מפלגת העבודה מציגה: יצירתיות במס שבח

נציבת מס הכנסה, טלי ירון-אלדר, עורכת כעת בירור בשאלה הקשורה למכירת נכסי חברת בית ארלוזורוב, שהיא בבעלות מפלגת העבודה. הטיפול שניתן לבית ארלוזורוב מעורר על פני הדברים את השאלה, אם לא היתה במס הכנסה מידה של נטיה לטובת מפלגת העבודה. על הפרק עומדת שאלה של מס שבח בגובה 17 מיליון שקל, שמפלגת העבודה ובית ארלוזורוב רוצים לחסוך.

שאלה צדדית שנוספה באחרונה לעניין זה היא: איך להתייחס למעורבותו של נציב מס הכנסה הקודם, יוני קפלן, בתהליך הוויכוח של החברה המתנהל כרגע מול שלטונות המס, בשאלת קיזוז הפסדים ומס שבח החל על מכירת הנכסים הללו.

מפלגת העבודה שקעה בחובות של כ-130 מיליון שקל, רובם לבנק הפועלים וחלק קטן ללאומי. חברת בית ארלוזורוב ערבה לחובות מפלגת העבודה, ושעבדה לצורך כך את נכסיה. כשמפלגת העבודה לא עמדה בהתחיבויותיה, העמידה חברת בית ארלוזורוב למכירה שורה ארוכה של נכסים, על מנת לצמצם את החוב לבנק הפועלים.

בשנת 1999 מכרה בית ארלוזורוב 11 נכסים בסכום כולל של 16.54 מיליון שקל; בשנת 2000 מכרה 17 נכסים בסכום של 23.74 מיליון שקל; ובשנת 2001 מכרה בית ארלוזורוב עוד 6 נכסים בסכום של 5.97 מיליון שקל.

בסך הכל מכרה בית ארלוזורוב 34 נכסים בסכום של כ-47 מיליון שקל, ששימשו להקטנת חובות מפלגת העבודה לבנקים. כאן התעוררה כמובן שאלת מס השבח המגיע לאגף מיסוי מקרקעין מחברת בית ארלוזורוב.

בית ארלוזורוב, באמצעות עו"ד דן בן-דרור, פנתה לנציבות מס הכנסה בטיעון הבא: מפלגת העבודה, המחזיקה ב-83% שליטה בבית ארלוזורוב, היתה למעשה דייר מוגן בנכסים שבית ארלוזורוב מכרה, ועל כן בכל מכירה של נכס כזה יש לייחס חלק מהתמורה כפינוי של דייר מוגן, ולשלם 60% מכל מכירה למפלגת העבודה.

באגף מיסוי מקרקעין סברו, שיש כאן תכנון מס, לפיו מפלגת העבודה מציגה את התשלומים הללו כרווח הון בגין זכות חזקה ייחודית שלא שולם בעד רכישתה, ובכך תחויב במס בשיעור של 10% בלבד.

במס הכנסה טוענים כך: מפלגת העבודה איננה דייר מוגן כלל וכלל; לא נרשמה כלל זכות שכירות כמחויב, לתקופה העולה על 3 שנים, ולא שולמו דמי שכירות; אין כלל חוזי שכירות, למעט אחד מ-1995 לשנה אחת בלבד, שבו המפלגה מוגדרת "דייר" ולא "דייר מוגן".

"מדובר בצדדים קשורים שמתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים", נאמר בחו"ד פנימית של מס הכנסה, "כאשר הדייר המפונה שולט למעשה בבעל הנכס, ומכתיב לו את פעולותיו. המפלגה היא זו שהחליטה על מכירת הנכסים ועל התפנותה מהם עובר למכירה. מצב עניינים כזה הינו הפוך לחלוטין לרציונל של דמי פינוי, ששם בעל הנכס הוא המחליט על המכירה ומנסה לפנות מיוזמתו את הדייר, תמורת תשלום דמי פינוי נמוכים ככל האפשר, בעוד שהדייר מתנגד לפינוי ומסכים לו רק תמורת דמי פינוי גבוהים ככל האפשר".

מנהל מס שבח דחה את ההשגה של חברת בית ארלוזורוב. חברת בית ארלוזורוב פנתה לוועדת הערר שליד ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, ושם עדיין אין הכרעה. תקיעת עניין בית ארלוזורוב במסלול המשפטי בוודאי אינה מקילה על המצוקות של מפלגת העבודה. מזכיר מפלגת העבודה הקודם, השר (היוצא) רענן כהן, ביקש להיפגש עם נציב מס הכנסה הקודם, יוני קפלן.

