ידועים בציבור והחבות במיסוי מקרקעין

הרקע העובדתי לפסק הדין הינו כדלקמן:

העוררים נישאו בשנת 1971 בטקס פרטי, ומאז חיו כבני זוג לכל דבר ועניין ואף נולדו להם שלושה ילדים. במלחמת יום כיפור נפצע בן הזוג באורח קשה ונותר נכה בשיעור 90%.

ביום 21.2.99 רכשו העוררים דירת מגורים, וביקשו לקבל הקלה בהתאם לתקנה 11(ב) לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), התשל"ה - 1974, לפיה נכה ובת זוגו ישלמו בגין דירה שרכשו במשותף, מס רכישה מופחת בשיעור של 0.5% בלבד.

מנהל מיסוי מקרקעין סירב לתת לעוררים את ההנחה האמורה בתקנה 11(ב), והסתמך בהחלטתו בהשגה על העובדה שהם אינם רשומים כבני זוג במחשבי משרד הפנים. המחלוקת בערר התמקדה בשאלה האם ניתן לראות בעוררים "בני זוג" לעניין תקנה 11 (ב) הנ"ל.

ועדת הערר נמנעה מלפסוק בשאלה האם ידועים בציבור נכנסים בגדרה של התקנה האמורה, ופסקה כדלקמן: "במקרה הנדון נסיבות העניין אינן מותירות ספק בכך שהעוררים התקשרו ביניהם על מנת להיות נשואים זה לזו. העוררים בחרו להינשא על-פי תפיסה מקובלת על חלק מהציבור שנמנו עליו, על-ידי חתימה על טופס הצהרת נישואין, ובפועל חיו כנשואים לכל דבר ועניין. הקשר שביניהם עמד איתן ולא נפגע גם לאחר פציעתו הקשה של העורר במלחמת יום כיפור. בני הזוג המשיכו להתגורר תחת קורת גג אחת והביאו צאצאים לעולם".

לפיכך, לאור תכלית תקנה 11(ב), אין מנוס מהתייחסות אל העוררים כבני זוג ואין הצדקה עניינית להפלותם לעומת בני זוג שנישאו ברבנות. בחינת השאלה מנקודת השקפתו של הדין העברי החל על העוררים תביא לאותה תוצאה. אגב אורחה קבעה ועדת הערר, כי כאשר מדובר בהטבות הניתנות לנכים ובני זוגם, יש להחיל את עקרון השוויון ולא להפלות בין זוגות נשואים כדין לבין העוררים שבחרו להינשא בדרך אחרת.

כידוע, הפסיקה נוטה בשורה ארוכה של מקרים להכיר בידועים בציבור כבני זוג. לעניין זה נזכיר למשל את עמ"ש 5132/99, שם נפסק, כי תקנה 20 לתקנות מס רכישה החלה על "קרוב" והקובעת חבות מופחתת (1/3) במס רכישה על קרוב שקיבל מקרקעין במתנה, תחול גם על ידועים בציבור, בהיותם בני זוג הנכללים בהגדרת "קרוב". פסיקה זו, המחילה את תקנה 20 על ידועים בציבור ומתעלמת מהחישוקים המיוחדים שקבע המחוקק לגביהם בתקנה 20א, מרוקנת לחלוטין את התקנה האחרונה והופכת אותה לאות מתה. כידוע, תקנה 20א מפנה לסעיף 62(ב) לחוק הדן באופן ספציפי בידועים בציבור ואשר דורש כתנאי להקלה שהעברה תהא בדירת מגורים אשר בה התגוררו בני הזוג שנה לפחות לפני כן.

משמעות האמור לעיל היא, שגם סעיף 62(ב) לחוק, שחוקק במיוחד להעברות ספציפיות בין ידועים בציבור, מאבד את משמעותו ועצם קיומו וניתן לבצע העברות אלו בפטור לפי סעיף 62 הרגיל ומבלי שנדרשים תנאים מיוחדים.

השלכות נוספות שיש להכרעה כי מעמד הידוע בציבור הוא כמעמד בן הזוג הינם כדלקמן: הפטור לפי סעיף 49ב(5) לחוק יוענק גם למוכר שהוא הידוע בציבור של המוריש. זהו פטור מיוחד שאינו נספר במניין הפטורים של המוכר, ועל כך חשיבותו.

הפטור לפי סעיף 49ב(1) יוענק גם למי שנתן מתנה פטורה לפי סעיף 62 לידוע בציבור שלו בארבע השנים שקדמו למכירה הנוכחית.

כך, למשל, אם דירת מגורים ניתנה במתנה בין ידועים בציבור ומיד לאחר מכן מוכר אחד מהם דירה נוספת לצד ג' אין מניעה ליתן עליה פטור, גם אם לא חלפו ארבע שנים מאז המתנה. בכך מצטרף הידוע בציבור לרשימת הקרובים עליהם חל סעיף זה (בן זוג וילד).

הפטור לפי סעיף 62 לחוק, החל על מתנות בין קרובים, יחול גם על ידועים בציבור, אפילו הנכס הניתן במתנה אינו דירת המגורים שבה התגוררו יחדיו לפני ההעברה. ברור שבדרך זו מתרוקן לחלוטין סעיף 62(ב) הנ"ל, הקובע חישוקים לפטור ממס בין ידועים בציבור.

תקנה 21 לתקנות מס רכישה מעניקה פטור מלא ממס רכישה בהעברת דירה בין בני זוג, שבה התגוררו יחדיו לפני ההעברה. אם המונח "בני זוג" כולל גם ידועים בציבור, הרי שבמקרה הזה זכאים הידועים בציבור לפטור מלא ממס, ולא להקלה של 1/3 בלבד.

נציין, כי לקביעה כי הידועים בציבור עולים בגדר בני זוג יש גם חסרונות, כמו הכללתם כתא משפחתי אחד לפי סעיף 49(ב) לחוק. המשמעות היא, שידועים בציבור, שלכל אחד מהם דירת מגורים בבעלותו, לא יוכלו למכור את שתי הדירות בפטור אלא אם ימתינו ארבע שנים בין מכירה למכירה. כמובן, שאם הידועים בציבור לא נחשבים כבני זוג ומשכך הם אינם חברי תא משפחתי משותף אין מניעה שכל אחד מהם ימכור את דירתו בפטור עצמאי ממס. נראה לנו, שהפרשנות בעניין ידועים בציבור חייבת להיות עקבית, ומשעה שנקבע כי יש להחיל עליהם דין דומה לשל בני זוג נשואים הרי שיש לקבוע כך לאורך כל הדרך בין אם המשמעות היא הטבה ובין אם היא החמרה.

שאלה מעניינת מתעוררת בהקשר לתחולתו של סעיף 4א לחוק על ידועים בציבור, שכן הסעיף דורש באופן מפורש שההעברה תיעשה "על-פי פסק דין לגירושין". פסק דין כזה, כידוע, לא קיים במקרים של ידועים בציבור. שאלה היא, אם לאור העיתים המשתנים ייאות בית המשפט לפרש את הסעיף פרשנות תכליתית ולהחילו גם על ידועים בציבור שנפרדים בהסכם או, שמא, ידבק ללשונו המפורשת של הסעיף ולכן יחילו רק על בני זוג נשואים.