחברת רת"ק בע"מ פקס: 03-7523311