מכירת אפרידר: חצי אשקלון, בלי מיסמכים

רשות החברות הממשלתיות אמורה להשלים בחודשים הקרובים את מכירת חברת השיכון הממשלתית אפרידר. אם תושלם, תסגור המכירה שני עשורים עצובים בחיי החברה. בעשור האחרון התנערה אפרידר ממטרותיה המקוריות - לספק דיור זול לנזקקים ולפתח את העיר אשקלון. בתחילתו סיפקה החברה דווקא לבעלי הממון קרקעות מוזלות בחוף ימה של אשקלון. בשנים האחרונות התנערה משרידי הנזקקים שעוד טיפלה בהם, והעבירה את התיק, אחר כבוד, לחברה הממשלתית עמידר. הסיפור של אפרידר יוצא דופן אפילו על רקע החברות הממשלתיות הכי אנכרוניסטיות שפעלו ופועלות תחת המטריה הממשלתית. אפרידר היתה פעם חברה פרטית פעילה, שמימנה יהדות התפוצות לטובת היהדות המקומית. החברה אכן בנתה דירות מוזלות, שהפכו לשכונת אפרידר - אחת משכונות המגורים הטובות באשקלון. לימים התפתחה אופנה של תרומת קרקעות מצד יהודי התפוצות למדינה: קצ"א חברה לקרקעות, שהקימו יהודי אמריקה ודרכה רכשו יותר מ-100 אלף דונם בישראל, התחברה עם הכשרת הישוב הממשלתית. קרקעות אפרידר עברו ישירות לבעלות הממשלה. כך התפתחה החברה הפרטית אפרידר לאחת משורה של חברות שיכון ממשלתיות - מרכזי רווח לפוליטיקאים ומקורבים להם, המתמנים לנהל אותן, לשווקן, ולשבת בדירקטוריונים שלהם. בשנים האחרונות הרבו הממשלות, כל הממשלות, להחליט להפריט את חברות השיכון. אפרידר היתה רק דוגמית. החליטו להפריט את חברת הענק הירושלמית ערים - אז מה? החליטו להפריט את החברה לפיתוח לוד ורמלה, השולטת במלאי קרקעות זמינות של שתי ערים - נו אז מה? הממשלות שהחליטו להפריט עוזרות לחברות ה"פסבדו-מופרטות" לפרות ולרבות, להתפשט ולהתחרות בחברות פרטיות. מי שמסתכל סביב רואה אותן בכל רחבי הארץ. "ערים" פרוסה בצפון, במרכז ובדרום. "לור"ם" בעיקר במושבים. אפרידר הלכה על בית שמש. ההחלטה הראשונה להפריט את אפרידר התקבלה לפני שבע שנים. המיכרז פורסם רק ביום חמישי שעבר. בשנה האחרונה עיכבה את המכירה התנגדות דירקטוריון אפרידר להעביר למינהל מקרקעי ישראל בלי תמורה 200 דונם מקרקעות החברה. המדינה היא אמנם הבעלים של החברה וגם של קרקעותיה, רשות החברות היא אמנם השליחה של המדינה ליישום ההפרטה, אבל הדירקטוריון שכח מי הבעלים שלו. כשכלו כל הקיצין הלך מנהל רשות החברות, דורון כהן, אל ועדת השרים להפרטה, וזו הורתה לדירקטוריון להעביר את הקרקעות למינהל. בעלי תפקידים באפרידר עשו לפני כן הכל כדי לשכנע, שגריעת הקרקעות תגרור פיטורים של עובדי החברה. רשות החברות אמרה בתגובה, שהקרקעות במחלוקת משולות לכרטיסי לוטו: היום שוות אפס, בעוד עשר שנים יכולות להשביח לעשרות מיליוני שקלים. אין סיבה, אמרו ברשות החברות, לחזור על טעויות עבר ולמסור ליזמים בחינם קרקעות עם פוטנציאל גדול להשבחה. אף יזם לא ישקלל במחיר החברה את פוטנציאל השווי העתידי של קרקעות המחלוקת. הן לא יוסיפו לתמורה שתתקבל מהמכירה. עדיף, לפיכך, שקרקעות המחלוקת יישארו בידי המדינה. שני הצדדים סירבו להסגיר את זהות הקרקעות ובמצב נורמלי אפשר היה לפצח את החידה בשיטוט מהיר בארכיון החברה, אבל ארכיון החברה נשרף (או נעלם), והציבור נאלץ להסתפק בטיעונים של הצדדים. חברי ועדת השרים לענייני הפרטה, שלא התרגשו מהסודיות, התייחסו לפרטים המזהים. קרקעות המחלוקת, התברר, כוללות אתר עתיקות, שני דונם עליהם בנוי בית כנסת, קרקעות שייעודן ציבורי ומגרש כדורגל. אם לבעלי התפקידים בחברת אפרידר היו אכן חלומות להשביח את הקרקעות שבמחלוקת, מזל