אחריות מפקח לליקויי בנייה: כולל עוגמת נפש

שמחוני דני וסקג'יו אייזיק (להלן: "התובעים") רכשו, עם אחרים, מגרש ברחוב האזדרכת בנהריה, במטרה לבנות במשותף זוג קוטג'ים. בשנת 1991 נכרת בין התובעים לבין אלי עמיר (להלן: "הנתבע") חוזה, אשר על פיו התחייב הנתבע לתכנן את בית התובעים, להגיש תוכניות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, לדאוג לקבלת היתר בנייה ולפקח פיקוח עליון על ביצוע הבנייה.

התובעים התקשרו עם חברה קבלנית ששמה י.ח נורדמן, חברה לבניין בע"מ, לצורך ביצוע הבנייה.

בתחילה חשבו התובעים לפקח בעצמם על ביצוע שלבי הבנייה, אך הם שינו את דעתם ונענו להצעת הנתבע למסור לפיקוחו הצמוד את ניהול הפרוייקט. לצורך כך נכרת בין הצדדים הסכם נוסף, שבו התחייב הנתבע לנהל את הפרוייקט כלהלן: לדאוג למתן הוראות והסברים לקבלן בקשר לביצוע הבנייה בהתאם לתוכניות; לפקח באופן קבוע ומתמיד באתר ובמקומות העבודה והייצור של רכיבים שונים הקשורים לבנייה לפני הבאתם לאתר; לבדוק ולאשר חשבונות חלקיים וסופיים של הקבלן, על סמך מדידה ואישור של הכמויות בהתאם לתוכניות; לדווח באופן שוטף לתובעים על התקדמות הפרוייקט ועל בעיות וקשיים, אם יתעוררו.

בשל ליקויי בנייה שנתגלו בבתים ובשל העובדה שהקבלן לא היה סולבנטי, הגישו התובעים תביעה אישית נגד הנתבע, בטענה שלא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם ואף נעדר מן הארץ בחלק מתקופת הביצוע, בלי שייתן על כך הודעה מראש לתובעים ובלי שמינה מחליף במקומו לצורך הפיקוח על הבנייה.

בשל מעשיו, מחדליו והפרת התחייבויותיו, נגרמו לתובעים נזקים רבים: ליקויי בנייה, ליקויים בעבודות התכנון, ירידת ערך, הוצאות משפטיות לניהול הליך פלילי, שהוגש נגד התובעים בגין חריגות בנייה, ואובדן רווחים בתקופה הנדרשת לביצוע התיקונים.

התביעה נידונה בבימ"ש השלום בנהריה בפני השופט א' שחורי.

הנתבע דחה את טענות התובעים וטען, כי אף שהקבלן אמור היה לבצע את עבודות הבנייה על פי הוראותיו, הרי בפועל פעלו התובעים והקבלן כל תקופת הבנייה בניגוד מוחלט לסיכומים, לא תיאמו את מהלכיהם עם הנתבע, והקבלן נהג לקבל הוראות ישירות מהתובעים.

לטענת הנתבע, סוכם בין התובעים לבין הקבלן שהאחרון רשאי לפנות אל התובעים ישירות בכל מקרה של ספק בעניין תוכניות העבודה, והתובעים הגדילו לעשות כאשר שילמו ישירות לקבלן חשבונות חלקיים וסופיים, שלא אושרו ע"י הנתבע, ומבלי שהתובעים בדקו קודם לכן עם הנתבע שהקבלן אכן מבצע את כל העבודות כנדרש. במעשיהם אלה השמיטו התובעים את הקרקע מתחת להסכם הפיקוח, לא הותירו בידיו סנקציה כלשהי כנגד הקבלן, וממילא הקבלן לא מצא לנחוץ למלא אחר הוראותיו.

הנתבע טען עוד, כי דיווח לתובעים באופן שוטף על מהלך ביצוע העבודות, הצביע והתריע במועד על ליקויים ועל פגמים ותקלות שנתגלו במהלך העבודה.

אין חולק למעשה על כך, קובע השופט שחורי, שהתוצאה הסופית אינה טובה. גם הנתבע, בדו"חות מסכמים שהגיש לתובעים, מציין ליקויים רבים וחמורים בשתי הדירות, בייחוד בעבודות ריצוף וטיוח, התקנת כלים סניטריים ופיתוח חוץ.

