שתי גדות לשימור

להחלת מגבלות שימור על בניין יכולות להיות משמעויות מרחיקות לכת, הן במובן הפיסי (מגבלות לגבי תוספות בנייה, הריסה ובנייה מחדש, מעורבות רבה של הרשות בכל הקשור בשיפוצים, שינויים וכיו"ב) והן לגבי ערכם הכלכלי של אותם נכסים. התוכנית קובעת, או מתיימרת לקבוע, מנגנוני פיצוי שונים לאותם מבנים שברשימת השימור, ותאפשר עם כניסתה לתוקף, למי שרואה עצמו נפגע ממנה, לתבוע פיצוי.

מקריאת התוכנית מסתבר, כי הנסתר (מספר הבניינים עליהם חלה התוכנית) רב על הנגלה (אלו המופיעים ברשימה שפורסמה). התוכנית יצרה מונח תכנוני חדש: "מתחם לשימור", והגדרתו "גדות הרחוב שסומן כציר לשימור בנספח מס' 2 לתוכנית".

לאורך אותם רחובות, או קטעי רחובות, מצויים מאות בתים ואלפי דירות. מיעוטם בתים לשימור המופיעים באותה רשימה שפורסמה בעיתונות, ומרביתם בתים שאינם מופיעים ברשימה, אך, להבנתי, גם עליהם יחולו הגבלות, שיש בהן, לדעתי, משום הכבדה ופגיעה בערכם.

כך קובעת התוכנית המוצעת הוראות מיוחדות לגבי תוספות או שינויים, והתנייתם בשיפוץ המבנה עפ"י הנחיות שיפוץ מיוחדות, הוראות לגבי היתרים למבנים חדשים והוראות לאיחוד חלקות. אגב, בעוד שהתוכנית המופקדת מתיימרת לפצות את אלו שברשימה, על ידי מתן זכויות בנייה הניתנות להעברה, הרי שלא מוצע כל פיצוי ל"נפגעי הגדות", שאינם ברשימה.

מכאן, שגם מי שבדק ולא מצא את ביתו מבצרו באותה רשימה, וסבור הוא שאין תוכנית השימור המופקדת חלה עליו, ייתכן וטעות בידו, ואלפי בעלי נכסים בתל אביב מצויים במצב זה.

אני מניח, כי גם צורת הפרסום לקויה, שכן אין בה הדגש כי גם נכסים שאינם באותה רשימה כלולים בהוראות התוכנית, והדרך היחידה לבדוק האם על נכס תחולנה הוראות התוכנית הינה בדיקה במפות ובחומר המצויים במוסדות התכנון. לדעתי, חובת הרשויות היתה להביא הדברים לידיעת הציבור, והפרסום, כפי שנעשה, יש בו מכשול בפני אלפים, שהניחו כי משאינם ברשימה - הרי שיזמי השימור החליטו להניח להם לנפשם, ולא היא. ברשימה קצרה זו לא התייחסתי לנפגעים אפשריים אחרים. בעלי נכסים הגובלים במגרשים לשימור, גם הם עלולים למצוא עצמם נפגעים, עקב מתן אפשרות להגדיל התכסית ולהקטין קווי הבניין באותם מגרשים לשימור, הגובלים בהם.