זכאים לשכר דירה 30,000 זכאים לדיור ציבורי איבדו תקווה בגלל החוק

עכשיו, אחרי שהכנסת אישרה את חוק הדיור הציבורי בקריאה ראשונה, צריך לפעול לפתרון בעיות הדיור של 30,000 זכאים לדיור ציבורי, שממתינים כבר שנים ארוכות לדירת עמידר. עד כה קיוו זכאים אלה לקבל מתישהו דירה, עכשיו החוק החדש לוקח מהם אפילו את התקווה. שיטות הפעולה הממשלתיות הנוכחיות - בניית מקבצי דיור, בניית הוסטלים ורכישה ממשלתית מצומצמת של דירות - לא תספק למרבית הממתינים את הפתרון המיוחל. משרדי השיכון והקליטה, שמתמודדים עם פניות הציבור, יתחילו בחודשים הקרובים ללחוץ על הממשלה להגדיל את מיכסות הבנייה הציבורית של הוסטלים ומקבצי דיור. לחצים אלה יעלו כרגיל בתוהו, בשל ההתנגדות המסורתית של משרד האוצר לכל בנייה ציבורית. הפתרון למצבם הבעייתי של זכאי הדיור הציבורי אינו בנייה ציבורית. בנייה ציבורית עולה למשלם המיסים ביוקר, מספקת פתרונות דחק לנזקקים מעטים, ומעשירה רק את היזמים. הפתרון פשוט: לא להגדיל את מכסת ההוסטלים אלא לשכור דירות בשוק החופשי. פתרון זה זול בהרבה מהפתרונות המסורתיים. שכר הדירה שהממשלה משלמת בהוסטלים ומקבצי דיור אינו פחות מ-800 דולר לדירה בת 25 מ"ר. שכר הדירה שהממשלה תשלם, אם תאשר לשכור דירות בשוק החופשי, ינוע בין 400 ל-650 דולר בכל חודש. שכירת דירות בשוק החופשי איננה רעיון חדש. בכירי משרדי השיכון והקליטה נוהגים לפסול את הרעיון בערב רב של נימוקים משתנים: אם נשכור דירות בשוק הפרטי, נחשוף את הנזקקים לשגעונות של בעלי בתים, שיכולים בכל עת להעיף אותם מן הבית; בעלי בתים פרטיים לא יתחזקו את הדירות והמדינה לא תוכל להתמודד עם כל הנזקקים, שיפסיקו לקבל שירותים מינימליים כמו מים חמים; שכירת דירות אינה עונה על הצורך של הנזקקים באם בית ואחות רחמניה; למדינה אין יכולת אדמיניסטרטיבית לטפל בשכירות. הנימוקים, לכאורה, משכנעים. אלא שמרבית הנזקקים אינם צריכים אם בית ובוודאי שלא אחות רחמניה. המדינה יכולה לחייב את משכירי הדירות להשכיר את הדירות לתקופה של חמש שנים לפחות. סעדים חוזיים לגמרי סטנדרטיים ימנעו ממשכירי הדירות להזניח את הבתים, והאדמינסטרציה רק מחכה לעבודה. חברת עמידר, למשל, יכולה לטפל בשכירות ובחוזים. יש לה משרדים בכל מחוז בארץ, ופקידיה משופעים בזמן פנוי. היצע הדירות להשכרה בארץ גדול. המתווכים מדווחים שרק בתל אביב מחפשים 2,000 בעלי בתים שוכרים חדשים, בכל אחד מהחודשים של השנתיים האחרונות. בפריפריה ההיצע גדול עוד יותר. מי שאינו מאמין לדיווחי המתווכים, כדאי שיבדוק בחברת החשמל בכמה דירות לא מרימים בשנים האחרונות את השלטר. בכל אחת מהשנים האחרונות מדובר בכ-50 אלף דירות. ההיצע הגדול נותן את אותותיו גם במחירי השכירות. רק בשנה האחרונה ירדו מחירי השכירות ב-%3 בממוצע. שכירת דירות בשוק החופשי, לא רק שתספק לנזקקים קורת גג מכובדת, היא גם תוציא אותם מהגיטאות של הדיור הציבורי ותאפשר להם להתערות בחברה. אם חד הורית שתקבל דירת שלושה חדרים ברחובות, תוכל להשתלב בחברה טוב יותר מאם חד הורית שתקבל דירה ציבורית בירוחם. ילדיה ילמדו בבית ספר טוב יותר ויהיה להם סיכוי גדול יותר להשתחרר ממעגל המצוקה. איכות החיים של זוג קשישים שאינו סיעודי, שיקבל דירת הוסטל בשטח 25 מ"ר ביוקנעם או בחדרה, אינה דומה לאיכות החיים של אותו זוג אם יקבל דירת שני חדרים ברמת גן. אם ממשלת ישראל תאמץ את הרעיון, היא לא תהיה חדשנית. ממשלת גרמניה, למשל, מפעילה בהצלחה מנגנון זהה למעלה מעשרים שנה. בעבר טענה התקשורת הגרמנית שהשיטה נועדה להעשיר בעלי בניינים מקורבים לשלטון המקומי. בתגובה איפשרה ממשלת גרמניה לזכאים לבחור בעצמם את הדירות בהם הם מעוניינים להתגורר, והיטיבה עם הזכאים עוד יותר