כיוון שהנתבע מונה לבצע פיקוח צמוד בתהליך הבנייה וכיוון שהתוצאה הסופית היא כפי שהיא, התבקש, מטבע הדברים, הסבר מצד הנתבע כיצד אפשר תוצאה כזאת.

השופט שחורי אינו מקבל את טענת הנתבע, שלפיה הכשילו אותו התובעים בביצוע המטלות אשר נטל על עצמו, ולפיכך אין הם רשאים לבוא עמו חשבון.

כאשר מדובר בבעל מקצוע, הנוטל על עצמו פיקוח צמוד על תהליך הבנייה, מקבל את שכרו מראש ובסופו של דבר מתברר כי נפלו ליקויים בתוצר הסופי, הרי נטל הראיה - להוכיח את סיבת היעדר התמורה - מוטל על המפקח, ועליו להסביר איך זה ולמה לא עמד על משמרתו, כדי להבטיח ששוכרי שירותיו המקצועיים זוכים לתמורה המצופה.

הסבריו של הנתבע במקרה זה אינם עומדים במבחן הראיות. הנתבע מפנה את תשומת הלב לכך, שהתובעים אינם יכולים להציג חשבונות מאושרים על ידו לתשלום, ומכאן ראיה, לטענתו, כי התובעים עקפו למעשה את הצורך להיזקק לו ולא אפשרו לו למלא את תפקידו נאמנה. דא עקא, שתהליך הבנייה הוא תהליך ממושך, והתשלומים מבוצעים במשך כל תקופת הבנייה, ולא מצאנו ולו מכתב מחאה אחד ששלח הנתבע אל התובעים ובו הוא מתריע בפניהם על כך שאינם מאפשרים לו למלא את חובתו.

הצידוק שמוצא הנתבע לכך בטענה שבין הצדדים שררו יחסים חבריים, אין בכוחו להסביר עניין זה נוכח הליקויים שנמצאו. גם הפרוטוקולים הדלים אשר הציג הנתבע להוכחת גרסתו, כי התריע על ליקויים במהלך הבנייה, אינם משקפים את מכלול הפגמים אשר נמצאו. בנייה של תקרה נמוכה מן התקן במטבחים ובחדרי האוכל, מערכת אינסטלציה וניקוז בלתי תקנית, הגורמת להצפות בבית התובעים, ופגמים נרחבים בריצוף שתי הדירות, אינם עניין של מה בכך. חזקה על הנתבע שאילו היה עושה מלאכתו נאמנה, פגמים אלה לא היו מתרחשים.

לפיכך, אחראי הנתבע לפיצוי התובעים בגין נזקי בנייה לקויה ופגמים בתכנון, אשר לא היו מתרחשים, אלמלא התרשל הנתבע בביצוע עבודתו.

ביהמ"ש מחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצויים בגין ליקויי הבנייה, ירידת ערך המבנים (בשל ליקויים תכנונים שאינם ניתנים לתיקון), ליקויים תכנוניים. כן קבע פיצוי עבור פרק הזמן הדרוש לביצוע התיקונים ועבור עוגמת הנפש בגין ההליך הפלילי (פיצויים ישירים בגין הוצאות ניהול ההליך הפלילי לא נפסקו, שכן הנזקים לא הוכחו).

ביהמ"ש לא מקבל עמדת הנתבע, שיש לקבוע את חלקו היחסי באשם אשר הביא לתוצאה כפי שהיא. שכן, הנזקים היו נמנעים אילו ביצע הנתבע את מלאכתו כדבעי, ומשלא עשה כן - עליו לשאת במלוא התוצאות, שהרי מדובר באיש מקצוע שנטל על עצמו אחריות לבצע פיקוח צמוד על מהלכי הבנייה, לרבות שלב התכנון והעבודה מול הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

ככלל, נושא חלוקת האחריות רלוונטי במסגרת יחסים פנימית שבין מספר גורמים האחראים לנזק, ולא בעת דיון במערכת היחסים שבין הנפגע לבין הפוגע.

התוצאה הסופית: הנתבע חויב לשלם לתובעים פיצויים.

ת.א 2882/94 ת.א 2889/94.

ביהמ"ש השלום בנהריה.

השופט א' שחורי.

בשם התובעים: עו"ד גד לזר.

בשם הנתבע: עו"ד גולדקורן.