שהחברה מופרטת ואנשיה לא מבטלים יותר את זמנם בפנטזיות. היזמים הפרטיים במשק מתחננים שהמדינה תיקח מהם בחזרה קרקעות שקנו ממנה, אחרי שמתברר להם, שאולי טמונה בקרקעות איזו תגלית ארכיאולוגית. הם מוכנים להפסיד את הזמן, לשלם קנס וריבית, העיקר שלא יצטרכו לבוא בדברים עם רשות העתיקות. העיקר שלא יצטרכו לממן חפירות הצלה שעולות מיליונים. לאשקלון יש היסטוריה ארכיאולוגית מוכחת, ולא ברור אם ואיך הגה מישהו בחברה השבחה של אתר עתיקות מקומי. מגרש הכדורגל מניב לאפרידר לירה בשנה וצפוי להניב עוד חמישים לירות לפחות. זה בדיוק מה שכתוב בהסכם בו החכירה החברה את המגרש לעיריית אשקלון. מהפיכת השבחת מגרשי הכדורגל עוד לא הפכה את המגרש על פיו. כשזה יקרה, מוטב שהמדינה תציע מגרש חלופי ותקבל בחזרה את 135 הדונמים, שהוחכרו. אם לא חלומות השבחה הכתיבו את התנגדות דירקטוריון החברה לגריעת הקרקעות, היתה זו דרכם המקובלת של בעלי תפקידים בחברות ממשלתיות, לייצר קשיים במכירת חברות ממשלתיות ולשמור על הכסאות. בשנים שקדמו למחלוקת על גריעת הקרקעות, עשו חלק מבעלי התפקידים באפרידר ככל יכולתם למנוע את ההפרטה. שיחקה לידיהם פעילות מפוקפקת של בכירים שהופרשו מן החברה, באמצע העשור. בראשית העשור מכרה אפרידר לבעלי ממון שלושה נכסים במחיר זול בהרבה מהערכות השווי שהיו בידי החברה. בכירי החברה מכרו את "קולנוע רחל", למשל, במחיר נמוך פי שישה משווי הקרקע. לחברה הצרפתית ברלינגטון, עשו בכירי החברה הנחה של מיליון וחצי דולר ממחיר הקרקע ומהשווי הראוי של המכירה. החשדות הראשונים על עיסקאות הקרקע המפוקפקות נפוצו זמן מה אחרי ההחלטה להפריט את החברה. ועדת השרים לענייני הפרטה החליטה להזמין דו"ח בדיקה. בדו"ח עלה החשד, כי למקצת מנושאי משרה בחברה היה עניין אישי בקידום העיסקאות, והם מכרו את הקרקעות מבלי לספר את כל האמת לחברי דירקטוריון החברה. מיכאל בן יאיר, אז היועץ המשפטי לממשלה, העביר את הדו"ח לחקירת המשטרה. בין דו"ח החוקר להעברת המימצאים למשטרה - נעלם ארכיון החברה. לפי הגירסה הרשמית הארכיון נשרף. הציניקנים, כמובן, מפקפקים. כך או אחרת, ספר הנכסים של החברה איננו. רשות החברות נאלצה להזמין שמאים, עורכי דין, ורואי חשבון, שילמדו מחדש מה בדיוק עומד למכירה. במשך שנתיים עמלה רשות החברות לשחזר את הנתונים. שיתוף הפעולה של אנשי החברה באיסוף הנתונים לא היה מרשים, או שגם הם לא בדיוק יודעים מה הם מנהלים. מצבת הנכסים שתופיע בחדרי המידע תכלול בעיקר 720 דונם באשקלון. חלקם בחוף הים של העיר, חלקם בשכונת ברנע - שכונת המגורים היוקרתית של העיר. שוויה הנוכחי של החברה מוערך כשווי קרקעותיה, בסכומים הנעים בין 100 ל-200 מיליון שקל. רק ספרי המיכרז יגלו מה יקרה אם הרוכשים ימצאו יום אחד קרקעות נושנות של החברה, שנעלמו מעיני בודקי הנכסים. ימצאו נכסים או לא, יזמים שיקנו את החברה ירוויחו חצי מונופול באשקלון: קרקעות אפרידר הן החלק הגדול של הקרקעות הפנויות בעיר. המועמדים המתאימים ביותר לרכישת החברה הם יזמי נדל"ן בעלי היקפי פעילות רחבים, שיוכלו לקנות את החברה באשראי, להטמיע את הטיפול בנכסי אפרידר במנגנון הקיים, ולחכות לעלייה במחירי הנדל"ן. על רכישת החברה יתמודדו גם יזמים מקומיים, שמאמינים בפוטנציאל הקרקעות בעיר. אשקלון היא אחת הערים הבודדות בארץ שעדיין מציעה בגלוי דירות מגורים על חוף הים. מלחמת העולם שמנהלים הגופים הירוקים בבניית מגורים בחופי ערים יוקרתיות בארץ, פוסחת לפי שעה על אשקלון