כהן וקפלן נפגשו במשרדו של קפלן בסוף 2001, סמוך לפרישתו של קפלן. מזכיר המפלגה שטח בפני נציב מס הכנסה את מצבה הכלכלי העגום של מפלגת העבודה, פירט את תוכנית ההבראה שלו להצלת המפלגה, ואמר: יוני, יכול להיות שבהמשך אצטרך לממש נכסים, עם מי מדברים באגף מס הכנסה?

קפלן קרא לחדר את סגן הנציב לגבייה, רועי מקוב, ואמר לו: תן למר כהן את הטלפון שלך, ואם תהיה לו בעיה הוא יתקשר אליך. מאוחר יותר נפגש כהן עם סגן הנציב למיסוי מקרקעין, אהרון אליהו.

אחרי דחיית ההשגה, ובמקביל להליך בוועדת הערר בטיעון של דמי פינוי, פתחה חברת בית ארלוזורוב חזית חדשה לגמרי. היא שכרה את שירותיהם של עו"ד אבי אלתר ושל רו"ח ראובן שיף, ממשרד שיף-הזנפרץ. רו"ח שיף הוא ידיד קרוב של נציב המס היוצא, יוני קפלן.

את החזית החדשה ניהל בפועל רו"ח ראובן שיף מול פקיד שומה ת"א, בסידרה של פגישות ודיונים, והפנייה הפורמלית נעשתה ב-8 בינואר 2002, שבוע אחרי שקפלן סיים את תפקידו.

רו"ח שיף ביקש לאפשר לבית ארלוזורוב לקזז את הפסד ההון, שנוצר כתוצאה מחדלות הפירעון של מפלגת העבודה כלפי בית ארלוזורוב, כנגד השבח שנוצר במכירת הנכסים. הוא הסתמך על הלכת זיסו-גולדשטיין של ביהמ"ש העליון, לפיה, לדברי רו"ח שיף: "לערב, שמומשה ערבותו, יכול שייווצר הפסד הון, שיחול רק לאחר מימוש הזכות שהיתה בידי הנושה, כלומר לאחר שהתקיימה מכירה".

הבקשה, שהוגשה בתחילת ינואר, נפלה על אוזניים קשובות. ב-24.2.2002 זכה מזכיר מפלגת העבודה היוצא, רענן כהן, לנשום קצת לרווחה. חברת בית ארלוזורוב קיבלה ממס הכנסה שלושה אישורים על זכאות לקיזוז הפסדים לצורך חישוב מס שבח. מהירות התגובה לבקשה זו, אומרים גורמים במס הכנסה, היא יוצאת דופן.

אישור ראשון בגין שנת 1999 - האישור ניתן על סכום של 16.54 מיליון שקל, שהוא מלוא סכום מימוש הנכסים של בית ארלוזורוב בשנת 1999.

אישור שני בגין שנת 2000 - האישור ניתן על סכום של 23.74 מיליון שקל, שהוא מלוא סכום מימוש הנכסים של בית ארלוזורוב בשנת 2000.

אישור שלישי בגין שנת 2001 - האישור ניתן על סכום של 5.97 מיליון שקל, שהוא מלוא סכום מימוש הנכסים של בית ארלוזורוב בשנת 2001.

אישורים האלה נראים לכאורה כסימני התחשבות מיוחדת שלה זכו מפלגת העבודה וחברת בית ארלוזורוב, ומדובר בשלוש נקודות עיקריות:

* במועד מתן האישורים הללו, לא מסרה חברת בית ארלוזורוב דו"חות כספיים לאותן שלוש שנים בגינן קיבלה את האישור, ועל כן נראה, שיש במתן האישורים משום יחס מיוחד כלפי הנישום הספציפי הזה. בעניין זה אומר עו"ד אלתר, כי מכיוון שהיתה חוות דעת מוקדמת של המחלקה המקצועית במס הכנסה והאישור היה מותנה בערבות, יש כללים לפיהם ניתן להפעיל שיקול דעת בתיק כזה ולהוציא אישורים כפי שנעשה.

* בתנאים האלה, של היעדר דו"חות, חודש וחצי בין הבקשה לבין מתן אישור על סכומים בגובה כזה, הוא זמן קצר להפליא במושגי מס הכנסה.

* מימוש ערבות לטובת בעל השליטה, כך טוענים בתוקף במס הכנסה, מהווה תשלום דיבידנד ולא הפסד הון, מאחר ומדובר בהעברת רווחי החברה לבעלת השליטה בה, מה גם שהאחרונה, מפלגת העבודה, היא אולי במצוקת נזילות - אבל עדיין סולבנטית, ועל כן, כך טוענים במס הכנסה, אין כלל מקום להתייחס במקרה זה להלכת זיסו-גולדשטיין.

