בשנת 1998, מתוך 9,700 יחידות שהוחל בבנייתן ביוזמה ציבורית, רק 19 יועדו לתושבים ערבים. בשנת 1999 נבנו 92 יחידות בבנייה ציבורית לערבים בנצרת. 164 אלף שקל בלבד הושקעו בתשתיות בכל מגזרי המיעוטים.
המדינה היא בעלת כ-100 אלף יחידות דיור ציבורי, מתוכן רק 60(!) מושכרות לערבים.
על פי נתוני מרכז אדווה, המספק מיידע על שיוויון וצדק חברתי בישראל, שטח השיפוט של המועצות הערביות מהווה 2.5% משטח המדינה, וזאת למרות שהיקף האוכלוסייה הוא למעלה מ-18%.
3.5% מקרקעות המדינה, כ-750 אלף דונם, מוחזקות על ידי אזרחים ערבים בבעלות פרטית. רק שליש משטח זה כלול בתוכניות המתאר של ישובים אלה. משמעות הדבר היא, שרוב השטח אינו יכול לשמש לצורכי בנייה ופיתוח.
25% משטח השיפוט של הישובים הערביים הוא בבעלות המדינה, מתוכם רק 20% מהאדמות הוקצו לצורכי בינוי הכפרים. שאר השטחים הם שטחים המוחזקים על ידי צבא, שמורות טבע ועוד.
רק 3% מבין האזרחים הערביים מקבלים משכנתא ממשרד השיכון, וזאת למרות שבשנים האחרונות חל גידול ניכר במספר הצעירים שאינם רוכשים קרקע.
בשנות ה-80 הוקמו כמה אתרי בנייה רוויה בישובים הערביים, בנצרת וסביבתה, כולם נקלעו לקשיים ולא הושלמו.
הישובים הערביים נמצאים במדרג התחתון של מקבלי שכר בארץ. ג'אסר א-זרקא הוא הישוב שבו השכר הממוצע לחודש לגברים הוא הנמוך ביותר בארץ, ומגיע ל-3,737 שקל לחודש. הישוב הערבי בעל ממוצע השכר הגבוה ביותר הוא ג'וליס, עם 7,210 שקל לחודש. במכבים-רעות השכר הממוצע הוא 16,811 שקל לחודש. ברמות השכר הגבוהות, הפער בן משכורות יהודים לערבים היא של כ-140%.
ב-1998 נרשמה עלייה משמעותית באחוז המשתכרים שכר מינימום ומטה, והוא בולט במיוחד בישובים הערביים, שם הוא עלה מ-41% ב-1997 לכ-50.3% ב-1998, עלייה של כ-23%. בג'אסר א-זרקא מקבלים 60% מהעובדים שכר שהוא נמוך משכר המינימום.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