העניין אכן נראה קצת חריג, ואהרון אליהו, סגן הנציב למיסוי מקרקעין, חשב שיש לבדוק שוב את האישורים הללו. בחודש אפריל השנה, לאור חוות דעת פנימית נוספת, הקפיא אליהו את האישורים עד לבירור יסודי יותר. מפלגת העבודה ובית ארלוזורוב שוב מצאו את עצמן מול סכנת מס שבח על מכירת הנכסים. בשלב הזה הציע עו"ד אלתר, שלצוות המקצועי מטעם בית ארלוזורוב יצורף גם קפלן, וזאת החל מחודש אפריל, עם סיום חופשתו. הצעה זו, שאחרי הקפאת האישורים משמעותה ניהול דיאלוג ושכנוע במס הכנסה ומס שבח, מעוררת כמובן את שאלת כללי הצינון של קפלן.

על קפלן חלים שני איסורים:

* איסור מוחלט לעסוק מול גורם כלשהו בשלטונות מס הכנסה בכל עניין אשר בו טיפל במסגרת תפקידו כנציב מס הכנסה.

* איסור, למשך שנה, לפנות בעניין כלשהו לכל עובד במס הכנסה אשר היה כפוף לו בתקופת כהונתו כנציב מס הכנסה.

למעשה, שנה מפרישתו בסוף 2001, לקפלן, כמייצג לקוח, מותר לדבר במס הכנסה אך ורק עם נציבת מס הכנסה, טלי ירון-אלדר, משום שהיא לא היתה כפופה לו במס הכנסה אלא היתה היועצת המשפטית של מע"מ.

קפלן עובד כיום עם קבוצת גנדן, בעיקר בנושא רכישת אי.די.בי. לזכותו צריך לומר, שעד עניין בית ארלוזורוב לא פנה אל ירון-אלדר אלא פעם אחת, בנושא בעל אופי ציבורי הקשור בחינוך, ומבלי לקבל כלל שכר טרחה.

לגבי עניין בית ארלוזורוב, קפלן אומר, כי במפגש לא פורמלי עם ירון-אלדר, הוא אמר לה, כי ייתכן שהוא ייכנס לטיפול בתיק בית ארלוזורוב בהקשר לשאלת קיזוז ההפסדים, ואם הדבר יתממש הוא יפנה אליה.

עניין ייצוג בית ארלוזורוב בשאלת הקיזוז, מתעוררת שאלה פורמלית ושאלה ציבורית. מבחינה פורמלית, במועד הפגישה של קפלן עם כהן, השאלה הספציפית של טענת הקיזוז רק התחילה להתגבש, ועל כן נאמניו של קפלן במס הכנסה טוענים, שאין שום מניעה שהוא ייצג את בית ארלוזורוב במישור של טענה ספציפית זו, ובתנאי שהוא שומר על כללי הצינון ופונה רק לנציבה ירון-אלדר.

מבחינה ציבורית, שהיא אולי גם מהותית יותר, בית ארלוזורוב נשלטת על ידי מפלגת העבודה, ושאלת הקיזוז היא מהותית הן לחברת בית ארלוזורוב והן למפלגת העבודה. ובעניין כללי זה, מצבה של מפלגת העבודה והאפשרות למכירת נכסים, שוחחו קפלן וכהן.

האם הפגישה קפלן-כהן נחשבת כאילו קפלן "טיפל" או "עסק" בעניין זה, במובן הרחב שלו? האם "עיסוק" משמעותו הפעלת שיקול דעת בתיק וקבלת החלטה בו, או, שבמקרה המיוחד הזה של מפלגה פוליטית, עצם הפגישה והעובדה שהנציב הפנה את השר-מזכיר לגורם כפוף לנציב, מהווים נגיעה בתיק שיוצרת לגביו מניעות במסגרת הצינון המוחלט?

קפלן: "אם הייתי מצטרף לייצוג בתיק מול גורמי מס הכנסה, העובדה שמזכיר מפלגת העבודה דיבר איתי בעבר על מצבה הכלכלי הכללי של מפלגת העבודה לא היתה צריכה להוות מכשול בטיפול בסוגיה הספציפית של קיזוז ההפסדים. כיוון שטרם הצטרפתי לייצוג בתיק, ממילא מדובר בביצה שטרם נולדה".

ל"גלובס" נודע, כי ירון-אלדר מכנסת דיון מיוחד בענין בית ארלוזורוב, וממשרדה נמסר: "אנו מקפידים על הנוהלים הקשורים בטיפול על ידי נציבים לשעבר. כל פנייה, אם קיימת, מופנית אך ורק לנציב. הפניה אפשרית רק במקרה שהפונה לא עסק באותו עניין בעת שכהן בתפקידו".

השר ומזכיר המפלגה היוצא, רענן כהן, נמנע מלהגיב.